טריינספוטינג (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טריינספוטינג
Trainspotting
Trainspotting movie.jpg
מבוסס על הספר טריינספוטינג מאת אירווין וולש
בימוי דני בויל
הפקה אנדרו מקדונלד
תסריט אירווין וולש (ספר)
ג'ון הודג' (תסריט)
עריכה Masahiro Hirakubo עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים יואן מקגרגור
ג'וני לי מילר
רוברט קרלייל
יואן ברמנר
קווין מק'קיד
קלי מקדונלד
פיטר מולאן
מוזיקה דיימון אלברן
פסקול הסרט
צילום בריאן טופנו
מפיץ FilmFour (בריטניה)
מדינה הממלכה המאוחדת
הקרנת בכורה 23 בפברואר 1996
משך הקרנה 94 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה
תקציב £1,550,000[1]
הכנסות 16,491,080‏$[2]
הכנסות באתר מוג'ו trainspotting
פרסים

פרס השחקן הראשי והסרט בבאפטה הסקוטי
פרס הסרט הזר בטקס הבודיל
פרס התסריט המעובד בטקס פרסי הבאפט"א

פרס הפסקול בטקס פרסי הבריטס
סרט הבא טריינספוטינג 2
סרטים בסדרה 2
האתר הרשמי
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טריינספוטינג הוא סרט קולנוע משנת 1996 בבימויו של דני בויל, המבוסס על הספר "טריינספוטינג" מאת אירווין וולש. הסרט מגולל את סיפורם של קבוצת חברים המכורים לסם הרואין בעיר אדינבורו שבסקוטלנד. בסרט מככבים יואן מקגרגור, יואן ברמנר, ג'וני לי מילר, קווין מק'קיד, רוברט קרלייל וקלי מקדונלד.

מכון הסרטים הבריטי דירג את הסרט במקום העשירי ברשימת 100 הסרטים הבריטים הטובים ביותר בכל הזמנים.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארק רנטון (יואן מקגרגור) הוא צעיר מובטל ומכור לסמים שגר באדינבורו שבסקוטלנד יחד עם חבריו, סיימון "סיק בוי" ויליאמסון (ג'וני לי מילר), דניאל "ספאד" מרפי (יואן ברמנר), פרנסיס "פרנקו" בגבי (רוברט קרלייל), ותומאס "טומי" מקנזי (קווין מק'קיד). מבין החמישה בגבי וטומי הם היחידים שאינם משתמשים בסמים, אם כי בגבי הוא שתיין ובעל נטיות אלימות, ורק טומי הוא באמת בחור ישר שמקפיד על אורח חיים בריא ומנהל מערכת יחסים יציבה.

במונולוג שפותח את הסרט מציג בנטון את תמצית החיים כפי שהם מוכתבים ע"י החברה: עבודה במשרה מתשע עד חמש, הקמת משפחה, רכישת מכשירים חשמליים וחפצים שונים, תשלומים קבועים, תחביבים ובילויים שגרתיים, ילדים אנוכיים ודעיכה למוות מדכא בבית אבות; וטוען "למה שארצה לעשות דבר כזה? אני בחרתי שלא לבחור בחיים. אני בחרתי במשהו אחר. והסיבות? אין סיבות. מי צריך סיבות כשיש לך הירואין?"

בתחילת הסרט מוצג ניסיונו של רנטון להיגמל באופן עצמאי. הוא יוצא למועדון ופוגש צעירה בשם דיאן (קלי מקדונלד), והם מבלים יחד את הלילה. למחרת מתברר שדיאן עדיין קטינה, אך היא משכנעת את רנטון המסויג להמשיך במערכת היחסים איתה כשהיא מודיעה לו שאחרת היא תגיש תלונה במשטרה. בשלב מסוים רנטון חוזר לשימוש בהירואין והסרט מציג את אורח חייהם של החבורה, הכולל בילוי בברים וביצוע גניבות שונות על מנת לממן את הסם. החבורה שוהה יחד בדירה כאשר אליסון, בחורה מכורה נוספת, נתקפת בהיסטריה לאחר שגילתה את בתה התינוקת שמתה כתוצאה מהזנחה ממושכת. לאחר ההלם הראשוני רנטון פונה להכין מנה נוספת של הסם, ואליסון מבקשת שיכין גם לה.

