אולדנבורג (אוניית מערכה, 1910)
 | |
| אוניית הצי הגרמני הקיסרי "אולדנבורג" | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
.svg) |
| סדרה | הלגולנד |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Schichau-Werke  |
| תחילת הבנייה | 1 במרץ 1909 |
| הושקה | 30 ביוני 1910 |
| תקופת הפעילות | 1 במאי 1912 – 5 בנובמבר 1919 (7 שנים) |
| אחריתה | נגרטה ב-1921 |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 22,808 טון (סטנדרט), 24,700 טון (בתפוסה מלאה) |
| אורך | 167.2 מטר |
| רוחב | 28.5 מטר |
| שוקע | 8.94 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 20.5 קשרים |
| גודל הצוות | 1,113 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 10,200 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | 15 דוודים המזינים מנועי קיטור בהספק 28,000 כוחות סוס (20.6 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | מנועי קיטור |
| כמות הדלק | 3,200 טון פחם, 200 טון דלק |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון 300 מ"מ צריחי תותחים 300 מ"מ סיפונים 63 מ"מ ברבטות 300 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) 14 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 14 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) 6 צינורות טורפדו 20 אינץ' (500 מ"מ) |
  | |
"אולדנבורג" (בגרמנית: SMS Oldenburg) הייתה האונייה הרביעית בסדרת הלגולנד של הצי הקיסרי הגרמני. השדרית של אולדנבורג הונחה במרץ 1909 במספנת Schichau-Werke בדנציג. היא הושקה ב-30 ביוני 1910 והוכנסה לצי ב-1 במאי 1912. האונייה צוידה ב-12 תותחי 30.5 ס"מ (12 אינץ') בשישה צריחים תאומים, ומהירות מרבית של 21.2 קשרים (39.3 קמ"ש). האונייה שובצה בשייטת אוניות המערכה הראשונה של צי הים הפתוח במשך רוב הקריירה שלה, כולל מלחמת העולם הראשונה.
יחד עם שלוש האוניות האחיות שלה, הלגולנד, אוסטפריזלנד ותירינגן, אולדנבורג השתתפה בכל מבצעי הצי הגדולים של מלחמת העולם הראשונה בים הצפוני נגד הצי הגדול הבריטי. זה כלל את קרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, הקרב הימי הגדול ביותר במלחמה. האונייה גם לחמה בים הבלטי נגד הצי הרוסי. היא נכחה במהלך הפלישה הראשונה שלא צלחה למפרץ ריגה באוגוסט 1915, אם כי לא ראתה שום קרב במהלך המבצע.
לאחר קריסת הקיסרות הגרמנית בנובמבר 1918, רוב צי הים הפתוח נכלא בסקפה פלו במהלך משא ומתן לשלום. אולם, ארבעת אוניות המערכה מסדרת הלגולנד הורשו להישאר בגרמניה, ולכן לא היו חלק מהשמדת הצי בסקפה פלו. אולדנבורג ואחיותיה נמסרו בסופו של דבר למדינות ההסכמה המנצחות כפיצויי מלחמה; אולדנבורג נמסרה ליפן, שמכרה את כלי השיט לחברת פירוק ספינות בריטית ב-1920. היא נגרטה לגרוטאות בדורדרכט ב-1921.
תכנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
האונייה הייתה באורך 167.2 מטרים (548 רגל 7 אינץ'), רוחב של 28.5 מטרים (93 רגל 6 אינץ') ושוקע של 8.94 מטרים (29 רגל 4 אינץ'), והיה לה הדחק של 24,700 טונה מטרית (24,310 טונות ארוכות) במעמס מלא. היא הונעה על ידי שלושה מנועי קיטור 4 צילינדרים תלת דרגתיים עם 15 דוודים; כל מנוע הניע מדחף בעל ארבעה להבים. מנועי האונייה דורגו ב-27,617 כוחות סוס (20,594 קילוואט) והפיקו מהירות מרבית של 21.2 קשרים (39.3 קמ"ש). אולדנבורג נשאה עד 3,200 טונות של פחם, מה שאפשר לה להפליג לטווח של 5,500 מיילים ימיים (10,200 ק"מ) במהירות של 10 קשרים (19 קמ"ש). לאחר 1915 שונו הדוודים להתיז מזוט על הפחם; האונייה יכלה לשאת עד 197 טונות (194 טונות ארוכות) של מזוט. היה לה צוות של 42 קצינים ו-1,071 מלחים.
