הפרעת חרדה
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| ציור הצעקה של אדוארד מונק | |
| תחום | פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית |
|---|---|
| שכיחות | 12% בשנה[1] |
| טיפול | שינויים באורח החיים, פסיכותרפיה, טיפול תרופתי |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
286227  |
| MeSH | D001008 |
  | |
הפרעות חרדה או הפרעות חרדה ופחד הן קבוצה של הפרעות נפשיות המאופיינות בעודף פחד וחרדה, לצד הפרעות התנהגותיות נלוות. תסמינים אלו מגיעים לעוצמה הגורמת למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים אחרים.[2] פחד וחרדה הם תופעות קרובות; פחד מייצג תגובה לאיום נתפס ומיידי בהווה, בעוד שחרדה מכוונת יותר לעתיד, ומתייחסת לאיום צפוי ונתפס.[2] מאפיין מבחין מרכזי בין הפרעות חרדה ופחד הוא מוקדי הדאגה הספציפיים להפרעה, כלומר, הגירוי או המצב המעורר את הפחד או החרדה.[2]
אנשים הסובלים מהפרעות חרדה חווים תחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, לא חולפות תוך זמן קצר ומפריעות לניהול חיים תקינים. ניתן לסווג הפרעות חרדה לחרדות כלליות, שאינן תלויות בגירוי ספציפי, ולחרדות מצביות הנובעות ממצב שנראה לרוב בני האדם מאיים, אם כי לא כולם חשים חרדה כתוצאה ממצבים אלו. דוגמה לחרדה מצבית היא "חרדת בחינות" המופיעה בעוצמות שונות אצל אנשים שונים.[דרוש מקור]
לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה יש סיכון מוגבר לסבול גם מדיכאון.[3]
מושגים יסודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת-סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות. התקפי חרדה – מכונים גם התקפי בהלה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עלול לחוות התקף גם מצפייה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר – עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח). ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעיתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
הפרעות חרדה בילדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה הן מההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר בקרב ילדים. הן עלולות להשפיע על התפתחותו של הילד ועל תפקודו בתחומי החיים השונים, ובהיעדר אבחון וטיפול מתאימים עלולות להימשך גם בגיל ההתבגרות ובבגרות [4][5].
הגדרה ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה בילדות הן קבוצה של הפרעות פסיכיאטריות המאופיינות בפחד, דאגה או הימנעות מוגזמים, החורגים מהתגובה המצופה ביחס לשלב ההתפתחותי של הילד[4].
ביטויי החרדה משתנים בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד. בגיל הרך שכיחים פחדים מפני רעשים, זרים או יצורים דמיוניים. בגיל בית הספר ובגיל ההתבגרות החרדה נוטה להתמקד בהישגים לימודיים, בקשרים חברתיים ובנושאי בריאות [6].
חרדה ופחד הן תגובות שונות לאיום. פחד הוא תגובה נורמטיבית לאיום ממשי ומיידי, ואילו חרדה היא תגובה לאיום נתפס או צפוי, גם בהיעדר איום מיידי. חרדה מלווה לעיתים בתסמינים סומטיים המעידים על פעילות מוגברת של מערכת העצבים האוטונומית, כגון דופק מהיר והזעה[4] [6].
חרדה נחשבת לבלתי סתגלנית כאשר היא חורגת מהתגובה המצופה לשלב ההתפתחותי ופוגעת בתפקודו היומיומי של הילד. משום כך, אחד המאפיינים המרכזיים המבחינים בין חרדה התפתחותית נורמטיבית לבין הפרעת חרדה הוא מידת הפגיעה בתפקוד[4] [6]. חרדה התפתחותית היא תגובה התואמת את גילו ואת שלב התפתחותו של הילד, ועוצמתה פרופורציונלית למצב המעורר אותה. היא חולפת כאשר הגורם המאיים נעלם ולא פוגעת באופן משמעותי בתפקוד החברתי, הלימודי או המשפחתי. לעומת זאת, חרדה פתולוגית מתאפיינת בתגובה עוצמתית שלא תואמת את המצב או את השלב ההתפתחותי, נמשכת גם לאחר שהאיום חלף ולעיתים מתרחבת למצבים נוספים. היא עלולה לגרום לקשיים ביצירת קשרים חברתיים, לפגיעה בהישגים לימודיים ולהשפעה שלילית על תפקוד המשפחה, ולכן נחשבת לבלתי סתגלנית ודורשת התייחסות מקצועית[6].
שכיחות והשפעה תפקודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי מחקרים אפידמיולוגיים שנערכו במדינות שונות, כ־6.5% מהילדים ובני הנוער בעולם עומדים בכל שנה בקריטריונים לאבחנה של הפרעת חרדה. לאורך תקופת הילדות וההתבגרות, עד גיל 18, כ־15%-20% מהצעירים צפויים לחוות לפחות הפרעת חרדה אחת [4].
שכיחותן של הפרעות החרדה גבוהה יותר בקרב בנות בהשוואה לבנים, וקיימים הבדלים מסוימים בין אוכלוסיות שונות, המושפעים משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ותרבותיים[6].