רנטון וספאד נתפסים במהלך שוד וספאד נידון לשישה חודשי מאסר בזמן שרנטון משתחרר על תנאי, כיוון שהוא מצטרף לתוכנית גמילה. עם זאת, בשלב מסוים רנטון מתדרדר מחדש לשימוש בהירואין ולבסוף מגיע לבית החולים לאחר שנטל מנת יתר. כשהוא משתחרר הוריו נועלים אותו בחדרו וכופים עליו תהליך גמילה יסודי, רצוף כאבים והזיות. בסיום התהליך רנטון נקי, אך סובל משעמום ומדיכאון וחסר כל כיוון בנוגע לחייו. בעצתה של דיאן הוא נוסע ללונדון ושם הוא מתחיל לעבוד בסוכנות נדל"ן ומקיים אורח חיים יציב.

שגרתו החדשה של רנטון נקטעת כאשר לדירתו פולש בגבי שמוצא אצלו מקלט כיוון שהוא מבוקש בשל שוד מזויין, ורנטון סובל מדרישותיו השונות ומהשתלטותו על הדירה. בהמשך מצטרף אליהם סיק בוי, שהפך להיות סרסור וסוחר סמים, ורנטון מנסה להיפטר מהשניים כשהוא מאפשר להם להתגורר באופן זמני באחת הדירות שמוצעות להשכרה, אבל הם מחבלים בניסיון להשכיר אותה ללקוחות פוטנציאליים. לאחר מכן השלושה חוזרים לאדינבורו ללווייתו של טומי, שהידרדר בעצמו לשימוש בסמים לאחר שחברתו עזבה אותו, נדבק באיידס ובסופו של דבר מת משבץ.

סיק בוי מציע לחבריו הזדמנות לעסקת סמים רווחית והוא ובגבי לוחצים על רנטון שישלים להם את הסכום החסר לקניית החומר – 2000 פאונד, מחצית העלות – באמצעות חסכונותיו מהתקופה בלונדון והוא מסכים בחוסר רצון. כמו כן, הם מאלצים אותו להיות הנסיין של דגימה מההירואין על מנת לוודא את טיב החומר, על אף שכבר נגמל מהסם. העסקה מתבצעת והם מוכרים את ההירואין תמורת 16,000 פאונד.

בזמן שהם חוגגים בבר מקומי, רנטון מציע לספאד לנצל את היעדרותם הרגעית של סיק בוי ובגבי ולעזוב עם הכסף, אך ספאד מסרב. הם עוזבים את הבר לאחר שבגבי תקף באלימות גבר שנתקל בו בטעות וגרם לו לשפוך מעט בירה על החליפה שלבש, וספאד שניסה לעצור אותו נחתך מהסכין של בגבי. באותו לילה רנטון קם ולוקח את התיק עם הכסף, וספאד ששוכב בעיניים פקוחות מביט בו ומניד בראשו אבל לא עושה דבר ורנטון עוזב. במונולוג הוא טוען שהוא לא מתחרט כיוון שלא אכפת לו מבגבי ושסיק בוי היה עושה להם את אותו הדבר אם היה חושב על הרעיון, אבל הוא מצטער בגלל ספאד ש"אף פעם לא עשה משהו רע למישהו" ולכן הוא משאיר לו את חלקו בסכום הכסף בתא נעול, שספאד פותח מאוחר יותר. למחרת בבוקר בגבי הזועם משתולל בחדר המלון ומשחית את הריהוט, ולמקום מגיעים שוטרים שעוצרים אותו.