אולדנבורג הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 30.5 ס"מ (12 אינץ') SK L/50 בשישה צריחים תאומים, עם צריח אחד מקדימה, אחד מאחור ושניים בכל צד של האונייה. הסוללה המשנית של האונייה הייתה מורכבת מ-14 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45, שכולם היו מותקנים בקזמטים בצד הסיפון העליון. להגנה מפני סירות טורפדו, היא נשאה 14 תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45. לאחר 1914, שניים מהתותחים בקוטר 8.8 ס"מ הוסרו והוחלפו בתותחי נ"מ בקוטר 8.8 ס"מ. תירינגן הייתה חמושה גם בשישה צינורות טורפדו שקועים בקוטר 50 סנטימטרים (19.7 אינץ'); אחד היה בחרטום, אחד בירכתיים ושניים בכל צד רוחב.
חגורת השריון העיקרית שלה הייתה בעובי 300 מ"מ (11.8 אינץ') במצודה המרכזית, והייתה מורכבת משריון מוצק של קרופ (KCA). צריחי תותחי הסוללה העיקריים שלה היו מוגנים באותו עובי של KCA בצדדים ובפנים, כמו גם הברבטות שתמכו בצריחים. הסיפון של אולדנבורג היה בעובי 63.5 מילימטרים (2.5 אינץ').
היסטוריית שירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולדנבורג הוזמנה על ידי הצי הקיסרי הגרמני תחת השם הזמני ארזאץ פריתיוף, כתחליף לספינת הגנת החוף הישנה פריתיוף. החוזה לאונייה הוענק למספנת Schichau-Werke בדנציג בבנייה מספר 828. שלוש אחיותיה הוזמנו לשנת 1908, אך בגלל אילוצי תקציב, נדחתה הזמנתה של אולדנבורג לשנת 1909. אדמירל אלפרד פון טירפיץ, מזכיר המדינה של הצי, נתן את החוזה לשיכו לפני אישור התקציב של 1909, ובונה הספינות החל לאגור חומרים לבניית הספינה. זה יצר את הרושם שגרמניה בונה יותר אוניות מערכה ממה שהודה בפומבי, מה שגרם להבהלה ימית בבריטניה. הציבור הבריטי דרש "אנחנו רוצים שמונה [אוניות מערכה חדשות] ולא נחכה", ובתוך שנה הונחו שמונה אוניות מערכה חדשות בבריטניה, הסלמה גדולה במירוץ החימוש הימי הבינלאומי. העבודה החלה ב-1 במרץ 1909 עם הנחת השדרית שלה, והאונייה הושקה קצת יותר משנה לאחר מכן ב-30 ביוני 1910. סופיה שרלוטה, דוכסית אולדנבורג השיקה אותה, ופרידריך אוגוסט השני, הדוכס הגדול של אולדנבורג, נשא את נאום ההשקה. לאחר מכן, הועברה האונייה הלא שלמה לקיל לצורך התאמה, כולל השלמת המבנה והתקנת חימוש, עד אוגוסט 1911. על שם דוכסות אולדנבורג בצפון גרמניה, האונייה נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-1 במאי 1912, קצת יותר משלוש שנים לאחר תחילת העבודה.
לאחר כניסתה לשירות ב-1 במאי 1912, אולדנבורג ערכה ניסויים ימיים באזור הבלטי. ב-17 ביולי הוקצתה האונייה רשמית לשייטת אוניות המערכה I של צי הים הפתוח. לאחר מכן היא ערכה תרגילי אימון אונייה בודדים, ואחריהם אימוני שייטת, ולאחר מכן תמרוני צי בנובמבר. הפלגת הקיץ השנתית ביולי-אוגוסט, שבדרך כלל יצאה לנורווגיה, הופרעה על ידי משבר אגאדיר. כתוצאה מכך, השיט עבר רק לאזור הבלטי. תירינגן ושאר הצי פעלו בדפוס של אימוני ספינה בודדים, שייטת וצי מלא במהלך השנתיים הבאות של ימי שלום.
