Vice (מגזין)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Internet-news-reader.svg Vice
Vice Land.svg
תדירות ירחון
סוגה לייף סטייל
מו"ל Vice Media
מייסד שורוש אלבי, שיין סמית', גאווין מקאינס
בעלים Vice Media, Inc. עריכת הנתון בוויקינתונים
עורך אליס ג'ונס (נכון לפברואר 2018)[1]
תאריך ייסוד אוקטובר 1994
שפה אנגלית
מערכת ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
תפוצה נכון לשנת 2006: 900,000 גיליונות כלל עולמי
80,000 (בריטניה)[2]
ISSN 1077-6788
vice.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Vice הוא מגזין אמריקאיקנדי המתמקד בלייף סטייל, אמנות, תרבות וחדשות/פוליטיקה. המגזין הוקם בשנת 1994 במונטריאול כמגזין אנטי-ממסדי. מאוחר יותר הקימו המייסדים את חברת Vice Media, שכוללת גם אתר, חטיבת שידורי חדשות, חברת הפקת סרטים, חברת הקלטות והוצאה לאור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Vice הוקם על ידי שלושת המייסדים שורוש אלבי, שיין סמית' וגאווין מקאינס בשנת 1994 בשם Voice of Montreol במימון ממשלתי. כוונת המייסדים הייתה לספק עבודה וכן שירות קהילתי[3]. מאוחר יותר, כשהמייסדים רצו להשתחרר מהמחויבויות הקודמות שלהם למוציא לאור שלהם, הם קנו את מניותיו ושינו את השם ל-Vice ב-1996[4]

בסוף שנות ה-90 רכש ריצ'רד זלווינסקי, מיליונר קנדי שעשה את כספו בתוכנה, את המגזין והעביר את המטה שלו לניו יורק. בעקבות המעבר התפתח למגזין מוניטין לפיו הוא מרבה לפרסם תוכן פרובוקטיבי וסותר את הפוליטיקלי קורקט. תחת שליטתו של זלווינסקי, נפתחו בניו יורק כמה חנויות ממותגות שהציעו ללקוחות לקנות מוצרי אופנה שפורסמו במגזין. תקופה זו נגמרה עם סיום בועת הדוט-קום, במהלכה השיבו המייסדים לעצמם את השליטה במגזין והחנויות נסגרו[5].

בשנת 2002 הושקה הגרסה הבריטית של המגזין תחת העורך הראשון שלה, אנדי קאפר. בריאיון עמו הסביר קאפר זמן קצר לאחר ההשקה כי תפקיד המגזין הוא לסקר "דברים שבהם אנחנו מתביישים".

בסוף שנת 2007 פורסמו 13 מהדורות שונות של הירחון, חברת התקליטים של Vice Media פעלה, וערוץ הווידאו המקוון VBS.com זכה ל-184,000 צופים ייחודיים במהלך חודש אוגוסט אותה שנה. באותה שנה החל המגזין לסקר אירועים שנחשבו ליותר "רציניים" דוגמת מלחמת עיראק. בריאיון לניו יורק טיימס הסביר שורוש אלבי מדוע: "העולם הרבה יותר גדול מלואר איסט סייד ואיסט וילג' [שכונות בניו יורק]"[5].

תחומי סיקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגזין Vice מעניק במה לפרסומים שונים של העיתונאים, בעלי הטורים, סופרים, גרפיקאים, קריקטוריסטים וצלמים. התוכן המקוון של המגזין השתנה לאורך השנים מעיסוק באמנות ותרבות פופולרית לאקטואליה קשה יותר. בשל המספר הרב של הכותבים בו והעובדה שלעיתים קרובות הם יגישו מעט מאמרים לפרסום, אין למגזין עמדה פוליטית ברורה. המגזין פרסם בעבר גיליונות שלמים שלא קשורים לנושאים שמסקרת תקשורת המיינסטרים, ועסק בנושאים כמו אזרחי עיראק[6], אינדיאנים[7], רוסים[8] ועוד.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאיון עם עיתון הגרדיאן במרץ 2008 נשאל המייסד שיין סמית' בנוגע לנטייה הפוליטית של Vice, ובתגובה הצהיר: "אנחנו לא מנסים לומר שום דבר פוליטי במסגרת פרגדימת שמאל/ימין... אנחנו לא עושים זאת משום שאנחנו לא מאמינים בלקיחת צד. האם אני דמוקרטי או רפובליקני? אני חושב ששתי התפיסות מזעזעות. וזה לא משנה בשום צורה. כסף מנהל את אמריקה; כסף מנהל כל מקום".

אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Vice ייסד את האתר שלו, Viceland.com בשנת 1996, משום שהכתובת Vice.com הייתה כבר תפוסה. בשנת 2007 ייסד האתר את הדומיין VBS.com שפרסם סרטוני וידאו ושידר מספר תוכניות רשת בחינם. בשנת 2011 אוחדו שני האתרים לתוך Vice.com[9].

מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו יש למגזין "מוניטין פרובוקטיבי"[10]. בשנת 2010 תואר העיתון כ"עיתונות שמבליטה את דעת הכותב עבור דור היוטיוב"[11]. ככל שהוא הלך והתפתח, נעשו ניסיונות במגזין להתרחק במידת מה מהמוניטין, כך שעדיין יוכלו לשמור עליו כדי להמשיך לצמוח[12]. עם זאת, הירחון המשיך להיקלע למחלוקות לאורך השנים[10].

תלונות על הטרדות מיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסתיו 2017 פורסמו מספר כתבות בהן עלו טענות להתנהגות בעל אופי מיני ותרבות "מועדון הבנים" הכללית בחברת האם של מגזין Vice[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Vice בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Vice Media Settled With 4 Women Over Sexual Harassment, Defamation, נטלי ג'רווי, The Hollywood Reporter, 23 בדצמבר 2017
  2. ^ From chic to cheek, טום הורן, הטלגרף, 15 ביולי 2006
  3. ^ The Vice Squad, קרל ווילקינסון, הגרדיאן, 30 במרץ 2008
  4. ^ Vice's Shane Smith on What's Wrong With Canada, Facebook and Occupy Wall Street, ג'ף ברקוביצ'י, פורבס, 3 בינואר 2012
  5. ^ 1 2 A Guerrilla Video Site Meets MTV, רוברט לווין, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2007
  6. ^ The Iraq Issue
  7. ^ The Natives Issue
  8. ^ The Russia Issue
  9. ^ Finally, All Our Crap Is in One Place, רוקו קסטורו, Vice, 15 בספטמבר 2011
  10. ^ 1 2 The Bad-Boy Brand, ליזי ווידקומב, הניו יורקר, 1 באפריל 2013
  11. ^ . Up Close With Shane Smith, אלכס ויליאמס, הניו יורק טיימס, 16 באוגוסט 2010
  12. ^ The cult of Vice, כריס איפ, Columbia Journalism Review
  13. ^ At Vice, Cutting-Edge Media and Allegations of Old-School Sexual Harassment, אמילי סטיל, הניו יורק טיימס, 23 בדצמבר 2017