בועת הדוט-קום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בועת הדוט-קום, כפי שהתבטאה בעליה התלולה במדד הנאסד"ק, והמפולת שאחריה

בועת הדוט-קום הייתה בועה כלכלית שהתקיימה בין השנים 19952001. שיאה היה במרץ 2000, כאשר מדד הנאסד"ק עמד על 5132.52 נקודות.[1] במהלך שנים אלה נרשמה בבורסות לניירות ערך עלייה מהירה במחירי מניות סקטור האינטרנט החדש ובסקטורים הקשורים אליו תוך ניתוק הולך וגדל מהשווי הכלכלי ה"אמיתי" של החברות הנסחרות. דבר זה יצר את "הבועה".[2]

תקופה זו אופיינה בהיווסדותן של חברות מבוססות-אינטרנט רבות. שילוב של צמיחה מהירה של מחירי המניות, ספקולציות של יחידים לגבי ערכן של המניות, וזמינותם הגדולה של כספי השקעות מקרנות הון סיכון רבות יצרו סביבה שבה רבים מהעסקים הללו דחו מודלים עסקיים רגילים והתמקדו בנתח השוק במקום ברווח של החברות, אשר גרמו לניפוח הבועה כך שערכן הראלי של המניות התרחקו מערכן הנקוב.

התפוצצות בועת הדוט קום התרחשה בין השנים 1999 -2001, כאשר מספר חברות מונפקות הפכו לחדלות פרעון, ואחרות שרווח השוק שלהן צנח ביותר משמונים אחוזים אך עדיין נשארו יציבות ורווחיות.

התפוצצות הבועה ציינה את תחילתו של מיתון במדינות המפותחות במהלך השנים שלאחר מכן. למעשה ניתן לומר כי שינוי המודלים (המנותקים מהשווי הכלכלי) להערכת שווי המניות בתקופה זו, יצר מצג שווא של עליה מגמתית ומתמשכת של ערך המניות, מה שגרם ליותר ויותר משקיעים להשקיע, מה שגרם כתוצאה מכך להמשך העלייה המטאורית וחוזר חלילה עד נקודת הקריסה.

תחילת הבועה והתנפחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1996 עד 2000 הונפקו בבורסת נאסד"ק עשרות רבות של חברות מתחום האינטרנט בעלות היסטוריה עסקית קצרצרה, בהיעדר כל "הצלחה" עסקית כלכלית ובמחירים ששיקפו ציפיות גבוהות מאוד. מאחר שלחברות לא היה בסיס לתמחור עסקי מקובל הומצאו מודלים חדשים שיתאימו להיעדר הכנסות ורווח, וישקפו את הציפיות לצמיחה אדירה. אנליסטים שסיקרו את התחום העניקו לחברות מחירי יעד גבוהים שהתבססו על תחזיות אופטימיות ביותר שנבעו בין היתר מדילמת האנליסט, אבל מחירי המניות הזדרזו לעבור את תחזיות האנליסטים והכריחו אותם לעדכן את המודלים שלהם כלפי מעלה שוב ושוב. מנהלי קרנות הון סיכון ומשקיעים מוסדיים הצטרפו אף הם להשקעות בחברות האינטרנט תוך התעלמות מהסיכון הכלכלי. כל אלו העלו את שווי המניות, וניפחו אותן הרבה מעבר לערכן הראלי תוך יצירת בועה.

התפוצצות הבועה והשלכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2000 הודיעה חברת התקשורת האמריקנית שהייתה חביבה על המשקיעים, אמריקה און ליין, על כוונתה לרכוש חברת התקשורת טיים וורנר.[3] (זאת בעסקה שתוארה שנתיים לאחר מכן כ"מיזוג הגרוע בהיסטוריה"[4]). חברות תקשורת השונות לא יכלו לעמוד בעול הכלכלי והצהירו על חדלות פירעון ומניותן החלו לצנוח. גם חברות גדולות, כדוגמת סיסקו מערכות, שנשענו את תשתיות של חברות התקשורת נפגעו קשות מהמהלך.

חברות אינטרנט שונות ובכיריהן הואשמו בהונאה והטעייה של מחזיקי המניות וכן הרשות לניירות ערך קנסה במיליוני דולרים חברות ובתי השקעות כדוגמת מריל לינץ' וסיטיגרופ על הטעיית משקיעים.

קריסת הבורסה בין השנים 2000-2002 הובילה להפסד של כ-2 טרילון דולרים מערך השוק, ופיגוע הטרור במרכז הסחר העולמי בספטמבר 2001 החריף את המשבר אף יותר[5]. בכל המדינות המתועשות היו ירידות בביקושים ובהשקעות שהובילו למיתון 2000.

בועת הדוט-קום בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל, שבמהלך שנות ה-90 ביססה את מקומה כמרכז עולמי של חברות הזנק (סטארט-אפ) בתחומי האינטרנט והטלקומוניקציה, ספגה את פגיעתו במלוא העוצמה. המשבר הביא לנפילת מאות חברות שבתקופה מסוימת נראו כנושאות את בשורת העתיד הכלכלי של מדינת ישראל, הוסיף רבים למעגל האבטלה, והביא קץ לחגיגת הצריכה של המגזר הטכנולוגי שהצטמק מאוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]