מעבר לשכיחותן הגבוהה, הפרעות חרדה כרוכות בפגיעה משמעותית בתפקודם של ילדים. הן עלולות לפגוע בתפקוד המשפחתי, הלימודי והחברתי של הילד. ילדים עם הפרעות חרדה נוטים להימנע מפעילויות משפחתיות וחברתיות, להיעדר יותר מבית הספר, להציג הישגים לימודיים נמוכים ולהתקשות ביצירת קשרים חברתיים. נוסף על כך, ילדים עם הפרעות חרדה נוטים לחוות תחושת בדידות, לקיים פחות קשרים חברתיים ולהיות חשופים יותר לבריונות[5].
ילדים המאובחנים עם הפרעות חרדה חווים פגיעה תפקודית משמעותית בהשוואה לבני גילם ללא הפרעת חרדה. נוסף על כך, איכות חייהם נמוכה יותר, במיוחד בתחומי הרווחה הרגשית, הבריאות הגופנית, התפקוד החברתי והתפקוד בבית הספר [5].
אטיולוגיה וגורמי סיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחותן של הפרעות חרדה בילדות היא תהליך רב-גורמי, הנובע משילוב של גורמים ביולוגיים, גנטיים, קוגניטיביים, התפתחותיים וסביבתיים. התפתחות ההפרעה מושפעת מהצטברותם של גורמי סיכון שונים ומאינטראקציה ביניהם לאורך הילדות [4].
התפתחות הפרעות חרדה מושפעת ממאפייניו האישיים של הילד. אחד מגורמי הסיכון הבולטים הוא עכבה התנהגותית (Behavioral Inhibition) המתבטאת בנטייה להירתע ממצבים, מאנשים או מסביבות לא מוכרים. מאפיין זה מופיע כבר בגיל הרך, נוטה להיות יציב לאורך ההתפתחות ומגביר את הסיכון להתפתחות של הפרעות חרדה. נוסף על כך, נטייה לפרש מצבים עמומים כמאיימים, קושי להתמודד עם אי-ודאות ודפוסי הימנעות מגבירים אף הם את הסיכון להתפתחות הפרעת החרדה.
הרקע הגנטי והסביבה המשפחתית משפיעים אף הם על הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה. ילדים להורים הסובלים מהפרעות חרדה, דיכאון או הפרעות אישיות מסוימות נמצאים בסיכון מוגבר לפתח הפרעות חרדה. נוסף על כך, דפוסי הורות המאופיינים בהגנת יתר, בשליטה רבה או בהעברת מסרים המעודדים הימנעות, לצד התקשרות לא בטוחה בין ההורה לילד, יכולים להגביר את הסיכון להתפתחות ההפרעה[6].
אירועי חיים שליליים וחוויות חיים מסוימות הם גורם סיכון נוסף להתפתחות הפרעות חרדה. חשיפה לאירועי חיים שליליים, טראומה, לחץ מתמשך, בריונות וחוויות ילדות שליליות נמצאה קשורים לעלייה בסיכון להתפתחות הפרעת חרדה. ככל שמצטברים יותר גורמי סיכון לאורך הילדות, כך עולה הסבירות להופעת תסמיני חרדה ולהתפתחות הפרעת חרדה בהמשך החיים.
סוגים עיקריים של הפרעות חרדה בילדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות החרדה בילדות כוללות מגוון מצבים קליניים. ההבדלים ביניהן מתבטאים בעיקר בגורם המעורר את החרדה ובאופן שבו היא באה לידי ביטוי. עם זאת, כל ההפרעות מאופיינות בפחד, בדאגה או בהימנעות הגורמים למצוקה ולפגיעה בתפקוד[4] [7]. גיל ההופעה של הפרעות חרדה משתנה בהתאם לסוג ההפרעה. חרדת פרידה (SAD) שכיחה בעיקר בגיל הרך, ופוביות ספציפיות מופיעות לרוב בגיל בית הספר. חרדה חברתית מתפתחת בדרך כלל לקראת סוף הילדות ובתחילת גיל ההתבגרות, ואילו חרדה מוכללת (GAD), הפרעת פאניקה ואגורפוביה שכיחות יותר בשלבים מאוחרים יותר של גיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות [7].
חרדת פרידה (SAD) היא הפרעת החרדה השכיחה ביותר בילדות. היא מתבטאת בחרדה מוגזמת מפני פרידה מההורים או מדמויות התקשרות אחרות ולעיתים מלווה בסירוב ללכת לבית הספר, לישון לבד או להתרחק מהבית [6] [7].
חרדה מוכללת (GAD) מאופיינת בדאגה מתמשכת ובלתי נשלטת בנוגע למגוון תחומי החיים, כגון לימודים, בריאות או מצבים יומיומיים. הדאגה מלווה לעיתים במתח גופני, בקושי להירגע ובהפרעות שינה וריכוז[6] [7].
פוביה ספציפית מתבטאת בפחד עז ומתמשך מפני אובייקט או מצב מסוים, כגון בעלי חיים, גבהים או טיפולים רפואיים. החשיפה לגורם המעורר חרדה מובילה למצוקה משמעותית ולהימנעות ממנו [6][7].
