תתרנות
 | |
| תחום |
נוירולוגיה  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| MeSH | D000086582 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
R43.0 |
| ICD-11 |
MB41.0 |
  | |
תתרנות הידועה כאנוסמיה הוא מצב של אובדן חוש הריח, בצורה מלאה או חלקית, קבועה או זמנית. תתרנות יכולה להתאפיין בחוסר יכולת לחוש ריחות מסוימים (תתרנות ספציפית), או אובדן מוחלט של חוש הריח (תתרנות מלאה). מצב דומה הוא היפוסמיה - דעיכה בעוצמת ההרחה.
היפוכה של תופעה זו הוא היפרוסמיה - רגישות חזקה מהרגיל להרחה (ביחס לאותו אדם).
התתרנות נחשבת ברפואה לנכות אך היא שולית יחסית לנכויות אחרות, זאת מאחר שהאדם אינו משתמש בהרחה כדי לחוש את סביבתו (בניגוד לבעלי חיים כמו קרנפיים או כרישים), אלא בעיקר בראייה ושמע.
עם זאת יש לתתרנות כמה השפעות שליליות: פגיעה בחוש הריח עלולה להוביל גם לפגיעה בחוש הטעם, עקב השימוש החשוב של חוש הריח בתיאבון ובדיקת טיב האוכל. לעיתים איבוד חוש הריח עלול אף להיות מסוכן כיוון שתתרן יתקשה בגילוי דליפות גז, שרפות ומזון מקולקל.
גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איבוד זמני של חוש הריח יכול להיגרם על ידי מגוון גורמים, ביניהם אף סתום, עיטוש או זיהום קל. גם מצבים נפשיים כדיכאון מלווים בירידת ההרחה.
איבוד קבוע של חוש הריח נדיר יחסית ויכול להיגרם על ידי מות קולטני הריח באף, נזק מוחי באזורים המעבדים את חוש הריח וכן עקב פגיעות בחלל האף. לעיתים התתרנות היא מולדת עקב גורמים גנטיים.
מספר מחלות וסימפטומים יכולים לגרום לתתרנות מלאה או חלקית. למשל חולים בנגיף הקורונה דיווחו כי לאחר שחלו איבדו את חוש הריח לחלוטין או חלקית[1][2].
איבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
איבחון תתרנות מבוצע על ידי סדרת ריחות שמטרתה לבדוק את חוש הריח של הנבדק, בעזרת הרחת ריחות נפוצים כגון קפה, לימון, קינמון וכדומה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מילוני בוויקימילון: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: - אריאלה איילון, תתרנות: כשחוש הריח נעלם באופן זמני או קבוע, באתר ynet, 4 באוקטובר 2009
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מערכת וואלה! בריאות, למה חולי קורונה מאבדים את חוש הטעם והריח?, באתר וואלה!, 16 באפריל 2020
- ^ מערכת וואלה! בריאות, הסריקות הראו: כך נגיף הקורונה תוקף את המוח, באתר וואלה!, 01 ביוני 2020