ב-14 ביולי 1914 החל שייט הקיץ השנתי לנורווגיה. במהלך השייט האחרון בזמן שלום של הצי הקיסרי, הצי ערך תרגילים מול סקיין לפני שהמשיך לפיורדים הנורווגיים ב-25 ביולי. למחרת החל הצי לחזור לגרמניה, כתוצאה מהאולטימטום של אוסטרו-הונגריה לסרביה. ב-27, כל הצי התאסף מול כף סקדנס לפני שחזר לנמל, שם הוא נשאר במצב מוכנות מוגברת. מלחמה בין אוסטרו-הונגריה וסרביה פרצה ב-28, ובתוך שבוע הצטרפו כל המעצמות האירופיות הגדולות לסכסוך. עד 29 ביולי אולדנבורג וכל שאר השייטת הראשונה היו חזרה בווילהלמסהאפן.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולדנבורג נכחה במהלך הגיחה הראשונה של הצי הגרמני לים הצפוני, שהתרחשה ב-2–3 בנובמבר 1914. לא נתקלו בכוחות בריטיים במהלך המבצע. לאחר מכן בוצעה גיחה שנייה ב-15–16 בדצמבר. גיחה זו הייתה תחילתה של אסטרטגיה שאימץ אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח. אדמירל אינגנול התכוון להשתמש בסיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של קונטר-אדמירל פרנץ פון היפר כדי לפשוט על ערי חוף בריטיות כדי לפתות חלקים מהצי הגדול שבו הם עלולים להיהרס על ידי צי הים הפתוח. בתחילת 15 בדצמבר עזב הצי את הנמל כדי לפשוט על הערים סקרבורו, הרטליפול וויטבי. באותו ערב, צי הקרב הגרמני שכלל 12 דרדנוטים - כולל אולדנבורג ושלוש אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו למרחק של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. עם זאת, התכתשויות בין כוחות החיפוי היריבים בחושך שכנעו את אינגנול שהוא מתמודד עם הצי הגדול כולו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.
קרב שרטון דוגר, שבו שייטות סיירות המערכה הראשונה והשנייה של תת אדמירל דייוויד ביטי ארבו לסיירות המערכה של קבוצת הסיור I, התרחש ב-24 בינואר 1915. אולדנבורג וכל שאר אוניות השייטת הראשונה יצאו כדי לתגבר את סיירות המערכה הגרמניות שהיו נחותות במספרם; השייטת הראשונה יצאה מהנמל בשעה 12:33 CET, יחד עם הדרדנוטים של פלגה II. עם זאת, הם איחרו מדי ולא הצליחו לאתר כוחות בריטיים כלשהם. עד השעה 19:05 חזר הצי לנתיבי שיליג מחוץ לווילהלמסהאפן. בינתיים, הסיירת המשוריינת בליכר ספגה אש בריטית מרוכזת וטבעה, בעוד שסיירת המערכה זיידליץ ניזוקה קשות מאש באחד ממחסני התחמושת. כתוצאה מכך, הקייזר וילהלם השני פיטר את אינגנול מתפקידו והחליף אותו באדמירל הוגו פון פול ב-2 בפברואר.
שמונה אוניות השייטת נכנסו לאזור הבלטי ב-22 בפברואר 1915 לאימון יחידה, שנמשך עד 13 במרץ. לאחר שובן לים הצפוני, האוניות השתתפו בסדרה של גיחות צי חסרות אירועים בתאריכים 29–30 במרץ, 17–18 באפריל, 21–22 באפריל, 17–18 במאי ו-29–30 במאי. אולדנבורג ושאר הצי נשארו בנמל עד 4 באוגוסט, אז השייטת חזרה לאזור הבלטי לסבב נוסף של תרגילי אימון. מהים הבלטי צורפה השייטת לכוח הימי שניסה לטהר את מפרץ ריגה מכוחות הצי הרוסי באוגוסט 1915. כוח התקיפה כלל את שמונה אוניות המערכה של השייטת הראשונה, סיירות המערכה פון דר טאן, מולטקה וזיידליץ, מספר סיירות קלות, 32 משחתות ו-13 שולות מוקשים. התוכנית קראה לטהר נתיבים בשדות המוקשים הרוסיים כדי שניתן יהיה לחסל את הנוכחות הימית הרוסית, שכללה את אוניית המערכה פרה-דרדנוט סלאבה. לאחר מכן הגרמנים היו אמורים להניח שדות מוקשים משלהם כדי למנוע מאוניות רוסיות לחזור למפרץ. אולדנבורג ורוב האוניות הגדולות האחרות של צי הים הפתוח נשארו מחוץ למפרץ במשך כל המבצע. הדרדנוטים נסאו ופוזן נותקו ב-16 באוגוסט כדי ללוות את שולות המוקשים ולהשמיד את סלאבה, למרות שהם לא הצליחו להטביע את אוניית המערכה הישנה. לאחר שלושה ימים, שדות המוקשים הרוסיים טוהרו, והשייטת נכנסה למפרץ ב-19 באוגוסט, אך דיווחים על צוללות בעלות הברית באזור גרמו לנסיגה גרמנית מהמפרץ למחרת. עד 26 באוגוסט, והשייטת חזרה לווילהלמסהאפן.
