28 יום אחרי
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
דני בויל  |
|---|---|
| הופק בידי |
אנדרו מקדונלד |
| תסריט |
אלכס גרלנד |
| עריכה |
כריס גיל |
| שחקנים ראשיים |
קיליאן מרפי נעמי האריס כריסטופר אקלסטון מייגן ברנס ברנדן גליסון |
| מוזיקה |
ג'ון מרפי |
| צילום |
אנתוני דוד מנטל |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| חברת הפקה | DNA Films |
| חברה מפיצה | Fox Searchlight Pictures |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 1 בנובמבר 2002 |
| משך הקרנה |
113 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית, ספרדית |
| סוגה |
סרט אימה, סרט פוסט-אפוקליפטי, סרט זומבים, סרט דיסטופי |
| תקציב | 8,000,000 דולר |
| הכנסות | 82,700,000 דולר |
| הכנסות באתר מוג'ו | 28dayslater |
| פרסים |
פרס האקדמיה האירופית לקולנוע לצילום (אנתוני דוד מנטל) |
| סרט הבא |
28 שבועות אחרי |
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
28 יום אחרי (באנגלית: 28 Days Later) הוא סרט אימה פוסט-אפוקליפטי משנת 2002 שבויים על ידי דני בויל, נכתב על ידי אלכס גארלנד ובכיכובם של קיליאן מרפי, נעמי האריס, כריסטופר אקלסטון, מייגן ברנס וברנדן גליסון.
העלילה מתארת את התמוטטותה של החברה בעקבות שחרור מקרי של וירוס מדבק מאוד, ומתמקדת במאבקם של ארבעה ניצולים בדרך להתמודדות ההרס שנגרם לחייהם. מוצלח הן מבחינה מסחרית וביקורתי, הסרט שובח על רענון הז'אנר של אימה בדיונית וסרטי זומבים. הסרט הוליד סרט המשך אשר יצא לאקרנים בשנת 2007, ונקרא 28 שבועות אחרי.
תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיימברידג', שלושה פעילי זכויות בעלי חיים פורצים למעבדת מחקר רפואית במטרה לשחרר את השימפנזים מהשבי. ניסיונם נקטע על ידי מדען שבאופן נואש מזהיר אותם כי השימפנזים נגועים ב"זעם"- וירוס מדבק מאוד שמתפשט באמצעות דם ורוק. תוך התעלמות מהמדען, הפעילים משחררים את השימפנזה, שתוקף את אחת הפעילות ומדביק אותה מייד - וגורם לה לתקוף ולהדביק את כל שאר הנוכחים.
בלונדון, עשרים ושמונה ימים לאחר מכן, ג'ים (קיליאן מרפי), שליח על אופניים, מתעורר מתרדמת בבית החולים סיינט תומאס ומוצא את בית החולים והעיר נטושים, עם סימנים של אסון בכל מקום. ג'ים משוטט ומגיע לכנסייה, בה הוא נרדף על ידי אדם נגוע בווירוס ה"זעם". לאחר מכן הוא ניצל על ידי סלינה (נעמי האריס) ומארק (נח הנטלי). במחבוא שלהם ברכבת התחתית של לונדון, סלינה ומארק מסבירים לג'ים כיצד הווירוס התפשט ללא תקנה בקרב ההמון, וכתוצאה מכך גרם לקריסה חברתית. כמו כן הם טוענים כי הווירוס דווח גם בפריז וניו-יורק, מה שמרמז כי הזיהום התפשט ברחבי העולם.
למחרת בבוקר, סלינה ומארק מלווים את ג'ים לבית הוריו בדפטפורד, שם הוא מגלה שהוריו התאבדו. באותו הלילה, השלישייה הותקפה על ידי נגוע; מארק ננשך במאבק, מה שגורם לסלינה להרוג אותו במהירות; היא מסבירה כי הווירוס פועל על קורבנותיו בפחות מעשרים שניות אחרי ההדבקה. השניים עוזבים ורואים מרחוק אורות חג המולד מהבהבים ממגדל ברחוב, שם הם מגלים עוד שני ניצולים - פרנק, נהג מונית (ברנדן גליסון) וחנה, בתו המתבגרת (מייגן ברנס) - אשר אפשרו להם לתפוס מחסה. פרנק מודיע להם יום למחרת שאספקתם - במיוחד מים - הולכת ומתמעטת, ומשמיע להם שידורי רדיו מוקלט ממצור צבאי ליד מנצ'סטר: פרנק טוען שיש לחיילים "פתרון לווירוס" ומבטיחים להגן על כל ניצולים המגיעים אליהם.
