אחוות שחורי הראש
אחוות שחורי הראש (בגרמנית: Bruderschaft der Schwarzhäupter; באסטונית: Mustpeade vennaskond; בלטבית: Melngalvju brālības) הייתה ארגון של סוחרים ובעלי ספינות רווקים, ממוצא גרמני. הארגון היה פעיל בליבוניה, ובעיקר בטאלין ובריגה, החל מהמאה ה-14 והיה לה קשר הדוק עם הגילדה הגדולה, שבה היו חברות גילדות הסוחרים של ברית הנזה. בחלק מהאזורים האחווה החלה את דרכה כארגון צבאי, אך עברה שינויים הדרגתיים, עד אשר עברה לפעול בעיקר בענייני חברה ותרבות. פעילות האחווה במדינות הבלטיות הופסקה באופן רשמי בשנת 1940, כאשר אלו נכבשו על ידי ברית המועצות. בשנים 1939–1941 חברי האחווה עברו לגרמניה[1] ובשנת 1961 האחווה נרשמה כארגון רשמי בהמבורג.
מקור האחווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כבר לפני 1350 התקיימו קבוצות של סוחרים רווקים, שהשתייכו לאליטה החברתית הגרמנית, אשר עסקיהם היו פזורים על פני מרחקים גדולים באזור הים הבלטי. על אף שפעילותם הייתה חלק מפעילות ברית הנזה, בשל רווקותם לא יכלו להתקבל ל"גילדה הגדולה" של הסוחרים, לכן הקימו אחווה על שם ג'ורג' הקדוש, אשר היה הקדוש הפטרון[2] של לוחמים ואבירים. הם ניהלו חיי חברה במועדונים מיוחדים, בערי הנזה שונות, וביניהן דנציג, אלבינג וטורון.[3] המועדונים נקראו "חצרות ארתור", כרמז להתכנסויות של אבירי המלך ארתור. במשך הזמן הוחלף הפטרון והקדוש החדש היה מאוריציוס הקדוש, והארגון נקרא אחוות שחורי הראש.[4]
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרון ארגון הצעירים הרווקים נבחר מאוריציוס הקדוש, קצין כהה עור מהלגיון הרומי של תבאי. הוא הוכרז כקדוש מאחר שהתנצר יחד עם כל הגדוד שלו וסירב להילחם בנוצרים של גאליה, למרות העינויים שעברו הוא עצמו וחייליו, מידי הרומאים. ראשו בעל הצבע הכהה מופיע על השלט ההראלדי של האחווה.[4] קיימת גם גרסה נוספת, הטוענת ששם האחווה בא להדגיש שחבריה זו היו צעירים, בעלי שיער שחור, לעומת חברי הגילדה הגדולה, המבוגרים, בעלי השיער הלבן.
אחוות שחורי הראש בטאלין
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסורת, האחווה קמה מתוך התארגנות של קבוצת סוחרים ממוצא גרמני, נוצרים בדתם, אשר השתתפו בהגנה על רוואל, טאלין של היום, מפני האיכרים האסטוניים, בהתקוממות ליל ג'ורג' הקדוש (אנ') בשנים 1343–1345. התקוממות זו באה על רקע הכבדת עול המסים[5][6] והכנסה כפויה של הנצרות לאזורים שהיו עדיין פגאניים. המרידה לוותה גם ברציחתם של גרמנים ודנים שחיו בעיר, והיא דוכאה בעזרת הלוחמים הזרים[7]. האחווה הוקמה בשנת 1399[4] ובשנת 1407 מועצת העיר טאלין אישרה את זכויותיה[8] . המטרה העיקרית של האחווה הייתה לזמן מפגשים בין חבריה, אך בנוסף הם גם התחייבו להגן על העיר מפני אויבים. במקרה של התקפה הם הבטיחו להקים יחידה של 300 פרשים וגם לפעול כיחידת כיבוי. בעתות שלום, 6 מחברי האחווה, רכובים וחמושים, סיירו בכל ערב בתחומי העיר, בתוך החומות.[7] במלחמת ליבוניה (1558-1583) הצטיינו הלוחמים מקרב אחוות הראשים השחורים בהגנת העיר רוואל (טאלין) כנגד הכוחות הרוסיים. האחווה המשיכה בפעילותה, בהיבט חברתי וגם צבאי,כל עוד טאלין הייתה עיר מרכזית בברית הנזה. עם ירידת קרנה של ברית הנזה וירידת חשיבותה של טאלין כנמל של הברית, האחווה הפכה לארגון אזרחי בלבד. החל משנת 1441 אחוות שחורי הראש של טאלין החלה להעמיד, מדי שנה, עץ חג מולד בכיכר העירייה, ובכך הייתה טאלין העיר האירופית הראשונה עם מסורת של עץ חג מולד ציבורי.[9]
בשנים 1788 עד 1936, יחידת כיבוי האש של אחוות שחורי הראש הייתה יחידת הכבאים המתנדבים הראשונה באימפריה הרוסית וברוסיה הסובייטית.[9]
בית האחווה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל משנת 1406, האחווה נהגה לשכור נכס ברחוב פיק 24–26, לשם קיום אירועים. בשנת 1531 הם גם רכשו את המבנה, שמילא תפקיד של מחסן, משום שבשנת 1517 רכשו גם את המבנה הסמוך, ברחוב פיק 22[8]. חלק זה שופץ בסגנון הרנסאנסס של ארצות השפלה, בפיקוח האדריכל ארנט פאסר (אנ'), בשנת 1597. הדלת הצבועה קיימת משנת 1640[9]. בדלת זו מגולפים פניו של אדם כהה עור, מאוריציוס הקדוש ודמותו מפוסלת גם באבן, מעל הדלת. מבנה זה קיים עד היום(2023).