ב-23–24 באוקטובר, צי הים הפתוח ערך את המבצע ההתקפי הגדול האחרון שלו בפיקודו של אדמירל פול, אף שהסתיים ללא מגע עם הכוחות הבריטיים. בינואר 1916 סרטן הכבד החליש את פול עד לנקודה שבה הוא לא היה מסוגל עוד לבצע את תפקידיו, והוא הוחלף על ידי ויצה-אדמירל ריינהרד שר בינואר. שר הציע מדיניות אגרסיבית יותר שנועדה לכפות עימות עם הצי הגדול הבריטי; הוא קיבל אישור מהקייזר בפברואר. המבצע הראשון של שר היה סריקה לים הצפוני ב-5–7 במרץ, ואחריו שניים נוספים ב-21–22 במרץ וב-25–26 במרץ. במהלך המבצע הבא של שר, אולדנבורג תמכה בפשיטה על החוף האנגלי ב-24 באפריל 1916 שבוצעה על ידי כוח סיירות המערכה הגרמניות. סיירות המערכה יצאו משפך היאדה בשעה 10:55 ושאר צי הים הפתוח באו בעקבותיהם בשעה 13:40. סיירת המערכה זיידליץ פגעה במוקש בדרך למטרה, ונאלצה לסגת. שאר סיירות המערכה הפגיזו את העיירה לואוסטופט ללא התנגדות, אך במהלך ההתקרבות לירמות', נתקלו בסיירות הבריטיות של כוח הארוויץ'. דו-קרב תותחים קצר התפתח לפני שכוח הארוויץ' נסוג. דיווחים על צוללות בריטיות באזור הביאו את קבוצת הסיור I לסגת. בשלב זה, שר, שהוזהר מפני הגיחה של הצי הגדול מבסיסו בסקפה פלו, נסוג גם הוא למים בטוחים יותר של גרמניה.
קרב יוטלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולדנבורג נכחה במהלך גיחת הצי שהביאה לקרב יוטלנד, שהתרחש ב-31 במאי וב-1 ביוני 1916. הצי הגרמני ביקש שוב למשוך ולבודד חלק מהצי הגדול ולהשמיד אותו לפני שהצי הבריטי הראשי יוכל להתערב. במהלך המבצע, אולדנבורג הייתה האונייה הרביעית בפלגה I של שייטת אוניות המערכה I והאונייה העשירית בקו, אחרי הלגולנד ולפני פוזן. שייטת I הייתה במרכז המערך הגרמני, מאחורי שמונה אוניות המערכה מסדרות קניג וקייזר של שייטת אוניות המערכה III. שש הפרה-דרדנוטים הקשישות של פלגות III ו-IV - שייטת אוניות המערכה II - היוו את החלק האחורי של המערך.
קצת לפני השעה 16:00, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I נתקלה בשייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית בפיקודו של דייוויד ביטי. האוניות היריבות החלו בדו-קרב ארטילרי שראה את השמדתן של אינדפטיגבל, מעט לאחר השעה 17:00, וקווין מרי, פחות מחצי שעה לאחר מכן. בשלב זה, סיירות המערכה הגרמניות הפליגו דרומה כדי למשוך את הספינות הבריטיות לעבר הגוף הראשי של צי הים הפתוח. בשעה 17:30, צוות אוניית המערכה הגרמנית המובילה, קניג, זיהה את קבוצת הסיור I ושייטת סיירות המערכה הראשונה מתקרבות. סיירות המערכה הגרמניות הובילו לכיוון הימני, בעוד הספינות הבריטיות הפליגו לשמאל. בשעה 17:45, שר הורה לפנות שתי נקודות שמאלה כדי לקרב את ספינותיו לסיירות המערכה הבריטיות ודקה לאחר מכן ניתנה הפקודה לפתוח באש.
