אולקסי ארסטוביץ'
.jpg) | |
| לידה |
3 באוגוסט 1975 (בן 48) Dedoplis Tskaro, גאורגיה הסובייטית, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
אוקראינה |
| השכלה |
אקדמיה צבאית |
| מפלגה |
Bratstvo |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אולקסי מיקולאיוביץ' ארסטוביץ'(באוקראינית: Олексій Миколайович Арестович; נולד: 3 ביולי 1975) הוא פרשן פוליטי וצבאי, עיתונאי, בלוגר, שחקן, מארגן סמינרים פסיכולוגיים וסדנאות, מייסד קרן תמיכה פסיכולוגית בלוחמים ויועץ לראש משרד נשיא אוקראינה אנדרי ירמאק (אנ') בנושאי תקשורת אסטרטגית בתחום הביטחון הלאומי וההגנה (בהתנדבות). בעל דרגת לוטננט קולונל (מ-2022)[1].
ארסטוביץ' ערך עדכונים יומיים לגבי המצב בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה מאז תחילתה כיועץ לראש משרד הנשיא. סרטונים אלה הקנו לו את הכינוי "המרגיע הלאומי של אוקראינה" והפכו אותו למושא הערצה מצד נשים. הוא מקליט שיחות יומיות על המצב בעקבות הפלישה הרוסית עם עורך הדין מארק פייגין (אנ') בערוץ היוטיוב של פייגין, אשר זכה ליותר ממיליון וחצי צפיות[2]. אלוף-משנה.[3]
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בדֶּדוֹפְּלִיסְצְקָרוֹ (אנ')[4] בקאחתי שבגאורגיה הסובייטית בברית המועצות. אביו ניקולאי סרגייביץ' ארסטוביץ' שירת כקצין בצבא, בעל שורשים פולניים[5] ובלארוסיים[6]. אמו תמרה אלכסייבנה ממוצא רוסי.
בשנת 1992 סיים את בית הספר מס' 178 בקייב. התחיל את לימודיו במחלקה לפיזיולוגיה של אדם וחיה בפקולטה לביולוגיה באוניברסיטת שבצ'נקו בקייב. התעניין בעיקר בפילוסופיה, פסיכולוגיה וספרות מדע בדיוני.
בשנת 1993 התחיל לשחק בתיאטרון-סטודיו "הריבוע השחור" ועזב את לימודיו באוניברסיטה.
משנת 2000 עורך סמינרים וסדנאות בפסיכולויה[7].
בשנת 2003 התחיל את לימודיו בבית הספר "האדם בין בני אדם" של הסופר, המיסטיקן, הפסיכולוג והאסטרולוג אבשלום פודבודני (אלכסנדר קמנסקי) אותם סיים בשנת 2010[8].
בשנת 1998 סיים את המחלקה הכלל-צבאית באקדמיה הצבאית (אנ') באודסה במקצוע מתורגמן צבאי[8].
שחקן ואמרגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1993–2010 שיחק בתיאטרון-סטודיו "הריבוע השחור".
שיחק במספר פרסומות[9].
שיחק במספר סרטים וסדרות טלוויזיה[10][11], ביניהם "חזרתו של מוחטאר" ואחרים. בסרט האוקראיני "אל תפחדי, אני לידך" (Не бійся, я поруч) (2012) גילם גבר שנאלץ להתחפש לאישה, מה שהקנה לארסטוביץ' בהמשך את הכינוי "ליוסיה", המשמש הן כשם חיבה והן כשם גנאי, בהתאם לטעמם של הדובר או הדוברת.
בשנת 2007 הפך לאמרגן שותף בחברת הסרטים Aegis Artist Group[12].
בשנת 2013 השתתף בתוכנית הטלוויזיה "למד אותנו לחיות" בערוץ ICTV כפסיכולוג משפחתי ומארח[13].
איש צבא ופוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1998–2005 שירת במינהל המודיעין הכללי של משרד ההגנה האוקראיני.
בשנת 2005 הפך לחבר במפלגת אחווה בראשיתו של דמיטרו קורצ'ינסקי.