החבורה יוצאת למסע במוניתו של פרנק בחיפוש אחר מקור האות, ובמשך הנסיעה הם נקשרים אחד עם השני בסיטואציות שונות. כאשר הארבעה מגיעים למצור נטוש, פרנק נדבק בווירוס כאשר טיפת דם מגופתו של נגוע נופלת לתוך עיניו. בזמן שהוא נאבק עם ההדבקות הוא נהרג על ידי חיילים שהגיעו, שלוקחים את שאר החבורה לאחוזה מבוצרת בפיקודו של סרן הנרי וסט (כריסטופר אקלסטון). במהלך שהותה של הקבוצה, וסט מגלה לג'ים כי "הפתרון לווירוס" בעיניו כרוך בהמתנה של גוויעה למוות של המודבקים, ופיתוי הניצולות לעבדות מינית, כך שמחלקתו של וסט תוכל לאכלס מחדש את המדינה. הקבוצה מנסה לברוח אך ג'ים נתפס על ידי החיילים, יחד עם הסמל פארל (סטיוארט מקארי). בעודם כלואים, פארל משער כי הווירוס לא התפשט מעבר לבריטניה, וכי המדינה נמצאת בהסגר.
למחרת, הבנות מתוכננות להיות חלק מאונס קבוצתי, בעוד שג'ים ופארל מובלים על ידי שני חיילים להוצאה להורג. כאשר החיילים רבים לאחר שרצחו את פארל, ג'ים בורח ומבחין במטוס טס בשמיים, מה שמוכיח את התאוריה של פארל כנכונה. ג'ים מוביל את וסט וחייל נוסף למצור, בו ג'ים הורג את החייל, ומשאיר את וסט ברכב בעודו ממתין לבואו של אדם נגוע. בינתיים, ג'ים רץ בחזרה לאחוזת החיילים ומשחרר את מיילר- חייל נגוע שווסט החזיק בשלשלאות לשם ניסויים, ג'ים משחרר אותו ומיילר מתחיל לתקוף את שאר המחלקה. בתוך המהומה, ג'ים מתאחד עם סלינה וחנה איתן הוא רץ למוניתו של פרנק, והופתע לגלות את וסט שיורה בבטנו. חנה מסובבת את המונית ומסייעת בכך למיילר, שתופס את וסט דרך החלון האחורי והורג אותו. השלישייה לבסוף בורחת מאחוזת החיילים.
עשרים ושמונה ימים אחרי, ג'ים נראה מתאושש בקוטג' מרוחק. כשיורד למטה, הוא מוצא פיסות בד גדולות שסלינה תפרה. לאחר שחנה אומרת כי שמעה רעשי מסוק, השלושה ממהרים החוצה ופורשים את הבד אותו סלינה תפרה, אשר מסתבר להיות האות "O" למילה "HELLO" מונחת על הדשא כאות חילוץ. מטוס בודד נראה טס ברקע הנוף, ובמקביל מוצגים נגועים גוועים ברעב. הסרט מסתיים עם המטוס מעל שלושה הניצולים, והטייס קורא למסוק חילוץ.
סיום חלופי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוספות DVD כוללות שלושה סיומים אלטרנטיביים, אשר כולם מראים את ג'ים מת פרט לסיום הרדיקלי. שני סיומים צולמו, ואילו השלישי הוצג רק כתסריט. ב-25 ביולי 2003, בתי קולנוע התחילו להראות את הסיומות החלופיות.
דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיליאן מרפי בתור ג'ים
- נעמי האריס בתור סאלינה
- ברנדן גליסון בתור פרנק
- כריסטופר אקלסטון בתור רב-סרן הנרי וסט
- מייגן ברנס בתור חנה
- נח האנטלי בתור מארק
- סטיוארט מקארי בתור סמל פארל
- ריקי הארנט בתור רב-טוראי מיטצ'ל
- ליאו ביל בתור טוראי ג'ונס
- לוק מאבלי בתור טוראי קליפטון
- ג'וניור לאניאן בתור טוראי בל
- ריי פנטאקי בתור טוראי בדפורט
- סאנג'יי ראמבארוט' בתור טוראי דייוויס
- מרווין קאמפבל בתור טוראי מיילר
- דייוויד שניידר בתור המדען
בתוספות ה-DVD, הבמאי בויל מסביר כי במטרה לשמר את התחושה של חוסר אמון, שחקנים אלמונים יחסית לוהקו בסרט. קיליאן מרפי כיכב בעיקר בסרטים עצמאיים קטנים, ואילו נעמי האריס שיחקה בטלוויזיה בריטית כילדה. עם זאת, כריסטופר אקלסטון וברנדן גליסון היו שחקנים ידועים.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
28 יום אחרי כולל סצנות שנקבעו בחלקים הומים של לונדון כגון גשר וסטמינסטר, הכיכר פיקדילי, משמר הסוסים ורחוב אוקספורד. כדי לצלם מקומות אלה כשוממים, צוות הצילום סגר חלקים של הרחוב לכמה דקות בכל פעם, בדרך כלל בשעות הבוקר המוקדמות לפני הזריחה, כדי להראות את המקומות כחסרי תנועה. חלקים מהסרט צולמו במצלמת וידאו דיגיטלי. מצלמות DV הן הרבה יותר קטנות ונוחות לתמרון מאשר מצלמות סרט מסורתיות. הסצנות של הכביש המהיר וחסר התנועה צולמו בתוך פרקי זמן מאוד מוגבלים. מחסום משטרתי נייד האט את התנועה במידה מספקת, כדי לצלם קטע של הכביש המהיר ריק.