במונולוג האחרון אומר רנטון שהוא יכול היה למנות מיליוני סיבות למעשיו וכולן יהיו שקרים כיוון שהאמת היא שהוא פשוט אדם רע. עם זאת, הוא טוען שזה יהיה המעשה הרע האחרון ומעכשיו הוא ישתנה, יחזור לדרך הישר ויבחר בחיים: "אהיה בדיוק כמוכם: עבודה, משפחה, טלוויזיה גדולה מזורגגת, מכונית כביסה, מכונית, קומפקט דיסק ופותחן קופסאות חשמלי, בריאות טובה, כולסטרול נמוך, ביטוח שיניים, משכנתא, בית, בגדי ספורט, מזוודות תואמות, חליפת-שלושה-חלקים, עשה-זאת-בעצמך, חידוני טלוויזיה, ג'אנק פוד, ילדים, טיולים בפארק, עבודה מתשע עד חמש, להצטיין בגולף, לרחוץ את המכונית, מגוון סוודרים, חג מולד משפחתי, פנסיה, פטור ממס, ניקוי ביוב, להצליח להסתדר, להסתכל קדימה, יום המוות".

הביקורות בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאתו של הסרט עוררה מחלוקות במדינות שונות בעולם, ביניהן בריטניה, אוסטרליה וארצות הברית בשאלה האם הוא מעודד שימוש בסמים או לא. הסנטור האמריקני בוב דול גינה את השחיתות המוסרית והצורה החיובית בה מוצגים הסמים בסרט במהלך קמפיין הבחירות האמריקני של 1996, למרות שהודה שלמעשה כלל לא צפה בו. בסופו של דבר, למרות המחלוקות זכה הסרט לשבחים על המקוריות והאפקטיביות הגבוהה בהן ניחן והיה אף מועמד לפרס התסריט המעובד הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר של אותה שנה. הסרט נבחר כסרט הבריטי הטוב ביותר בין השנים 1984 עד 2009 במשאל בין אנשי קולנוע בריטיים.[3] מכון הסרטים הבריטי דירג את סרט זה במקום העשירי ברשימת 100 הסרטים הבריטים הטובים ביותר בכל הזמנים. בסקר ציבורי משנת 2004 נבחר הסרט בתור הסרט הסקוטי הטוב ביותר בכל הזמנים.

פרסום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יציאתו של הסרט בבריטניה לוותה בקמפיין יחסי ציבור מקורי במהלכו חולקו עלוני פרסומת בהשפעת תרבות הרייב ונמכרו פוסטרים נפרדים של כל הדמויות הראשיות. קווין מק'קיד, שגילם את דמותו של טומי בסרט, יצא לחופשה עם תום צילומי הסרט ולא השתתף לאחר מכן בצילומים לפוסטרים.

לפני יציאת הסרט בארצות הברית נערכו מחדש 20 הדקות הראשונות והוחלפו בהן הדיאלוגים, מחשש שהצופים האמריקנים יתקשו להבין את המבטאים הסקוטים הכבדים והסלנג בהם משתמשות הדמויות. הדיאלוגים המקוריים הוחזרו לאחר מכן עם יציאתו מחדש של הסרט בגרסת במאי ב-DVD בשנת 2004.

שמו של הסרט ("Train Spotting" - "צפייה ברכבות") תואם את שם הספר, שלקוח מפרק בספר שלא עובד לסרט הקולנוע: רנטון ובגבי נמצאים בתחנת רכבת נטושה כשהם פוגשים שתיין זקן שמתגלה כאביו המתנכר של בגבי, והוא שואל אותם אם הם צופים ברכבות.

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Trainspotting #1: Music from the motion picture
Trainspottingsoundtrack.jpg
יצא לאור 9 ביולי 1996
הוקלט 1996
סוגה פסקול
אורך 75:14
חברת תקליטים Capitol Records
ביקורות
 Trainspotting #1: Music from the motion picture
(1996)
טריינספוטינג 2
(2017)

טרייספוטינג (פסקול) הם שני אלבומים המכילים את השירים מתוך הסרט "טריינספוטינג".