במרץ 1940 מתקיימת הארוחה השנתית האחרונה של האחווה בבנין זה ובנובמבר 1940 הבית הולאם על ידי הממשלה, בהיות אסטוניה חלק מברית המועצות.[8] בשנת 1991, אחרי הכרזת עצמאותה של אסטוניה, האחווה הרשומה בהמבורג פנתה לממשלה האסטונית בבקשה לקבל חזרה לידיה את הבניין. על אף שהנושא עדיין לא הוסדר, במרץ 2004 מתקיים שוב פסטיבל שנתי של אחוות שחורי הראש בבית שברחוב פיק 22, הראשון מאז 1940.
הקשר של האחווה בטלין לממסד הדתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני אימוץ הרפורמציה הפרוטסטנטית באסטוניה, אחוות שחורי הראש קיימה קשרים הדוקים עם המנזר הדומיניקני בטאלין וכנסית ניקולאס הקדוש (Niguliste).הם תרמו יצירות אמנות רבות למנזר וניתן למצוא עדות לקשר זה בציור של ראש שחור המופיע על ציור המזבח. בנוסף, בכנסייה נשמר טריפטיך בן 500 שנה. על אחד מכנפי הטריפטיך מופיעים אבירי אחוות הראשים השחורים כורעים בתפילה.[4]
אחוות שחורי הראש בריגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחוות שחורי הראש בריגה הוקמה במאה ה-14 כגילדה של סוחרים צעירים, רווקים, ממוצא גרמני. הם התאגדו כדי לשמר את זכויות המסחר שלהם מפני שודדים ופיראטים, בדומה לסוחרים אחרים בברית הנזה.[10] תפקידים נוספים שלהם היו הגנה על עמדות מסחר קדמיות ופעילות מסיונרית באזור הים הבלטי. המטה שלהם היה ממוקם ב"בית שחורי הראש" נמצא במרכז ריגה העתיקה, בכיכר העירייה, מול בית מועצת העיר. הבית הוקם בשנת 1334, על ידי הגילדה הגדולה, כלומר סוחרי הנזה הבוגרים. החל מאמצע המאה ה-15 אחוות שחורי הראש שכרה את הקומה העליונה של המבנה. בשנת 1713 אחוות שחורי הראש רכשו את כל המבנה.[11] המקום נועד לקדם יזמות, תוך מפגש בין הסוחרים לספנים בעלי רקע משותף. אולם המקום שימש גם מקום לעריכת נשפים, ארגון קרנבלים ואירועי תרבות נוספים. במשתאות ההשתתפות הגיעה עד 300 איש. במסגרת האחווה, החברים נהגו לתרום לבית האחווה פריטים עשויים כסף, עליהם נחרטו שם התורם ושנת התרומה. [12] גם האחווה של ריגה העמידה עץ חג מולד ציבורי, בשנת 1510.הבית נפגע קשות במלחמת העולם השנייה, 29 יוני 1941, בחילופי אש ארטילרית בין הצבא הגרמני לבין הצבא הסובייטי. הקירות השרופים פונו על ידי השלטונות הסובייטים ב 1948,[13] אך הבית שוחזר במדויק, כאשר חלק מומן בתרומות הציבור. פתיחתו המחודשת נחגגה ב 1999.[14]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Antonio Harisson, מי היה מאוריציוס הקדוש, Culture Oeuvre
- House of the Blackheads-גלריית תמונות מתוך בית שחורי הראש בריגה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Richards Olafs Plavnieks, [https://core.ac.uk/download/pdf/210601737.pdf “Wall of Blood”: The Baltic German Case Study in National Socialist Wartime Population Policy, 1939-1945], Chapel Hill, 2008
- ^ קדוש פטרון- פירוש, באתר מילוג- מילון עברי
- ^ Roman Czaja, Corporate forms of organization of the ruling groups in the Baltic Sea cities, Zapiski Historyczne. Poświęcone Historii Pomorza I Krajów Bałtyckich Ukazują Się Od 1908 Roku , Volume LXIX, Issues 2–3, טורון, 2004
- ^ 1 2 3 4 Helena Risthein, The Altarpiece of the Tallinn Brotherhood of Blackheads, Internet Archive-Wayback Machine, יולי 2011
- ^ Mihkel Mäesalu, Danish Viceroy Konrad Preen and the St. George’s Night Uprising, Tuna-Estonian historical culture magazine, פברואר 2021
- ^ Mihkel Mäesalu and Stefan Pajung, A fresh look at the St. George’s Night’s Uprising, Carlsberg Foundation, ספטמבר 2021
- ^ 1 2 Alexander Asanov, Brotherhood of Blackheads, Top War-blog of Military Reviews, ספטמבר 2021
- ^ 1 2 3 Brotherhood of Blackheads from Reval eV, האתר האסטוני של שחורי הראש
- ^ 1 2 3 Wes Anderson, House of the Blackheads, AWA-traveling adventures
- ^ Michaela Cross, House of Blackheads - Riga: Get the Detail of House of Blackheads on, Times of India-Travel, אפריל 2016
- ^ Alexander Welscher, German traces in Latvia: the House of Blackheads, Latvian Television,Latvian Radio-Public broadcasting of Latvia, נובמבר 2021
- ^ Maria Anczykowsk et al. . , Bremen 1997. ISBN 3-931785-57-2, The silver treasure of the Company of Black Heads from Riga, Bremen: HM Hauschild, 1997
- ^ Andreas Fülberth, Stéphane Michonneau et al. (ע), Further destruction as a result of too much confidence in Communism? Baltic cities after World War II, Paisajes de Guerra, מדריד: Casa de Velázquez, Ediciones Complutense, 2019, עמ' 95-105. (בספרדית)
- ^ History, Rigas Nami- House of the Black Heads