חרדה חברתית מאופיינת בפחד עז ממצבים חברתיים או ממצבי ביצוע שבהם הילד חושש מהערכה שלילית או מביקורת מצד אחרים. כתוצאה מכך הוא עלול להימנע מהשתתפות בפעילויות חברתיות ולימודיות[6] [7].
הפרעת פאניקה ואגורפוביה מתאפיינת בהתקפי פחד פתאומיים המלווים בתסמינים גופניים ובחשש מתמשך מהופעת התקפים נוספים. אגורפוביה מתבטאת בהימנעות ממקומות או ממצבים שבהם הילד חושש שלא יוכל להימלט או לקבל עזרה במקרה של התקף[6] [7].
אילמות סלקטיבית היא הפרעת חרדה שבה הילד אינו מדבר במצבים חברתיים מסוימים, למרות שהוא מסוגל לדבר באופן תקין בסביבות אחרות, כגון בבית. היא מסווגת כיום כאחת מהפרעות החרדה ב־DSM-5 ונחשבת לבעלת קשר הדוק לחרדה חברתית[4] [7].
אבחנות קרובות ושינויי סיווג
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהדורה החמישית של DSM חלו שינויים בסיווגן של חלק מההפרעות. אילמות סלקטיבית נכללה בקבוצת הפרעות החרדה, ואילו הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הועברו לקטגוריות אבחנתיות נפרדות. למרות שינוי הסיווג, קיימת חפיפה מסוימת ביניהן לבין הפרעות החרדה במאפיינים הקליניים ובחלק מדרכי הטיפול[4].
תחלואה נלווית
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחלואה נלווית שכיחה בקרב ילדים הסובלים הפרעות חרדה. היא יכולה לכלול הפרעות חרדה נוספות או הפרעות נפשיות אחרות. נהוג להבחין בין תחלואה נלווית הומוטיפית לבין תחלואה נלווית הטרוטיפית. תחלואה נלווית הומוטיפית היא הופעה של שתי הפרעות חרדה או יותר אצל אותו אדם. לעומתה, תחלואה נלווית הטרוטיפית מתארת מצב שבו הפרעת החרדה מופיעה לצד הפרעות נפשיות או התפתחותיות אחרות, כגון הפרעות מצב רוח, הפרעת קשב ,ריכוז והיפראקטיביות (ADHD), הפרעות על הרצף האוטיסטי (ASD) או מצבים רפואיים כרוניים[4] [6].
תחלואה נלווית הומוטיפית נחשבת לשכיחה במיוחד, ואילו הופעתה של הפרעת חרדה בודדת ללא הפרעות חרדה נוספות נדירה יחסית[4]. תחלואה נלווית הטרוטיפית קשורה בדרך כלל לתמונה קלינית מורכבת יותר ולפגיעה תפקודית משמעותית. אבחון במקרים אלה מורכב יותר בשל חפיפה בין תסמיני ההפרעות השונות[4][6].
קשר עם הפרעות ומצבים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה בילדות מופיעות לעיתים קרובות לצד הפרעות פסיכיאטריות ונוירו-התפתחותיות נוספות. השכיחות ביותר הן הפרעות מצב רוח, ובעיקר דיכאון, הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD) והפרעות על הרצף האוטיסטי (ASD). קיומה של תחלואה נלווית קשורה בדרך כלל לפגיעה תפקודית משמעותית יותר ומחייבת הערכה קלינית מקיפה[4] [6].
תחלואה נלווית עם הפרעות יל הרצף האוטיסטי (ASD)
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרדה היא התחלואה הנלווית השכיחה ביותר בקרב ילדים על הרצף האוטיסטי (ASD), כאשר 30%-80% מהם עומדים בקריטריונים לאבחנה קלינית של הפרעת חרדה. הסיכון להתפתחות חרדה באוכלוסייה זו גבוה פי שניים ויותר בהשוואה לילדים עם התפתחות טיפוסית[4] [8]. לצד הפרעות החרדה המוכרות, ילדים עם ASD מפגינים לעתים גם דפוסי חרדה ייחודיים, כגון חרדה משינויים בשגרה, חרדה הקשורה לעומס חושי או פוביות לא שגרתיות. קיומה של הפרעת חרדה בקרב ילדים עם ASD קשור לפגיעה חברתית משמעותית יותר, לקשיי שינה ולשכיחות גבוהה יותר של תסמיני דיכאון. תסמיני החרדה חופפים בחלקם למאפייני ה-ASD. לכן, אבחון הפרעת חרדה באוכלוסייה זו מחייב הערכה קלינית זהירה [8].
תחלואה נלווית עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD)
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה מופיעות לעיתים קרובות לצד הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות (ADHD). בין 25% ל־50% מהילדים המאובחנים עם ADHD סובלים גם מהפרעת חרדה[9] . קיימת חפיפה בין תסמיני ADHD לבין חלק מתסמיני הפרעות החרדה. לדוגמה, קשיי ריכוז, אי-שקט וקשיי שינה מאפיינים את שתי ההפרעות. חפיפה זו מקשה על האבחנה המבדלת ביניהן[4] [9]. נוסף על כך, קשיים תפקודיים הנלווים ל- ADHD עלולים להגביר את תחושת החרדה. מנגד, החרדה עצמה עלולה להחמיר את קשיי הקשב והריכוז ולפגוע עוד יותר בתפקודו של הילד [9].
