אלבר הראשון, נסיך מונקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלבר הראשון, נסיך מונקו
Albert Honoré Charles Grimaldi
אלבר הראשון, נסיך מונקו
אלבר הראשון, נסיך מונקו
לידה 13 בנובמבר 1848
פריז, הרפובליקה הצרפתית השנייה צרפתצרפת
פטירה 26 ביוני 1922 (בגיל 73)
פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית צרפתצרפת
שם מלא אלבר אונור שארל אנטואן גרימלדי
שם לידה Albert Honoré Charles Grimaldi עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה מונקו
מקום קבורה קתדרלת ניקולס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה קולז' סטניסלס בפריז עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מרי ויקטוריה דאגלס המילטון
אליס היינה
שושלת בית גרימלדי
תואר נסיך מונקו
אב שארל השלישי, נסיך מונקו
אם אנטואנט דה מרודה
צאצאים ראו בהמשך
נסיך מונקו
10 בספטמבר 188926 ביוני 1922
(32 שנים)
פרסים והוקרה
  • הצלב הגדול של ההצטיינות הימית - עיטור לבן (1886)
  • מדליית זהב (פטרון) של החברה הגאוגרפית המלכותית (1908)
  • המדליה הגאוגרפית ע"ש קולום (1921)
  • מדליית אצ'גרי (1913)
  • מדליית וגה (1922)
  • מדליית אלכסנדר אגאסיז (1918)
  • מסדר אולף הקדוש
  • מסדר העיט השחור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אלבר הראשון, נסיך מונקו, היה נסיך מונקו בין השנים 18891922, אשר הקדיש את רוב חייו לאוקיינוגרפיה. לצד מסעותיו ערך אלבר הראשון רפורמות במישור הפוליטי, הכלכלי והחברתי, ואף העניק חוקה לנסיכות בשנת 1911.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיך אלבר נולד ב-13 בנובמבר 1848 בפריז, לשארל השלישי, נסיך מונקו ולאנטואנט דה מרודה, בתם של ורנר דה מרודה וויקטואר דה ספנגן ד'אורטרן. אמו הייתה אחותה של לואיז דה מרודה, אמה של מריה ויטוריה דאל פוצו, נסיכת דלה ציסטרנה, אשתו של אמדאו הראשון, מלך ספרד.

בצעירותו שירת הנסיך אלבר בחיל הים הספרדי, ובמהלך מלחמת צרפת–פרוסיה, הצטרף לצי הצרפתי, שם הוענק לו עיטור לגיון הכבוד. נוסף על התעניינותו במחקרים אוקיינוגרפיים, גילה אלבר עניין רב במוצא האדם ובפריז, הוא ייסד את "המכון לפליאונטולוגיה אנושית", שהיה אחראי על מספר חפירות ארכאולוגיות. "איש גרימלדי" שנמצא במערת באוסה-רוסה נקרא לכבודו. ההישגים האינטלקטואליים של אלברט זכו להכרה עולמית ובשנת 1909, האקדמיה הבריטית למדעים הפכה אותו לחבר בה.

ב-21 בספטמבר 1869 התחתן אלבר עם מרי ויקטוריה דאגלס המילטון, בתם של ויליאם המילטון, דוכס המילטון האחד עשר ומריה אמליה, נסיכת באדן, אותה שידכה לו סבתו מארי קרוליין ז'יבר דה לאמץ. בתחילה רצתה סבתו לחתן אותו עם הנסיכה מרי אדלייד מקיימברידג', אולם נפוליאון השלישי שכנע אותה כי ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת לא תסכים לנישואים, והציע לה את מרי המילטון ככלה. לאלבר ומרי נולד רק בן אחד - לואי השני, נסיך מונקו, אולם הנישואים לא היו מוצלחים, ובשנת 1880 התגרשו השניים, ועד מהרה התחתנה מרי עם האציל ההונגרי טסילו פסטטיקס פון טולנה.

בשנת 1889 מת אביו שארל השלישי, נסיך מונקו, ואלבר עלה לשלטון במקומו. באותה שנה בפריז, ב-30 באוקטובר אותה שנה, התחתן אלבר בשנית עם הדוכסית אליס דה רישלייה, אלמנתו של מארי אודט רישאר ארמאן דה לה שאפל דה ז'אן דה ז'ומילהאק, דוכס רישלייה, אך בשנת 1902 הם נפרדו באופן חוקי, על אף שלא התגרשו.

במרץ 1910 נערכו הפגנות המוניות נגד שלטונו. התושבים דרשו חוקה ופרלמנט ולרסן את השלטון האבסולוטי, אחרת הם יפילו אותו ויקימו רפובליקה. בנוסף, הם לא היו מרוצים מהשתלטות הצרפתים על הפוליטיקה והכלכלה של הנסיכות, ואף התרעמו על האבטלה הקשה, משום שהיו חסרים במדינה מפעלים ואדמות חקלאיות ובבתי הקזינו לא התאפשר לאזרחים לעבוד שם. ב-5 בינואר 1911 העניק אלבר למונקו חוקה, אך למסמך לא הייתה משמעות ממשית במונחים של צמצום השלטון האוטוקרטי, ועד מהרה היא הושעתה על ידי הנסיך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כמו כן במהלך שנת 1911, הקים אלבר את ראלי מונטה קרלו, מרוץ מכוניות שנועד למשוך תיירים למונקו ולבתי הקזינו.

למרות שירותו הצבאי, או אולי בגלל זה, הפך הנסיך לפציפיסט, והקים את המכון הבינלאומי לשלום במונקו, כמקום לפיתוח הסדר שלום לסכסוכים באמצעות בוררות. בתקופה הקצרה והמתוחה שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ניסה הנסיך אלבר ניסיונות רבים להניא את הקייזר הגרמני וילהלם השני מהמלחמה, אך ללא הועיל.

עם פרוץ המלחמה לא יכול היה הנסיך אלבר להימנע מלהיות מעורב, ובתקרית אחת הוא אפילו כתב אישית לקייזר במאמץ לשכך את זעמו של הגנרל קרל פון בילוב. ללא התערבותו של הנסיך, הכפרים הצרפתיים סיסון ומארשה היו נהרסים. בהמלחמה שתשים קץ למלחמה, הכריז הנסיך על מונקו כנייטרלית, אך למעשה סיפק לכוחות מדינות ההסכמה בתי חולים, מרכזי הבראה ואף חיילים, כולל בנו היחיד לואי.

ב-26 ביוני 1922 מת אלבר בפריז, ובנו לואי השני, נסיך מונקו עלה לשלטון במקומו.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אונור הרביעי, נסיך מונקו
 
לואיז ד'אומון
 
שארל תומאס ז'יבר דה לאמץ
 
מארי פרנסואה לה גראס דה ואוברסי
 
גיום שארל דה מרודה
 
מארי ז'וזפין ד'אוניגנס, רוזנת מסטינג ונסיכת גרימבריגה
 
פרנסואה לואי דה ספנגן ד'אורטרן
 
לואיז דה פלאו דה אנרי דה לה רודייר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פלורסטאן הראשון, נסיך מונקו
 
 
 
 
 
מארי קרוליין ז'יבר דה לאמץ
 
 
 
 
 
ורנר דה מרודה
 
 
 
 
 
ויקטואר דה ספנגן ד'אורטרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שארל השלישי, נסיך מונקו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנטואנט דה מרודה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אלבר הראשון, נסיך מונקו


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]