What's Up?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סידור הערות השוליים באופן תקין.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: סידור הערות השוליים באופן תקין.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
"What's Up?"
סינגל בביצוע 4 נון בלונדס
מתוך האלבום Bigger, Better, Faster, More!
יצא לאור 11 במרץ 1993
סוגה רוק אלטרנטיבי • פופ רוק
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד "Train"
אורך 4:55 (גרסת האלבום), 4:15 (גרסת הרדיו)
חברת תקליטים אינטרסקופ רקורדס • אטלנטיק רקורדס
כתיבה לינדה פרי
הפקה דיוויד טיקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

What's Up? (בעברית: מה קורה?) הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית 4 נון בלונדס, שיצא לאור במרץ 1993 כסינגל השני מאלבום הבכורה שלהם "Bigger, Better, Faster, More!" משנת 1992. השיר זכה לפופולריות עצומה בארצות הברית[1] ובמספר מדינות באירופה, כשהגיע למקום הראשון באוסטריה, בלגיה, דנמרק, גרמניה, איסלנד, אירלנד, הולנד, נורווגיה, פולין, שוודיה ושווייץ. את הקליפ לשיר ביים במאי הסרטים האמריקאי מורגן לאוליי[2] וזה היה מועמד גם בקטגוריית סרטון הרוק האלטרנטיבי הטוב ביותר בפרסי הווידאו קליפים של MTV.

רקע וכתיבת השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של השיר היה הרבה לפני ש4 נון בלונדס יצרו גרסה משלהן. סולן להקת Third Eye Blind, סטפן ג'נקינס, נזכר שישב בחדר עם לינדה פרי, שעבדה כמלצרית במורד הרחוב, וביצעה את היצירות המקוריות שלהן זה לזו כשהשניים נאבקו במוזיקאים בסן פרנסיסקו. השניים ניגנו האחד לשנייה גרסאות מוקדמות של "Semi-Charmed Life" ו-"What's Up?", כש-2 השירים יהפכו ללהיטים מאסיביים עבור הלהקות שלהם. יעברו עשרות שנים אחר כך כשג'נקינס הבין שהשירים שבוצעו באותו סשן פרטי ימכרו ביחד 17 מיליון תקליטים. הכותרת לא מופיעה במילות השיר, אך המשפט "what's going on?" נכלל באופן בולט בפזמון. פרי אמרה לרולינג סטון שהיא מאוד לא אוהבת את הפקת השיר.[3] פרי חשפה בתוכנית הדוקו הטלוויזיונית "Behind the Music" שהיא שונאת את הגרסה המחודשת של דייוויד טיקל (עם מילים שונות) שנועדה לשמש לאלבום שלהם. היא סיפרה את זה לג'ימי איובין, שהסכים, והעדיף את גרסת ההדגמה של פרי על פני זו של טיקל. היה ניתן לשמוע את השירה האינסטרומנטלית (מעל הקולות המקוריים) של טיקל בפרק עם לינדה פרי בBehind the Music; הגרסה של טיקל מעולם לא יצאה לאור. הגרסה הסופית הוקלטה ביום אחד אחריי שלובין אפשר ל-4 Non Blondes להקליט מחדש את גרסת ההדגמה של פרי. את הקליפ ביים מורגן לוולי. במהלך ראיון למגזין "Tape Op", פרי אמרה:

למפיק (דיוויד טיקל) לא היה מושג על מה השיר היה. הלכתי לחברת התקליטים ואמרתי "השיר הזה מבאס. זה לא השיר שאני כתבתי". הם לא תמכו בי. אמרו שזה נשמע בסדר. לא הסכמתי. תפסתי את הלהקה בהפסקה והלכנו לThe Record Plant בסאוסליטו...התחלתי להזיז דברים. המהנדס שם עזר לי מאוד. הייתי אומרת לו מה אני רוצה, ואם הוא לא היה מקבל את זה הייתי מזיזה את המיקרופון. ואז הייתי אומרת "כן, זהו זה. זה הצליל." עשיתי את זה עם הכל. ואז קיבלנו את הקצב, וסיימנו את ההקלטה שלו, את הבסיס שלו. עשיתי מחדש את האקוסטיקה שלי. הייתי באמצע השירה כשדיוויד טיקל הופיע. הנחתי שלושה קולות. התעצבנתי מזה שהוא הופיע. כבר כמעט סיימנו עם השיר המזורגג. אנחנו הלחנו את הקולות ועשינו את המיקסים באותו לילה וזה עשה מאסטרינג למחרת. זו הגרסה שהתפוצצה בכל רחבי העולם. (...) סיפרתי את הסיפור מספיק פעמים כדי שאנשים ידעו שדיוויד טיקל לא הפיק את השיר הזה. זאת הייתי אני