טיפול ומניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפול בהפרעות חרדה בילדות כולל התערבויות פסיכולוגיות ותרופתיות, והוא מותאם לחומרת התסמינים ולמידת הפגיעה בתפקוד. זיהוי מוקדם של הפרעה והתחלת טיפול בשלב מוקדם יכולים לשפר את התפקוד ולהפחית את השפעת החרדה על תחומי החיים השונים [4][10].
הטיפול הפסיכולוגי הנחקר והיעיל ביותר להפרעות חרדה בילדות הוא טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT). טיפול זה נמצא יעיל ומביא לשיפור בתסמינים בכ־49% מהמקרים בטווח קצר[4]. מטרת הטיפול היא לסייע לילד לזהות דפוסי חשיבה לא מסתגלים, לפתח אסטרטגיות התמודדות יעילות ולהפחית דפוסי הימנעות המחזקים את החרדה [10]. אופן יישום הטיפול משתנה בהתאם לגילו של הילד. בגיל הרך מושם דגש רב על הדרכת הורים. בגיל בית הספר ובגיל ההתבגרות הילד משתתף באופן פעיל יותר בתהליך הטיפולי וברכישת מיומנויות התמודדות[11].
מרכיב מרכזי בטיפול קוגניטיבי־התנהגותי הוא חשיפה הדרגתית, שבמסגרתה הילד מתמודד באופן מבוקר והדרגתי עם מצבים המעוררים חרדה במקום להימנע מהם. מטרת החשיפה היא להפחית בהדרגה את עוצמת החרדה ואת דפוסי ההימנעות ולחזק את תחושת המסוגלות של הילד להתמודד עם מצבים אלו [4] [10].
למעורבות ההורים תפקיד משמעותי בהצלחת הטיפול בהפרעות חרדה בילדים. במסגרת הטיפול הם לומדים כיצד לתמוך בהתמודדות של הילד עם מצבים מעוררי חרדה ולהפחית דפוסי התנהגות שעלולים לחזק את החרדה [10] .
לבית ספר תפקיד חשוב בזיהוי מוקדם של הפרעות חרדה, בתמיכה בתלמידים המתמודדים עמן ובשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול[4]. כחלק מתוכנית ההתערבות ניתן לשלב הדרכת צוותי חינוך, התאמות לימודיות ותרגול הדרגתי של מצבים מעוררי חרדה במסגרת בית הספר. מטרת ההתערבויות היא לתמוך בהתמודדות של הילד עם ההפרעה ולשפר את תפקודו הלימודי והחברתי [7].
כאשר הפרעת החרדה חמורה, ממושכת או גורמת לפגיעה משמעותית בתפקוד, ניתן לשלב טיפול תרופתי. התרופות הנפוצות ביותר לטיפול בהפרעות חרדה הן ממשפחת מעכבי הספיגה החוזרת של סרוטונין (SSRI). תרופות אלו נמצאו יעילות הן כטיפול בפני עצמו והן בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. שילוב בין שתי הגישות משפר את תוצאות הטיפול במקרים מסוימים [4] [10].
בחירת הטיפול מותאמת למאפייני הילד ולהפרעה. היא נקבעת בהתאם לחומרת ההפרעה, לגיל הילד, לרמת הפגיעה בתפקוד ולהעדפות המשפחה. ברוב המקרים, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא הטיפול המומלץ בשלב הראשון. טיפול תרופתי נשקל בעיקר במקרים של תסמינים חמורים, היעדר שיפור מספק בעקבות טיפול פסיכולוגי או פגיעה תפקודית משמעותית [11].
למניעה תפקיד חשוב בהפחתת הסיכון להתפתחות הפרעות חרדה. תוכניות מניעה מתמקדות בזיהוי מוקדם של ילדים הנמצאים בסיכון, בהדרכת הורים וצוותי חינוך ובחיזוק מיומנויות התמודדות של הילדים. התערבות בשלבים מוקדמים מסייעת למנוע את התבססותם של דפוסי הימנעות ומפחיתה את הסיכון להתפתחות הפרעת חרדה בהמשך[11].
השלכות קליניות וסיכונים ארוכי טווח
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעות חרדה בילדות עלולות להימשך לאורך זמן ולהשפיע על התפתחותו ועל תפקודו של הילד גם בגיל ההתבגרות ובבגרות. גם לאחר תקופות של שיפור קיים סיכון להישנות התסמינים. מחקרי מעקב מצביעים על כך שפחות מרבע מהילדים המטופלים מגיעים להפוגה יציבה לאורך שנים, בעוד שכמחציתם חווים הישנות של התסמינים בהמשך החיים [4].
