לדלג לתוכן

תתרנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תתרנות
תחום נוירולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D000086582
סיווגים
ICD-10 R43.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 MB41.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תתרנותלועזית: Anosmia) היא אובדן חלקי או מלא של חוש הריח, בצורה קבועה או זמנית. תתרנות יכולה להתאפיין בחוסר יכולת לחוש ריחות מסוימים (תתרנות ספציפית), או אובדן מוחלט של חוש הריח (תתרנות מלאה).

ישנם שני סוגי תתרנות: "תתרנות נרכשת" ו"תתרנות מולדת".

תתרנות נרכשת: מתפתחת מאוחר יותר בחיים עקב סיבות שונות, כגון זיהומים בדרכי הנשימה העליונות, טראומת ראש או מחלות ניווניות של מערכת העצבים.

תתרנות מולדת: קיימת מלידה ונגרמת בדרך כלל על ידי גורמים גנטיים או חריגות התפתחותיות של מערכת הריח.

התתרנות נחשבת ברפואה לנכות אך היא שולית יחסית לנכויות אחרות, זאת מאחר והאדם אינו משתמש בהרחה כדי לחוש את סביבתו (בניגוד לבעלי חיים כמו קרנפיים או כרישים), אלא בעיקר בראייה ושמיעה.

גורמים שכיחים לתתרנות נרכשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. זיהומים בדרכי הנשימה העליונות (שפעת, הצטננות, נגיף הקורונה[1] ודלקת הסינוסים)
  2. גודש או חסימה באף (נזלת אלרגית, פוליפים באף, סטיית המחיצה באף, בצקת של הרירית באף}.
  3. חשיפה לחומרים כימיים או עשן.
  4. תרופות מסוימות (כימותרפיה, לחץ דם).
  5. פגיעת ראש קלה הפוגעת זמנית בעצבים האחראים לחוש הריח.
  6. שינויים הורמונליים (גיל המעבר, היריון ונטילת הורמונים)

גורמים לתתרנות קבועה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. איבוד קבוע של חוש הריח נדיר יחסית ויכול להיגרם על ידי מות קולטני הריח באף, נזק מוחי באזורים המעבדים את חוש הריח, הזדקנות וכן עקב פגיעות בחלל האף או פגיעה בסיבי עצב הריח העוברים בבסיס הגולגולת.

2.ישנן מחלות וסימפטומים היכולים לגרום לתתרנות מלאה או חלקית. למשל חולים בנגיף הקורונה דיווחו כי לאחר שחלו, איבדו את חוש הריח לחלוטין או חלקית[2][3].

3. מחלות נוירולוגיות בהן יתכן שחוש הריח יפגע לצמיתות: פרקינסון, אלצהיימר, טרשת נפוצה. לעיתים תתרנות היא סימפטום למחלה.

4. גידולים מוחיים או פוליפים או סינוסיטיס כרוני קשה.

5. חשיפה ממושכת לרעלנים כמו קרינה, מתכות כבדות וחומרים כימיים חריפים.

אבחון תתרנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון תתרנות מבוצע על ידי רופא אף-אוזן-גרון, או נוירולוג בסדרת בדיקות של זיהומים בדרכי הנשימה העליונות ובדיקת חבלה בראש. נעשות בדיקות לאיתור פוליפים באף או גורמי חסימה אחרים ובדיקת יכולת הרחה בכל נחיר, בעזרת הרחת ריחות נפוצים כגון קפה, לימון, קינמון וכדומה.

פגיעות אחרות בחוש הריח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה מתתרנות, קיים מצב של היפוסמיה, שמשמעותו דעיכה בעוצמת ההרחה. תופעה הפוכה, במסגרתה יש לאדם רגישות חזקה מהרגיל להרחה, נקראת היפרוסמיה.

הפרעות נוספות הקשורות בעיוות קליטת הריח: פארוסמיה בה ריחות מוכרים כמו בושם, קפה, סבון נתפסים כריחות דוחים כמו ריח של עשן או ריקבון.

וכן הפנטוסמיה שבה אדם מריח ריחות שאינם קיימים, מעין הזיה של ריח. הריח המדומה יכול להיות לא נעים (עשן, ביוב, עובש) או ריח נעים, שזו תופעה נדירה יותר.[4]

טיפול בתתרנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתתרנות יש מספר השפעות שליליות: פגיעה בחוש הריח עלולה להוביל גם לפגיעה בחוש הטעם, זאת בעקבות החיבור המשמעותי בין חוש הריח וטעם. אובדן של חוש הריח עלול להיות מסוכן, כיוון שתתרן יתקשה בגילוי דליפות גז, שרפות ומזון מקולקל. כאשר התתרנות קבועה מדריכים את החולה איך להתמודד עם הקשיים בחיי יום-יום.[5]

טיפולים בתתרנות זמנית:

  1. התתרנות נגרמה בעקבות זיהום ויראלי (קורונה או שפעת): אימון חוש הריח (ראה להלן) או טיפול תרופתי בהנחיית רופא.
  2. התתרנות נגרמה בעקות דלקת כרונית/גודש באף/פוליפים: נותנים ספריי סטרואידים או אנטיהיסטמינים לנזלת אלרגית. לעיתים מסירים בניתוח את הפוליפים.
  3. תתרנות הנגרמת מפגיעת ראש או נזק לעצב: אימון ריח ומעקב נוירולוגי.
  4. תתרנות הנגרמת ממחלות נוירולוגיות: אין טיפול להחזרת חוש הריח אלא רק אימון חוש הריח.

אימון חוש הריח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אימון חוש הריח הוא אפשרות טיפול לא תרופתית ולא ניתוחית לחולים עם תפקוד לקוי של חוש הריח. חולים העוברים אימון נחשפים ל-4 ריחות שונים פעמיים ביום במשך 24 שבועות לפחות. ארבעת הריחות הם קבועים ובריכוז גבוה: לימון, אקליפטוס, ציפורן, ורדים. לכל ריח נחשפים במשך 20 שניות. תקופת הטיפול היא 3-12 חודשים.

הטיפול נעשה באנשים בעלי תפקוד לקוי של חוש הריח הנובע ממחלה נגיפית, זיהום, טראומת ראש או ניתוח באף, וכן בתפקוד לקוי של חוש הריח עקב מחלות נוירולוגיות (פרקינסון, אלצהיימר).[6]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Kobi Snitz, Danielle Honigstein, Reut Weissgross, et al., An olfactory self-test effectively screens for COVID-19, Communications Medicine 2, 2022-04-05, עמ' 1–12 doi: 10.1038/s43856-022-00095-7
  2. ^ מערכת וואלה! בריאות‏, למה חולי קורונה מאבדים את חוש הטעם והריח?, באתר וואלה, 16 באפריל 2020
  3. ^ הסריקות הראו: כך נגיף הקורונה תוקף את המוח, באתר וואלה, 1 ביוני 2020
  4. ^ מרפאת חוש ריח | איכילוב, באתר www.tasmc.org.il
  5. ^ Daniel V. Santos, et al., Hazardous Events Associated With Impaired Olfactory Function, Archives of Otolaryngology–Head & Neck Surgery 130, 2004-03-01, עמ' 317 doi: 10.1001/archotol.130.3.317
  6. ^ Martin Kronenbuerger, Manfred Pilgramm, Olfactory Training, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2025