בשנת 2009 מונה כסגן ראש המנהל המחוזי פרימורסקיה של הוועד העירוני האזרחי באודסה[14] אך התפטר מרצונו לאחר שלושה חודשים[15].
אחרי סיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה בשנת 2014 לקח נטל בתוכנית "איש מילואים עממי" לאימון צבאי[16]. ארגן קרן לתמיכה פסיכולוגית בלוחמים האוקראינים במלחמה בדונבאס. מספטמבר 2018 עד ספטמבר 2019 שירת כאיש מודיעין בבריגדה הממוכנת ה-72 באזור קראמטורסק[17].
ב-28 באוקטובר שנת 2020 מונה על ידי ליאוניד קרבצ'וק ליועץ לענייני מדיניות תקשורתית ולדובר הרשמי של המשלחת האוקראינית בקבוצת המגע המשולשת בשיחות במינסק שנועדו ליישב את המלחמה בדונבאס[18][19].
ב-1 בדצמבר שנת 2020 ראש משרד נשיא אוקראינה (אנ') אנדרי ירמאק מינה את ארסטוביץ' ליועצו לענייני התקשורת האסטרטגית בתחום הביטחון הלאומי וההגנה[20] (בהתנדבות). בינואר 2022 התפטר ארסטוביץ' מתפקידו אך חזר ביום שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה לבקשת ירמק[21]. עם זאת, שנה לאחר מכן התפטר, בינואר 2023 והתפטרותו התקבלה.
בשנת 2022 קיבל את דרגת התת-אלוף[22].
פלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 במרץ 2022, משרד התובע הכללי של בלארוס פתח תיק פלילי נגד אולקסי ארסטוביץ', יועץ לשכת נשיא אוקראינה, במסגרת חלק 3 של סעיף 361 של החוק הפלילי של בלארוס בגין הסתה לפיגועים במתקני רכבת בלארוס. ב-27 ביולי, דפי ארסטוביץ' ברשתות החברתיות נכללו ברשימת החומרים הקיצוניים על פי החלטת בית המשפט הנפתי של מוהילב[23].
ב-11 במאי 2023 פורסם שהשירות הפדרלי לפיקוח פיננסי של רוסיה הכניס את אולקסי ארסטוביץ' לרשימה רשמית של טרוריסטים ורדיקלים[24].
ב-6 בפברואר 2024 פורסם שבית המשפט של מוסקבה עצר שלא בפניו את אלכסיי ארסטוביץ' על עידוד טרור והפצת חדשות מזויפות על הצבא הרוסי[25].
אותות כבוד[26][עריכת קוד מקור | עריכה]
אות זיכרון מטעם מינהל המודיעין הכללי של משרד ההגנה האוקראיני "למגן על המולדת" (יולי 2014).
צל"ש זיכרון מטעם מנהל המודיעין הראשי "אבהן ברזניאק".
צל"ש מטעם צבא היבשה האוקראיני "על שירות מיוחד" (יולי 2019).
אות הצטטנות מטעם נשיא אוקראינה "על נטילת חלק במבצע נגד טרור".
צל"ש "אות הכבוד" (מאי 2019).
בלוגר וסלבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי המהפכה הכתומה התחיל להופיע כפרשן צבאי בתקשורת ולנהל בלוגים בפייסבוק, יוטיוב, טלגרם, טוויטר ואינסטגרם.
בשנת 2019 הוכר כאחד מתוך 100 הבלוגרים הידועים ביותר באוקראינה[27].
אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה בעקבות העדכונים היומיים שלו מטעם משרד נשיא אוקראינה ושיחות כמעט יומיות עם מארק פייגין ביוטיוב הפך לדעת רבים לאדם הידוע השלישי באוקראינה, אחרי הנשיא וולודימיר זלנסקי והמפקד העליון של הכוחות המזוינים של אוקראינה ולרי זלוז'ני.
כמו כן מוכר כסמל מין בקרב נשות אוקראינה[28][29].
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נשוי לאנסטסיה ולרייבנה ארסטוביץ' (גריבנובה) ואב לשלושה.