ללא טיפול מתאים, הפרעת החרדה עלולה להפוך למצב כרוני ולהוביל לפגיעה ממושכת באיכות החיים ובתפקוד של הילד ושל משפחתו [4] [6]. נוסף על כך, דחיית הטיפול עד לגיל ההתבגרות המאוחרת מפחיתה את יעילותו ומגדילה את הסיכון לכך שההפרעה תהפוך לכרונית [8].
סוגים של הפרעות חרדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרעת חרדה מוכללת
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הפרעת חרדה מוכללת
הפרעת חרדה מוכללת מאופיינת בתסמינים בולטים של חרדה, הנמשכים לפחות מספר חודשים, ברוב ימי השבוע. אלו באים לידי ביטוי בדאגה כללית ("חרדה צפה") או בדאגה מוגזמת המתמקדת באירועי יום-יום רבים, לרוב בנוגע למשפחה, בריאות, כספים, לימודים או עבודה. תסמינים נוספים כוללים מתח שרירים או אי-שקט מוטורי, פעילות יתר אוטונומית סימפתטית, עצבנות, קושי בריכוז או הפרעות שינה. התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים משמעותיים אחרים.[12] הסיכון לחלות בהפרעה במהלך החיים הוא 6.2%.[13]
הפרעת פאניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הפרעת פאניקה
הפרעת פאניקה מאופיינת בהתקפי חרדה חוזרים ובלתי צפויים, שאינם מוגבלים לגירויים או מצבים מסוימים. התקפי פאניקה הם אפיזודות נפרדות של פחד עז או חרדה, המלווים בהופעה מהירה ובו-זמנית של מספר תסמינים אופייניים (למשל, דפיקות לב או דופק מוגבר, הזעה, רעד, קוצר נשימה, כאבים בחזה, סחרחורת או סחרחורת, צמרמורות, גלי חום, פחד ממוות קרוב).[14] הסיכון לחלות במחלה במהלך החיים הוא 5.2%.[13]
הפרעת פאניקה מתפתחת אצל חלק מהאנשים שעברו התקף חרדה. ההפרעה מאופיינת גם בפחד מתמשך מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו. כתוצאה מפחד זה האדם מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף או מונעות השלכות שהוא חושש מהן בזמן התקף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם, ולפגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[14] במקרים קיצוניים, עלולה להתפתח בשל כך אגורפוביה המונעת מהאדם לתפקד מחוץ לביתו. [דרוש מקור]
אגורפוביה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אגורפוביה
אגורפוביה מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים בתגובה למצבים מרובים שבהם יש חשש שהאדם לא יוכל לברוח או לקבל עזרה. אלה כוללים מצבים כמו שימוש בתחבורה ציבורית, שהייה בקהל ושהייה לבד מחוץ לבית. האדם חרד באופן עקבי לגבי מצבים אלה, בשל פחד מתוצאות שליליות ספציפיות (למשל, התקפי פאניקה, תסמינים פיזיים משתקים או מביכים אחרים).[15] אנשים עם הפרעה זו נמנעים באופן פעיל ממצבים כאלה ונכנסים אליהם רק בנסיבות ספציפיות, למשל בליווי אדם עליו הם סומכים. בנסיבות אחרות, הכניסה למצבים הללו גורמת לפחד או חרדה עזים.[15] התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[15]
אגורפוביה עלולה להתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור.[דרוש מקור] האגורפוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה.
פוביה ספציפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פוביה ספציפית
פוביה ספציפית מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים, המופיעים באופן עקבי בעת חשיפה או ציפייה לחשיפה לאובייקט או מצב ספציפי. למשל, בעלי חיים מסוימים, טיסה, גבהים, חללים סגורים, מראה דם או פציעה. פחד וחרדה אלה לא תואמים את מידת הסכנה האמיתית של המצבים הללו.[16] אנשים הסובלים מפוביה נמנעים מהמצבים המפחידים אותם, או שחווים אותם בליווי פחד או חרדה עזים. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, הלימודי, התעסוקתי או בתחומי חיים חשובים אחרים.[16]
קיימות למעלה מ-250 פוביות.[דרוש מקור] ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים.