ביקורות והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"28 יום אחרי" נחל הצלחה רבה בקופות וזכה בסביבות 82,700,000 $ ברחבי העולם. הביקורות על הסרט היו מאוד חיוביות. בהתבסס על 215 ביקורות שנאספו על ידי אתר הביקורות Rotten Tomatoes, 87% ממבקרים נתנו ביקורת חיובית. באתר Metacritic, הסרט קיבל דירוג של 73 (מתוך 100) בהתבסס על 39 ביקורות. בשנת 2007, המגזין Stylus דירג את הסרט כ"הסרט הזומבים השני הטוב ביותר בכל הזמנים".
באוקטובר 2016 דרג כתב העת "רולינג סטון" את הסרט במקום הראשון ברשימת 50 סרטי האימה הטובים ביותר במאה ה-21. העורך טים גרירסון כתב שמדובר בעבודת צילום מעוררת התפעלות ובעריכה מותחת. גרירסון ציין שלאור הטרגדיה של פיגועי 11 בספטמבר, זה היה סרט שראה את הנולד ודיבר אל החרדות הלא-מודעות "בעולם שבו מתחים מבעבעים ופרנויה גועשת הופכים להיות הנורמלי החדש והנורא".[1]
פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסקול הסרט הולחן על ידי ג'ון מרפי והופץ באלבום אוסף בשנת 2003. גרסה ערוכה בכבדות של השיר "East Hastings" של להקת הפוסט-רוק Godspeed You! Black Emperor מופיע בסרט, אבל השיר לא נכלל באלבום הפסקול, כיוון שבויל לא הצליח להשיג את הזכויות להשתמש בו בסרט.
סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרט ההמשך, "28 שבועות אחרי", הופץ ב -11 במאי 2007. דני בויל ואלכס גארלנד לקחו חלק בהפקה לצד אנדרו מקדונלד. העלילה סובבת סביב הגעתם של חיילים אמריקאים כשבעה חודשים לאחר האירועים בסרט המקורי, בניסיון להחיות את בריטניה הכמעט שוממת. בצוות שחקני סרט ההמשך מופיעים רוברט קרלייל, רוז בירן, ג'רמי רנר, אימוג'ן פוטס, הארולד פארינאו, קתרין מקורמק, מקינטוש מאגלטון, ואידריס אלבה. במרץ 2007, דני בויל מסר כי הוא מעוניין ביצירת סרט שלישי בסדרה, בשם "28 חודשים מאוחר יותר".
באפריל 2024 החל שלב הקדם-הפקה של סרט ההמשך השני, "28 שנים מאוחר יותר". בסרט לוהקו ג'ודי קומר, אהרון טיילור-ג'ונסון ורייף פיינס. התסריט החדש נכתב על ידי אלכס גרלנד ויהווה חלק מטרילוגיה עתידית, עבורה מנהלת ניה דאקוסטה מגעים לביים את הסרט השני. בויל וגרלנד מפיקים, יחד עם המפיק המקורי אנדרו מקדונלד ופיטר רייס. גם ברני בלו מפיק. קיליאן מרפי חוזר כמפיק בפועל אבל לא צפוי להשתתף בשרט כשחקן.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של 28 יום אחרי
"28 יום אחרי", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"28 יום אחרי", באתר נטפליקס
"28 יום אחרי", באתר AllMovie (באנגלית)
"28 יום אחרי", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"28 יום אחרי", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "28 יום אחרי", באתר Metacritic (באנגלית)
- "28 יום אחרי", באתר אידיבי
- "28 יום אחרי", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
- "28 יום אחרי", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"28 יום אחרי", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tim Grierson, et. al., 50 Greatest Horror Movies of the 21st Century, Rolling Stone, 17.10.2016
- ^ Katcy Stephan, ’28 Years Later’ Adds Aaron Taylor-Johnson, Jodie Comer and Ralph Fiennes, Variety, 2024-04-24 (באנגלית אמריקאית)
| סרטיו של דני בויל | |
|---|---|
|
| אלכס גרלנד | ||
|---|---|---|
| רומנים שכתב | החוף (1996) • The Tesseract (1998) • The Coma (2004) | |
| סרטים באורך מלא שביים | אקס מכינה (2014) • Annihilation (2018) • רדופה (2022) • מלחמת אזרחים (2024) | |
| סרטים שעבורם כתב את התסריט | 28 יום אחרי (2002) • Sunshine (2007) • לעולם אל תתן לי ללכת (2010) • השופט דרד (2012) | |
| סדרות טלוויזיה שיצר | דבס (2020) | |
| משחקי וידאו שעבורם כתב את התסריט | Enslaved: Odyssey to the West (2010) • DmC: Devil May Cry (2013) | |