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Азбука Хирона. Начальный курс импровизационной драмы[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אולקסי ארסטוביץ', ברשת החברתית פייסבוק
אולקסי ארסטוביץ', ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אולקסי ארסטוביץ', ביישום טלגרם
אולקסי ארסטוביץ', ברשת החברתית אינסטגרם
אולקסי ארסטוביץ', ברשת החברתית טיקטוק
אולקסי ארסטוביץ', ברשת החברתית VK
אולקסי ארסטוביץ', סרטונים בערוץ היוטיוב
שיחה עם שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי, סרטון בערוץ "Alexey Arestovych", באתר יוטיוב (אורך: 01:25:33) (ברוסית)
.svg){kind=icon}
ערוץ של מארק פייגין ואולקסי ארסטוביץ' עם תרגום לאנגלית.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "За чергову Чорнобаївку": Арестовичу присвоїли звання підполковника (фото), ТСН.ua, 2022-04-03 (באוקראינית)
- ^ 1.65 מיליון נכון ל-31 ביולי 2022, https://www.youtube.com/c/FeyginLive/featured.
- ^ День сто восемьдесят седьмой. Беседа с @Alexey Arestovych Алексей Арестович, נבדק ב-2022-08-29
- ^ Олексій Арестович у Романа Скрипіна на 16+, נבדק ב-2022-07-31
- ^ Арестович: Беларусь. Народное интервью 16.08.20, נבדק ב-2022-07-31
- ^ Постійна війна з Росією – це доля України, Gazeta.ua, 01.11.2013
- ^ Арестович Алексей. Тренер, web.archive.org, 2013-09-13
- ^ 1 2 Увернуться от укуса кобры, dsnews.ua
- ^ Арестович в рекламе стирального порошка, נבדק ב-2022-07-31
- ^ Алексей Арестович : всё о персоне | Обои, фотографии, фильмография, биография, факты, новости, KINOMANIA.RU (ברוסית)
- ^ Алексей Арестович, Кино-Театр.Ру
- ^ Олексія Арестовича призначили радником в українській делегації ТКГ, web.archive.org, 2021-02-27
- ^ למד אותנו לחיות, Навчить нас жити, БЛОГ > ОЛЕКСІЙ АРЕСТОВИЧ, 31.07.2022
- ^ Замглавы Приморской райадминистрации Одессы стал человек с говорящей фамилией, Таймер
- ^ №1146/К-01 р від 08.09.2009р. — Распоряжения городского головы — Нормативные акты — Официальный сайт города Одесса, web.archive.org, 2022-03-03
- ^ Лілія Рагуцька, Як янголи Тайри рятують життя на передовій: розповідь легендарного парамедика, OBOZREVATEL INCIDENT, 2018-07-07 (באוקראינית)
- ^ Олексій Арестович (речник ТКГ) у Рандеву з Яніною Соколовою, נבדק ב-2022-07-31
- ^ Арестовича призначили радником в українській делегації ТКГ, 24 Канал (באוקראינית)
- ^ Радником делегації з інформаційної політики в ТКГ призначили Арестовича, crimea.suspilne.media (ב־)
- ^ Єрмак призначив Арестовича своїм позаштатним радником з питань стратегічних комунікацій у сфері оборони, LB.ua
- ^ 1 2 Алексей Арестович, ВикиВоины (ברוסית)
- ^ Арестовичу присвоили звание подполковника, www.unian.net (ברוסית)
- ^ https://nv.ua/world/countries/socseti-arestovicha-priznali-ekstremistskimi-v-belarusi-poslednie-novosti-50260877.html
- ^ https://regnum.ru/news/3804880.html
- ^ https://eadaily.com/ru/news/2024/02/06/sud-v-moskve-zaochno-arestoval-alekseya-arestovicha
- ^ InfoResist.org, Арестович показав свої нагороди за час служби в ЗСУ і підтвердив своє звання майора, InfoResist, 2022-07-30 (ב־)
- ^ ТОП 100 блогерiв, Факти
- ^ Алексей Арестович: как советник главы ОП Украины заставил всех себя полюбить, ВЕСТИ, 2022-03-22 (ברוסית)
- ^ Секс-символы войны: эти герои уже покорили сердца миллионов украинок (фото), РБК-Украина (ברוסית)
| בקרת זהויות |
|
|---|