בהתחלה, אולדנבורג הייתה רחוקה מכדי לירות ביעילות באוניות בריטיות כלשהן. מעט לפני השעה 18:30 נתקל הקו הגרמני במשחתות הבריטיות נסטור ונומאד, שהושבתו מוקדם יותר במהלך הקרב. ההיסטוריון הימי ג'ון קמפבל קובע כי "תירינגן, הלגולנד, ואולי אולדנבורג ופוזן, ירו בתותחים הראשיים", כמו גם בתותחים המשניים, לעבר נסטור. האונייה נהרסה בכמה פיצוצים גדולים וטבעה בשעה 18:35; רוב הצוות שלה חולץ על ידי סירות טורפדו גרמניות. זמן קצר לאחר השעה 19:15, אוניית המערכה הבריטית וורספייט הגיעה לטווח; היא הייתה אוניית המלחמה הגדולה הראשונה שאולדנבורג יכלה לירות בה. היא ירתה לעברה בתותחי ה-30.5 ס"מ לזמן קצר במהלך הפנייה של 180 מעלות בהוראת שר להתנתק מהצי הבריטי. אולדנבורג טענה שהיא ירתה על וורספייט פעם אחת, אם כי התותחנים שלה התקשו להבחין באוניית המערכה הבריטית באובך ההולך ומתפשט.
בסביבות השעה 23:30, הצי הגרמני התארגן מחדש למערך שיוט הלילה. אולדנבורג הייתה האונייה החמישית, שהוצבה לכיוון חזית מערך 24 האוניות. בסביבות השעה 01:10 נתקל הקו הגרמני בשש המשחתות של שייטת המשחתות הרביעית הבריטית. אולדנבורג ירתה על כמה מהמשחתות מטווח קצר, כולל פורצ'ן ופורפוז. פורצ'ן קלעה פגיעה בודדת באולדנבורג עם תותחי ה-4 אינץ' שלה. הפגז פגע בזרקור הקדמי מעל הגשר וגרם לפגיעות חמורות. הקצין האחראי על הנחיית תותחי ה-8.8 ס"מ נהרג, יחד עם שלושה קצינים נוספים על הגשר. ההגאי היה מחוסר יכולת ומפקד האונייה, קפיטן צור זי הפנר, נפצע. אולדנבורג הפליגה לזמן קצר ללא היגוי, והייתה בסכנה לפגוע בפוזן והלגולנד עד שהקברניט הפנר הצליח להגיע להגה ולהשתלט על האונייה. אולדנבורג וכמה אוניות מערכה אחרות החלו לירות אש כבדה על ארדנט; המשחתת הפכה לגוש בוער. בחושך, פורצ'ן וארדנט הוטבעו וארבע הספינות הנותרות התפזרו.
למרות האכזריות של הלחימה הלילית, צי הים הפתוח עבר דרך כוחות המשחתות הבריטיות והגיע לשונית הורנס בשעה 4:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע כמה שעות לאחר מכן לווילהלמסהאפן, שם תירינגן, הלגולנד, נסאו ווסטפאלן וכמה אוניות מערכה אחרות משייטת אוניות המערכה הראשונה תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני וארבע אוניות השייטת השלישית שלא נפגעו עגנו ממש מחוץ למחסומי הכניסה לווילהלמסהאפן. שמונת הדרדנוטים הנותריות נכנסו לנמל, שם אלו שעדיין היו במצב לחימה מילאו תחמושת ודלק. במהלך הקרב, אולדנבורג ירתה 53 פגזי 30.5 ס"מ, 88 פגזי 15 ס"מ, ו-30 פגזי 8.8 ס"מ. הפגיעה מפורצ'ן הייתה הנזק היחיד שספגה האונייה מפעולת האויב, אם כי התרחשה תקלה בתותח 15 ס"מ מספר 4 בצד השמאלי. בסך הכל, הצוות של אולדנבורג ספג שמונה אנשי צוות הרוגים וארבעה עשר פצועים.