הפרעת חרדה חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חרדה חברתית
הפרעת חרדה חברתית מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים במצבים חברתיים. לדוגמה, ניהול שיחה, אכילה בנוכחות אחרים, או עמידה מול קהל. האדם החרד חושש שיעריכו אותו באופן שלילי בגלל התנהגותו או בגלל חרדה שהוא יבטא. ההפרעה גורמת לכך שהאדם נמנע מסיטואציות חברתיות, או נמצא בהם אך סובל מחרדה גבוהה. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[17]
הסיכון לחלות במחלה במהלך החיים עומד על 13%.[13]
הפרעת חרדה מפרידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חרדת פרידה
הפרעת חרדה מפרידה מאופיינת בפחד או חרדה מוגזמים מפני פרידה מדמויות התקשרות ספציפיות.[18] בקרב ילדים ומתבגרים, חרדת הפרידה מתמקדת בדרך כלל במטפלים, הורים או בני משפחה אחרים, והפחד או החרדה חורגים ממה שנחשב לנורמטיבי מבחינה התפתחותית. בקרב מבוגרים, המוקד הוא בדרך כלל בן זוג רומנטי או ילדים. חרדה מפרידה יכולה להתבטא במחשבות על נזק או אירועים מצערים הפוקדים את דמות ההתקשרות, סירוב ללכת לבית הספר או לעבודה, מצוקה קיצונית בעת פרידה, סירוב לישון הרחק מדמות ההתקשרות, וסיוטים חוזרים ונשנים על פרידה. התסמינים נמשכים לפחות מספר חודשים, והם חמורים דיים כדי לגרום למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[18]
אילמות סלקטיבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אילמות סלקטיבית
אילמות סלקטיבית מאופיינת בבררנות בדיבור, כך שילד מפגין יכולת שפה נאותה במצבים חברתיים ספציפיים, בדרך כלל בבית, אך נכשל באופן עקבי לדבר באחרים, בדרך כלל בבית הספר. ההפרעה נמשכת לפחות חודש אחד, והיא חמורה דיה כדי להפריע להישגים לימודיים או לתקשורת חברתית.[19]
היפוכונדריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – היפוכונדריה
היפוכונדריה מאופיינת בעיסוק מתמיד או בפחד מפני האפשרות לחלות במחלה חמורה, מתקדמת או מסכנת חיים.[20] העיסוק מלווה באחד משני המאפיינים הבאים: 1) התנהגויות חוזרות ומוגזמות הקשורות לבריאות, כגון בדיקה חוזרת ונשנית של הגוף לאיתור סימני מחלה, השקעת זמן רב בחיפוש מידע על המחלה ממנה חוששים, חיפוש חוזר ונשנה אחר הרגעה (למשל, קביעת מספר רב של התייעצויות רפואיות); או 2) התנהגות הימנעות לא מסתגלת הקשורה לבריאות (למשל, הימנעות מתורים רפואיים). התסמינים גורמים למצוקה משמעותית או לפגיעה ניכרת בתפקוד.[20]
מדידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים כלי דיווח עצמי המעריכים את רמת החרדה של האדם.
שאלון לסריקת חרדה והפרעות רגשיות דומות אצל ילדים Screen for Child Anxiety Related Emotional Disorders (SCARED) כולל שתי גרסאות: אחת למילוי הילד והשנייה למילוי ההורה. השאלון כולל 41 פריטים המתארים תסמיני חרדה שונים. השאלון מזהה חמש הפרעות חרדה: הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה, חרדה מפרידה, חרדה חברתית וחרדת בית־ספר. השאלון תורגם לעברית ולערבית.[21]
גורמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקרים הראו כי הפרעות חרדה הן בחלקן נלמדות ובחלקן מולדות. לדוגמה, כאשר חשפו גורי קופים לצילום וידאו של נחשים לראשונה הם לא פחדו מהם, אולם בעזרת יצירת התניה שלילית הצליחו ליצור באותם קופים תגובת פוביה מנחשים. מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם. גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות. לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.
גורמים פיזיולוגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרדה היא תגובה הגנתית ופיזיולוגיות לאיומים הקיימת במינים רבים של בעלי חיים. למרות שיש לה מטרה הסתגלותית ואבולוציונית בהגנה על הפרט, כשהחרדה מוגזמת היא עלול להוביל למצוקה ולהימנעות ממצבי חיים. בקרב פרימטים, קליפת המוח הקדם-מצחית (PFC), שהתרחבה במהלך האבולוציה, יכולה לווסת את החרדה. פגיעה ומסלול עצביים הקשורים לקליפת המוח הקדם-מצחית עלולה לפגוע ביכולת לעכב את החרדה ולהוביל להפרעות חרדה.[22]
למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון הגורם לו להימנע מגירויים אשר מסכנים את בריאותו או חייו.
אירועי חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הגישה הביהביוריסטית הפרעת חרדה היא סוג של התנהגות עם רגשות שליליים נלווים שסיבותיה בעברו של הפרט. האדם נולד לעולם עם מתגונני הגנה רפלקסיביים נגד גירויים כגון כאב, חום קיצוני, מכות חשמל, רעש חזק, וכן הלאה.[23] גירויים אלה נחשבים לאבריסיביים (מעוררי דחייה) מכיוון שמעוררים באדם התנהגות של בריחה או הימנעות. באמצעות תהליך ההתניה הקלאסית הסביבה יכולה ליצור באדם תגובת פחד לגירוי נייטרלי. למשל ילד שנמצא בחדר חשוך (גירוי נייטרלי) שומע לפתע קול חזק של רעם (גירוי אברסיבי מולד). בין הגירויים יכול להיווצר קשר מותנה והילד יפחד להישאר לבד בחושך.
