אירנה ליבמן

אירנה ליבמן

לידה	25 במאי 1925 (בת 98) לודז', פולין
שם לידה	אירנה אהרונוביץ
מדינה	ישראל
לאום	ישראלית
שפות היצירה	עברית
תחום כתיבה	ספרות מקור, פרוזה וספרות נוער
נושאי כתיבה	משפחה, השואה
האתר הרשמי

אירנה ליבמן (נולדה ב-25 במאי 1925) היא סופרת ישראלית, זוכת פרס למדן לספרות ילדים ונוער (1977) ופרס יד ושם (1995).

ביוגרפיה

ליבמן נולדה בעיר התעשייה לודז' שבפולין, בה גדלה והתחנכה, סיימה בית ספר עממי יהודי-פולני ולאחר סיומו למדה בגימנסיה בעיר.

בתקופת מלחמת העולם השנייה נכלאה בגטו לודז', והתנדבה לעבוד בבית החולים של הגטו.

בשנת 1944 נשלחה ליבמן למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו, ולאחר מכן נשלחה משם למחנה עבודה בגרמניה.

לקראת סיום המלחמה הועברה לאוסטריה, למחנה הריכוז מאוטהאוזן, שם ניהלה דפי יומן בפולנית וכתבה שירים וזיכרונות ילדות.

(...) בפעם החדש ראיתיה בדרך למחנה החדש באוסטריה. היה זה כשבועיים לפני גמר המלחמה. שלחו אותנו להשרף אבל לא הספיקו: נסענו 16 יום בקרונות בלי מים וכמעט בלי אוכל. יצאנו תשושות כח, מתות, הצועדות בדרכן האחרונה, דרך הגולגולתה. היה עוד קילומטר אחד עד למחנה. הלכנו פסיעה, פסיעה חסרות אונים. הפעם לא עוררו אותנו גם הקללות והמכות. לא הרגשנו בהן. לא חשבנו על כלום. פתאום השמיע קול מכר לי הלוחש את שמי. נעמדתי. על יד העץ באמצע הדרך ישבה זינה. האם הייתה זו באמת זינה? או רק את צלה? נגשתי ושאלתיה: - זינה, למה את יושבת כאן? קומי! נלך ביחד! עוד מעט ונגיע. לא השיבה לי מאומה. רק הסתכלה בעיני במבטה החולם כרוצה לומר: לא אכפת לי שום דבר. כאן התיישבתי וכאן אמות. טוב לי למות כאן בעשב ולא על יד המכונה. רציתי להקימה בכח אך לא יכולתי. באותו רגע ניגש מישהו אלי. הרגשתי כאב בוער בגבי. ראשי נשתחרר. אחזתי ביד מושטת אליי...שבוע אחרי שחרורנו הגיעתני הידיעה לראשונה שזינה חולה ואין תקווה לחייה. לאחר כמה ימים מתה.

— מתוך עדות כתובה ביד ושם, זיכרונות של אירנה ליבמן, ילידת 1925 Lodz פולין, על קורותיה בגטו Lodz ועל חברתה זינה הלפרן

בשנת 1946 עלתה ליבמן לארץ ישראל בעזרת אנשי הבריגדה היהודית. ליבמן נישאה והקימה משפחה בגבעתיים. למדה בכוחות עצמה עברית ועבדה כספרנית בספרייה הטכנית של התעשייה האווירית לישראל.

בשנת 1965 יצא לאור ספרה הראשון בהוצאת אל"ף: "אורות באופק". מאז פרסמה ליבמן ספרים רבים, רובם מיועדים לנוער. נושאי הכתיבה העיקריים של ליבמן הם אֵימי השואה והחיים המתחדשים בישראל.

בשנת 1976 זכתה בפרס על שם יצחק למדן לספרות ילדים ונוער על ספרה "פיקי זה אני", סיפור מפיו של נער יתום על שלוש שנים מחייו, חיי אמו וחיי אחיו החייל.

בשנת 1996 זכתה בפרס על שם ברונו ברנד לספרות ילדים ונוער מטעם יד ושם, על ספרה "בדרך ללא מוצא". הספר מתאר את סיפור גבורתם של אחדים מבין אלפי היהודים אשר התקוממו נגד הצורר הנאצי, בעיבוד ספרותי לגילאים צעירים.

סיפוריה שודרו ברדיו, ונכללים בספרי לימוד ובאנתולוגיות.

ספריה

שם הספר	הוצאה	שנה	הערות
אורות באופק	אל"ף	1965
עדיין הכל כשורה	אל"ף	1968
פרטיזן ושמו צוציק	מסדה	1971
ה'חברה' מהנח"ל	מסדה	1972
פיקי זה אני	עמיחי	1976	זוכה פרס למדן
הילדה בלבן	הוצאת הקיבוץ המאוחד	1980
המון חברים	הוצאת הקיבוץ המאוחד	1982
מאין את, נערה?	הוצאת הקיבוץ המאוחד	1983
משפחה שכזאת	כתר הוצאה לאור	1984
אלבום תמונות ישן	הוצאת הקיבוץ המאוחד	1985
סוס-עץ ושמו זריז	מסדה	1988
לראות את נאפולי ולחיות	עקד	1989
ימי מבחן : סיפור לבני נעורים	ירון גולן	1991	סיפור אהבה לבני הנעורים על רקע מלחמת יום הכיפורים
הרכבות של מאיר'קה : סיפורים על ילדים בשואה	ירון גולן	1994
בדרך ללא מוצא	מורשת	1995	עריכה: אלי נצר. זוכה פרס יד ושם
צוציק - הפרטיזן הקטן	דני ספרים	2001

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אירנה ליבמן
• אירנה ליבמן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• רשימת הפרסומים של אירנה ליבמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של אירנה ליבמן, באתר סימניה
• עדות כתובה ביד ושם, זיכרונות של אירנה ליבמן, ילידת 1925 Lodz פולין, על קורותיה בגטו Lodz ועל חברתה זינה הלפרן