הפעולות הבאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי קרב יוטלנד, הוטל על אולדנבורג תפקידי שמירה במפרץ הגרמני. הנזק שנגרם ביוטלנד תוקן במהירות בווילהלמסהאפן בין 30 ביוני ל-15 ביולי. ב-18 באוגוסט, ניסה אדמירל שר לחזור על המבצע מ-31 במאי; שתי סיירות המערכה הגרמניות הפעילות - מולטקה ופון דר טאן - הנתמכות בשלוש דרדנוטים, היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. שאר הצי, כולל אולדנבורג, היו אמורים להפליג מאחוריהם ולספק חיפוי. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן, מה שהוביל לפעולה של 19 באוגוסט 1916. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
ב-25–26 בספטמבר, תירינגן וכל שאר השייטת הראשונה סיפקו תמיכה בסריקה בשרטון טרשלינג שערך פיקוד סירות הטורפדו (גר') II. שר ערך מבצע צי נוסף ב-18–20 באוקטובר לכיוון שרטון דוגר. במשך רוב 1917, תירינגן הוצבה לשמירה במפרץ הגרמני. במהלך מבצע אלביון, ההתקפה האמפיבית על האיים שבשליטת רוסיה במפרץ ריגה, תירינגן ושלוש אחיותיה הועברו למצרי דנמרק כדי לחסום כל ניסיון בריטי אפשרי להתערב. ב-28 באוקטובר הגיעו ארבע הספינות לפוטציג ויק ומשם יצאו לארנסבורג ב-29. ב-2 בנובמבר הושלם המבצע תירינגן ואחיותיה החלו את המסע חזרה לים הצפוני. גיחה אחרונה של הצי התקיימה ב-23–24 באפריל 1918. שר התכוון ליירט שיירה בריטית לנורווגיה ולהשמיד את אוניות המערכה המלוות. במהלך המבצע, סיירת המערכה מולטקה סבלה מבעיות מכניות ונאלצה להיגרר חזרה לנמל. אולדנבורג גררה את האונייה, והגוף העיקרי של הצי פנה חזרה לגרמניה בזמן שהיפר חיפש לשווא את השיירה. המודיעין הגרמני קבע בטעות את התאריך עבור השיירה המתוכננת ב-24 באפריל, ולאחר מספר שעות של הפלגה עקרה, היפר פנה גם הוא לנמל. בשעה 18:37, הצי היה מחוץ לשפך היאדה ומולטקה תוקנה מספיק כדי לאפשר לה להיכנס לנמל בכוחות עצמה.
גורל
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולדנבורג ושלוש אחיותיה היו אמורות להשתתף במבצע הצי האחרון של המלחמה, שתוכנן ל-30 באוקטובר. המבצע נועד להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, תהיה העלות של הצי אשר תהיה. מלחים עייפים במלחמה ערכו מרד, מה שהוביל לביטול המבצע. בניסיון לדכא את התפשטות רגשות המרד, אדמירל היפר הורה לפזר את הצי. אולדנבורג ושאר האוניות של שייטת אוניות המערכה הראשונה נשלחו אל שפך היאדה ב-3 בנובמבר, ולאחר מכן הוחזרו לווילהלמסהאפן ב-6 בנובמבר.
לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, רוב צי הים הפתוח, בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, נכלא בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו. רק האוניות המודרניות ביותר נשלחו למעצר; ארבעת אוניות המערכה מסדרת הלגולנד הושארו בגרמניה. בבוקר 21 ביוני יצא הצי הבריטי מסקפה פלו כדי לבצע תמרוני אימון, ובשעה 11:20 שידר רויטר את הפקודה להטביע את ספינותיו. בטווח של כמה שעות, עשר אוניות מערכה וחמש סיירות מערכה טבעו במים הרדודים של סקפה פלו. אולדנבורג נמחקה מרשימות הצי ב-5 בנובמבר 1919 והוצאה מכלל שירות. גורלן של שמונה אוניות המערכה הגרמניות הנותרות נקבע בחוזה ורסאי, שקבע כי יש לפרק את האוניות מנשקן ולהימסר לממשלות של המעצמות העיקריות של מדינות ההסכמה. היא נמסרה ליפן בשם "M" ב-13 במאי 1920. לצי היפני לא היה צורך באונייה; היא נמכרה לחברת פירוק ספינות בריטית ביוני 1920 ופורקה לגרוטאות בשנה שלאחר מכן בדורדרכט.