אופי שני האלבומים הוא פסיכדלי והם מכילים רוק פסיכדלי, פוסט פאנק, בריטפופ ומוזיקה אלקטרונית. סדר השירים באלבום הראשון זהה לזה שבסרט, מה שיוצר תחושה דומה לזו של השלבים בהם נמצאים גיבורי העלילה. הפסקול הראשון יצא ב-9 ביולי 1996 ואילו השני יצא ב-21 באוקטובר 1997. האלבום השני מכיל שירים שבהמשך הסרט ולא נכנסו לתקליט הראשון מבחינת הזמן, שירים שברקע העלילה, ושירים שלא נכנסו לשלב האחרון בסרט, אך שימשו כהשראה ליוצרי הסרט.

אלבום 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. "Lust for Life" - איגי פופ
  2. "Deep Blue Day" - בריאן אנו
  3. "Trainspotting" - פריימל סקרים
  4. "Atomic" - סליפר
  5. "Temptation" - ניו אורדר
  6. "Nightclubbing" - איגי פופ
  7. "Sing" - בלר
  8. "Perfect Day" - לו ריד
  9. "Mile End" - פאלפ
  10. "For What You Dream Of" (Full on Renaissance Mix)" - בדרוק מארח את KYO
  11. "2:1" - אלסטיקה
  12. "A Final Hit" - לפטפילד
  13. "Born Slippy .NUXX" - אנדרוורלד
  14. "Closet Romantic" - דיימון אלברן

אלבום 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

Trainspotting #2: Music from the motion picture, Volume 2
Trainspottingsoundtrack2.jpg
יצא לאור 21 באוקטובר 1997
הוקלט 1996
סוגה פסקול
אורך 71:56
חברת תקליטים Capitol Records
ביקורות
 Trainspotting #2: Music from the motion picture, Volume 2
(1997)
טריינספוטינג 2
(2017)
  1. "Choose Life" - פרויקט PF ויואן מקגרגור
  2. "The Passenger" - איגי פופ
  3. "Dark and Long (Dark Train)" - אנדרוורלד
  4. "Carmen Suite No.2" - ז'ורז' ביזה
  5. "Statuesque" - סליפר
  6. "Golden Years" - דייוויד בואי
  7. "Think About The Way" - אייס MC
  8. "A Final Hit" - לפטפילד
  9. "Temptation" - גן עדן 17
  10. "Nightclubbing (Baby Doc Remix)" - איגי פופ
  11. "Our Lips are Sealed" - פאן בוי 3
  12. "Come Together" - פריימל סקרים
  13. "Atmosphere" - ג'וי דיוויז'ן
  14. "Inner City Life" - גולדי
  15. "Born Slippy .NUXX" (Darren Price Mix) - אנדרוורלד

סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2015 אושר סופית כי סרט המשך נמצא בשלבי הפקה, וכי הבמאי דני בויל וכל חברי צוות השחקנים ישובו לתפקידיהם מהסרט המקורי.[4]סרט ההמשך יצא בסוף ינואר 2017 בבריטניה וזמן קצר לאחר מכן בשאר העולם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Alexander Walker (אלכסנדר ווקר), Icons in the Fire: The Rise and Fall of Practically Everyone in the British Film Industry 1984-2000, הוצאה: Orion Books, שנת פרסום 2005 עמ' 237
  2. ^ הכנסות הסרט טריינספוטינג, מתוך אתר Box Office Mojo, כניסה אחרונה ב-25 במרץ 2013
  3. ^ הסרט הבריטי הטוב ביותר: טריינספוטינג, באתר nrg‏, 2 בספטמבר 2009
  4. ^ All original 'Trainspotting' cast members confirmed to return for sequel ahead of 2017 release Read more at http://www.nme.com/filmandtv/news/all-original-trainspotting-cast-members-confirmed-/394737#vhcsqGBjd5ltgBmZ.99, David Renshaw, 5th DECEMBER 2015. Retrieved 14/12/2015