אם ילד נמצא בסביבת בית ספר, אשר בה ילדים שצוחקים עליהם ומתייחסים אליהם בחוסר כבוד, גם מתעללים בהם פיזית, אצל הילד נוצר קשר בין הגירוי חברתי שצוחקים על מישהו לבין האלימות והבריונות שבאים בהמשך. במצב כזה, אם הילד יאמר משהו שבעקבותיו יצחקו עליו, הצחוק של התלמידים יהווה השפעה של גירוי מעניש, וההתנהגות של הילד תוענש (תרד בתדירותה), בנוסף יתלוו הרגשות שליליות של פחד. תהליך זה מתאר היווצרות של חרדה דרך ההתניה האופרנטית בסביבות חברתיות. תלויות עונשיות מובילות להפרעת חרדה חברתית.[24]
התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים. במקרה הידוע של האנס בן ה-5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפולים המועדפים להפרעות חרדה כוללים טיפול תרופתי ופסיכותרפיה.[13]
תרופות
[עריכת קוד מקור | עריכה]התרופות המועדפות להפרעות חרדה כמו הפרעת חרדה מוכללת, הפרעת חרדה חברתית והפרעת פאניקה הן תרופות נוגדות דיכאון ממשפחת ה-SSRI וה־SNRI.[13] מטה-אנליזות מצביעות על כך שתרופות אלה עדיפות על פני פלצבו עם גודל אפקט קטן עד בינוני. לדוגמה, הבדל הממוצע הסטנדרטי (SMD) הוא 0.55 בהפרעת חרדה מוכללת, 0.67 בהפרעת חרדה חברתית ו־0.30 בהפרעת פאניקה.[13]
בנזודיאזפינים נלקחים גם הם לטיפול בחרדה. בטווח הקצר הם נחשבים ליעילים, אך בשימוש ממושך ורציף השפעתם נחלשת והם עלולים לגרום להתמכרות.[דרוש מקור] תרופות מסוג חוסמי בטא, מקלות על ביטויים פיזיים של הפרעת חרדה בשל תכונתן להפחית את לחץ הדם ואת קצב הלב.[דרוש מקור] עם זאת, הן אינן נהוגות כקו טיפולי מרכזי בהפרעת חרדה, עקב מקרים של ברדיקרדיה, עד כדי דום לב במטופלים מסוימים.
פסיכותרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיפול הנפשי בעל העדויות החזקות ביותר לטיפול בהפרעות חרדה הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[13] בהשוואה לפלצבו יש לו אפקט טיפולי גדול בהפרעת חרדה מוכללת (Hedges g = 1.01) וקטן עד בינוני בהפרעת חרדה חברתית (Hedges g = 0.41) ובהפרעת פאניקה (Hedges g = 0.39).[13] טיפול קוגניטיבי התנהגותי משפר גם את איכות החיים של אנשים הסובלים מהפרעות חרדה.[25]
בטיפול התנהגותי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות לעזור לו להתמודד עם הפחד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עובדים עם המטופל על התמודדות היפותטית עם הסיטואציה המאיימת תוך זיהוי עיוותי חשיבה ושימוש בהיגדים פנימיים חיוביים.
מבחינה קוגניטיבית הילד לומד טכניקות שונות העוזרות לו להתמודד עם המחשבות השליליות שלו ומבחינה גופנית, הילד מתרגל טכניקות שונות כדי לשלוט במידה מסוימת ברמה הגופנית הנלוות לחרדה. זה עוזר לילד לקבל שליטה על תגובותיו הגופניות (לוטן, 2016).
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, מציגים לפני המטופל גם מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.
שיטות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות, הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה הקוגניטיביים של החרדה.
שיטת טיפול נוספת היא אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי – היא שיטת טיפול לא חודרני העושה שימוש בפולסים של זרמי חשמל זעירים (mA מיקרו-אמפר) על-פני מוחו של המטופל. טיפול זה מופעל על ידי מטופל עצמו.
שיטה חדשה יחסית (ABM – attention bias modification), שנמצאת עדיין בתהליכי מחקר, מדגישה את נושא הפניית הקשב המוגברת אל איומים אצל מטופלים עם הפרעות חרדה, ומנסה להפנות את הקשב שלהם לגירויים נייטרליים במטרה להרגיע חרדה, למשל באמצעות תרגול בתוכנת מחשב המיועדת לכך.[26]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרעת חרדה – מידע רפואי, באתר מכבי שירותי בריאות
- ארי לאודן, הפרעת חרדה, באתר לאומית שירותי בריאות
- דני לוטן, חרדות של ילדים, באתר מרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל, 19 בפברואר 2015
- חרדה, באתר המחלקה לפסיכולוגיה, אוניברסיטת בר־אילן, 11 בספטמבר 2022
- דן אבן, הפרעות חרדה – מה שצריך לדעת, באתר כמוני, עודכן בנובמבר 2021
- אורית כהן ודנה פרידמן, אישיות: פרויד – הגישה הפסיכואנליטית: חרדה, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
טלי קרופקין, אנשים הסובלים מחרדה והרהורים מציקים הם חכמים יותר, באתר הארץ, 21 באפריל 2015- הפרעת חרדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Kessler; et al. (2007). "Lifetime prevalence and age-of-onset distributions of mental disorders in the World Health Organization's World Mental Health Survey Initiative". World Psychiatry. 6 (3): 168–76. PMC 2174588. PMID 18188442.