[4]

קבלה ביקורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העורך של האתר AllMusic טום דמלון תיאר את השיר כ"המנון נאו-היפי מאסיבי". בביקורת שלו על Bigger, Better, Faster, More! רולף אדמונד לונד מהAltaposten הנורווגי החמיא לשירתה של פרי כ"טובה בצורה יוצאת מן הכלל"[5]. לארי פליק מהבילבורד כתב כי "קולות התעמלותיים, מזנקים מהנשימה, מנעד גבוה, חצצי, בר-רוק בלוז בקטע אחד, מובילה את הרוקרית הישרה והלבבית הזאת. צועדת על הגבול בין רוק אלבומי לרוק מודרני, עם גרסת הפסנתר שעדיפה על הקודמת."[6] טום סינקלייר מהאנטרטיינמנט ויקלי תיאר את השיר כ"פאנקי" והוסיף כי זה "רק אחד מהטובים בתיק האחיזה המוזיקלי של הבלונדס." בפרשנות השבועית שלו למצעד הבריטי, ג'יימס מאסטרטון ראה בשיר כ"קטע נפלא של רוק קיץ נינוח (טוב, כמעט)"[7]. המגזין הפאן-אירופאי מוזיקה & מדיה החמיא לו כ"לחן חזק", שבו המילים "נעשות יותר מוצדקות על ידי המגע הקולי המרשים של לינדה פרי."[8] מבקר אחר העיר "טוני צ'יילד מגובה בלהקת רוק שמנגנת את Don't Worry, Be Happy של בובי מקפרין מגיעה הכי קרוב לתיאור".[9] אלן ג'ונס מהמיוזיק ויק הרגיש שהשיר "מקסים" ו"בקלות הרצועה הטובה ביותר" של האלבום.[10] סטיבן וולס מהNME הכתיר אותו לסינגל השבוע וכתב, יש לו וו טיטניום בגובה תשעה מטרים וזמרת שעושה לא מעט "OOOOOOEEEEEOOOEEE" בסגנון של ביורק ונראה שהיא דורשת מהפכה והיא מאוד כועסת על עולם. אוי, היא באמת מתחילה עכשיו. לעזאזל, אבל זה טוב."[11] ר.ס מורטי מהNew Straits Times קרא לשיר "המנוני" והעיר שזה "כנראה אחד משירי הפופ הפשוטים והקליטים ביותר שהופקו בתקופה האחרונה."[12] כרמן פון רוהר מהRome News-Tribune ציינה את "המילים המדהימות של השכל הישר" ב"What's Up?" והוסיפה שלינדה פרי "שרה בקולה העשיר והנשמה על התסכולים שהיא חשה כשהיא מנסה להסתגל למקומה ביקום."[13] מבקר מהעיתון Sunday Life כתב כי השיר "בלתי נשכח באופן מצמרר". רוני יוהאנסון מהעיתון Troms Folkeblad הגיב, "איזה שימוש נפלא בקול ואיזה שיר שאי אפשר לעמוד בפניו!"[14]

הופעות במצעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקלטה זכתה להצלחה ניכרת בהשמעה. השיר הגיע למקום ה-14 בבילבורד הוט 100 באמריקה והגיע למעמד של זהב, אך הגיע למקומות גבוהים יותר במדינות רבות אחרות והגיע למקום הראשון באוסטריה, בלגיה, דנמרק, גרמניה, איסלנד, אירלנד, הולנד, נורווגיה, שוודיה ושווייץ, כשבמקביל הגיע למקום השני בבריטניה ואוסטרליה.

רושם ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר דורג במקום ה-94 ברשימת "100 הזמרים הגדולים של להיט אחד" ("100 Greatest One-Hit Wonders") של ערוץ VH1, ובמקום ה-86 ברשימת "טופ 100 של זמר של להיט אחד ("The Top 100 One Hit Wonders") בערוץ M3. מספר מבקרים לא אהבו את השיר. כותבי השירים קארל באראט וסטיוארט ברייטוויט כינו את השיר הגרוע ביותר אי פעם.[15][16] דין ווין אמר: "זה גרוע ככל שהמוזיקה נהיית...הכל בשיר כל כך נורא שאם ישבתי ואנסה לכתוב את השיר הגרוע ביותר אי פעם, לא יכולתי אפילו להפוך אותו ל-10 אחוז מהמציאות של כמה נורא השיר הזה."[17] בשנת 2019, Dotdash הציגו אותו בדירוג שלהם של "100 השירים הטובים ביותר משנות התשעים". ביל לאמב ציין כי השיר "לכאורה הופיע משום מקום, והפך ללהיט נאו-פולקי תחילה בתחנות רדיו רוק מודרניות ולאחר מכן במצעד הפופ. למרות שהגיע רק למקום ה-11, זה היה מקובע לרדיו מאז ומתמיד."[18]

הקליפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליפ הופק על מנת לקדם את הסינגל. הוא בוים על ידי במאי הקולנוע האמריקאי מורגן לוולי וכולל את הלהקה, לבושה בבגדי פאנק, מבצעת את השיר כשהיא עומדת בסט סלון המעוטר בציורים. בין לבין יש צילומים של הלהקה בפארק ובגן שעשועים. השיר היה מועמד בקטגוריית סרטון הרוק האלטרנטיבי הטוב ביותר בפרסי הווידאו קליפים של MTV. הסרטון פורסם מאוחר יותר ביוטיוב בפברואר 2011. הסרטון עבר מיליארד צפיות בפברואר 2021.[19]

קרדיטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעדים ודירוגים
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 1
אוסטרליה מצעד הסינגלים האוסטרלי 2
איסלנד הפלייליסט 1
אירופה אירופה הוט 100 1 (אירופה הוט 100)
איטליה מצעד הסינגלים האיטלקי 2
אירלנד מצעד הסינגלים האירי 1
ארצות הברית בילבורד הוט 100 14 (בילבורד הוט 100)
{{{ארצות הברית2 שם}}} 16 (מצעד המיינסטרים רוק)
{{{ארצות הברית3 שם}}} 29 (Alternative Airplay)
{{{ארצות הברית4 שם}}} 15 (מצעד הפופ איירפליי)
{{{ארצות הברית5 שם}}} 13 (Cash Box Top 100 Pop Singles)
בריטניה מצעד הסינגלים הבריטי 2
גרמניה GfK – טופ 100 1
דנמרק היטליסטן 1
הולנד מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים 1 (מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים)
{{{הולנד2 שם}}} 1 (מצעד 100 הסינגלים ההולנדיים)
ליטא AGATA 1
נורווגיה VG-lista 1
ניו זילנד המצעד הניו זילנדי הרשמי 2
פינלנד המצעדים הפיניים הרשמיים 15
צרפת SNEP 3
קנדה קנדה הוט 100 33
שוודיה סוורייטופליסטן 1
שווייץ המצעד השווייצרי 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Interviews - Guitar Center, web.archive.org, ‏2016-03-03
  2. ^ morgan lawley - director | ABOUT, morgan lawley - director (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ Andy Greene, Linda Perry Forms New Band, Admits She Never Liked 4 Non Blondes, Rolling Stone, ‏2011-03-30 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ Linda Perry: “If I feel something, I’m going to go do it.”, tapeop.com (באנגלית)
  5. ^ Nasjonalbiblioteket, www.nb.no
  6. ^ chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://worldradiohistory.com/Archive-All-Music/Billboard/90s/1993/BB-1993-02-27.pdf
  7. ^ James Masterton, Week Ending July 3rd 1993, chart-watch.uk, ‏1993-06-27 (באנגלית בריטית)
  8. ^ chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://worldradiohistory.com/UK/Music-and-Media/90s/1993/MM-1993-07-17.pdf
  9. ^ chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://worldradiohistory.com/UK/Music-and-Media/90s/1993/MM-1993-06-12.pdf
  10. ^ chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://worldradiohistory.com/UK/Music-Week/1993/Music-Week-1993-07-10.pdf
  11. ^ NME, 5 June 1993. #NME #MyLifeInTheUKMusicPress #1993, 2023-01-12, נבדק ב-2023-09-07
  12. ^ New Straits Times, New Straits Times. (באנגלית)
  13. ^ Rome News-Tribune, Rome News-Tribune. (באנגלית)
  14. ^ Nasjonalbiblioteket, www.nb.no
  15. ^ Carl Barat: music and me, The Independent, ‏2006-10-25 (באנגלית)
  16. ^ Music & Me: Stuart Braithwaite and Barry Burns of Mogwai, The Independent, ‏2011-07-08 (באנגלית)
  17. ^ https://www.avclub.com/mickey-dean-ween-melchiondo-on-why-he-hates-4-non-blo-1798238547
  18. ^ https://www.liveabout.com/top-songs-from-the-90s-3245307
  19. ^ https://www.billboard.com/music/music-news/4-non-blondes-whats-up-billion-youtube-views-9527382/
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=What%27s_Up%3F&oldid=38269916"