- 1 2 3 ICD, Anxiety or fear-related disorders, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics (באנגלית)
- ↑ Sukanta Saha, et al, Co‐morbidity between mood and anxiety disorders: A systematic review and meta‐analysis, Depression and Anxiety 38, 2021-03, עמ' 286–306 doi: 10.1002/da.23113
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 Ronald M. Rapee, Cathy Creswell, Philip C. Kendall, Daniel S. Pine, Allison M. Waters, Anxiety disorders in children and adolescents: A summary and overview of the literature, Behaviour Research and Therapy 168, 2023-09-01, עמ' 104376 doi: 10.1016/j.brat.2023.104376
- 1 2 3 Sophie J. Dickson, Ella L. Oar, Maria Kangas, Carly J. Johnco, Cassie H. Lavell, Ashleigh H. Seaton, Lauren F. McLellan, Viviana M. Wuthrich, Ronald M. Rapee, A Systematic Review and Meta-Analysis of Impairment and Quality of Life in Children and Adolescents with Anxiety Disorders, Clinical Child and Family Psychology Review 27, 2024-06-01, עמ' 342–356 doi: 10.1007/s10567-024-00484-5
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Mohammed Al-Biltagi, Anxiety Disorder in Children: Review, Journal of Paediatric Care Insight 1, 2016-03-30, עמ' 18–28 doi: 10.24218/jpci.2016.05
- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Heather J. Walter, Oscar G. Bukstein, A. Reese Abright, Helene Keable, Ujjwal Ramtekkar, Jane Ripperger-Suhler, Carol Rockhill, Clinical Practice Guideline for the Assessment and Treatment of Children and Adolescents With Anxiety Disorders, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry 59, 2020-10, עמ' 1107–1124 doi: 10.1016/j.jaac.2020.05.005
- 1 2 3 Caitlin Leachman, Emily S. Nichols, Sarah Al-Saoud, Emma G. Duerden, Anxiety in children and adolescents with autism spectrum disorder: behavioural phenotypes and environmental factors, BMC Psychology 12, 2024-10-05, עמ' 534 doi: 10.1186/s40359-024-02044-6
- 1 2 3 Ahmet Koyuncu, Tuğba Ayan, Ezgi Ince Guliyev, Seda Erbilgin, Erdem Deveci, ADHD and Anxiety Disorder Comorbidity in Children and Adults: Diagnostic and Therapeutic Challenges, Current Psychiatry Reports 24, 2022-02, עמ' 129–140 doi: 10.1007/s11920-022-01324-5
- 1 2 3 4 5 Jennifer B. Blossom, Nathaniel Jungbluth, Erin Dillon-Naftolin, William French, Treatment for Anxiety Disorders in the Pediatric Primary Care Setting, Child and Adolescent Psychiatric Clinics of North America, Updates in Anxiety Treatment 32, 2023-07-01, עמ' 601–611 doi: 10.1016/j.chc.2023.02.003
- 1 2 3 Cathy Creswell, Polly Waite, Jennie Hudson, Practitioner Review: Anxiety disorders in children and young people – assessment and treatment, Journal of Child Psychology and Psychiatry 61, 2020, עמ' 628–643 doi: 10.1111/jcpp.13186
- ↑ ICD, 6B00 Generalised anxiety disorder, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- 1 2 3 4 5 6 7 8 Kristin L. Szuhany, Naomi M. Simon, Anxiety Disorders: A Review, JAMA 328, 2022-12-27, עמ' 2431 doi: 10.1001/jama.2022.22744
- 1 2 ICD, 6B00 Generalised 6B01 Panic disorder, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- 1 2 3 ICD, 6B02 Agoraphobia, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- 1 2 ICD, 6B03 Specific phobia, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- ↑ ICD, 6B04 Social anxiety disorder, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- 1 2 ICD, 6B05 Separation anxiety disorder, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- ↑ ICD, 6B06 Selective mutism, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- 1 2 ICD, 6B23 Hypochondriasis, ICD-11 for Mortality and Morbidity Statistics, 2024
- ↑ ד"ר שרון פלגי (עורכת), אוגדן שאלונים לדיווח עצמי, באתר משרד הבריאות, הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית, ראו שאלון 17, 2019
- ↑ Margaux M. Kenwood, Ned H. Kalin, Helen Barbas, The prefrontal cortex, pathological anxiety, and anxiety disorders, Neuropsychopharmacology 47, 2022-01, עמ' 260–275 doi: 10.1038/s41386-021-01109-z
- ↑ Cooper, John O., Applied behavior analysis, 2nd ed, Upper Saddle River, N.J.: Pearson/Merrill-Prentice Hall, 2007
- ↑ Skinner, B. F. (Burrhus Frederic), 1904–1990., Science and human behavior., New York,: Macmillan, [1953]
- ↑ M. Taylor Wilmer, Kelley Anderson, Monique Reynolds, Correlates of Quality of Life in Anxiety Disorders: Review of Recent Research, Current Psychiatry Reports 23, 2021-11 doi: 10.1007/s11920-021-01290-4
- ↑ האינטרנט מחליף את התרופה: תוכנת מחשב חדשה מסייעת להפיג חרדות, באתר TheMarker, 16 בינואר 2013
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.