אלברטו ניסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלברטו ניסמן
Natalio Alberto Nisman
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 בדצמבר 1963
בואנוס איירס, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 17 בינואר 2015 (בגיל 51)
Torres Le Parc Puerto Madero, ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארגנטינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין לה טבלדה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בואנוס איירס עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת בואנוס איירס עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג סנדרה ארויו סלגאדו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נטליו אלברטו ניסמןספרדית: Natalio Alberto Nisman‏; 5 בדצמבר 196318 בינואר 2015) היה משפטן יהודי-ארגנטינאי שכיהן כתובע פדרלי בארגנטינה. נודע כמי שעמד בראש חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנת 1994, שבו נהרגו 85 בני אדם ו-330 נפצעו. בית משפט ארגנטינאי קבע כי ניסמן נרצח בידי מתנקשים, ושלל גירסת התאבדות שהועלתה למותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסמן נולד למשפחה יהודית בבואנוס איירס. הוא החל את הקריירה שלו כתובע בעיר מורון שבמחוז בואנוס איירס.

הוא חקר את הפיגוע בבניין הקהילה היהודית (אמי"ה) בבירת ארגנטינה. ב-25 באוקטובר 2006 האשים באופן רשמי את ממשלת איראן בתכנון ההתקפה ואת ארגון חזבאללה בביצועה. על פי התביעה, ארגנטינה נבחרה ליעד שבו יותקפו יעדים ישראליים ויהודיים כנקמה על חיסול מזכ"ל חזבאללה עבאס מוסאווי, בשל החלטת ממשלתה להשעות הסכם להעברת טכנולוגיה גרעינית לאיראן. בעקבות ההאשמות, בנובמבר 2007 האינטרפול פרסם את ששת שמות האנשים שהואשמו באופן רשמי במעורבות בפיגוע והוצא נגדם צו מעצר בינלאומי. השישה היו עימאד מורנייה, עלי פלחיאן, מוחסן רזאי, אחמד רזא אסגרי, אחמד וחידי ומוחסן רבאני.

ב-2013 סירב ניסמן לקבל את הסכם ההבנות שנחתם עם איראן, שתכליתו הייתה חקירה משותפת של הפיגוע. שנתיים לאחר מכן, הוא האשים את נשיאת ארגנטינה, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, את שר החוץ הקטור טימרמן ופוליטיקאים נוספים בסיכול חקירת מעורבותה של איראן בפיגוע. לטענתו, קירשנר פעלה להסרת צווי המעצר נגד איראנים שנחשדו בפרשה, והיו מעורבים בייבוא נפט מאיראן.

גרושתו של ניסמן הייתה השופטת סנדרה ארויו סלגאדו, ולהם שתי בנות. ידידו הטוב של ניסמן, הסופר הישראלי גוסטבו פרדניק, הביא את ניסמן לישראל בביקורו הראשון ב-2007, ופרסם על ניסמן שני ספרים: להרוג ללא עקבות (2009) על עבודתו כתובע, ולמות בעד ארגנטינה (2015) על הרצח.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירוע מחאה בבואנוס איירס לציון שנה למותו של ניסמן

ב-18 בינואר 2015 נמצא ניסמן מת כשהוא ירוי בראשו בביתו שבבואנוס איירס, שעות לפני שהיה אמור להעיד על הפרשה בפני הקונגרס של ארגנטינה. הגופה נמצאה בחדר האמבטיה בביתו, שהיה נעול מבפנים. מיד לאחר הרצח החלו להישמע טענות שההתאבדות בוימה. על פי המומחה של המשטרה המקומית שערך בדיקה בליסטית לגופה, ניסמן נורה מטווח של 15-20 ס"מ. בנוסף, לא נמצאו עקבות של אבק שרפה על ידיו של ניסמן. עובדות אלו מחזקות את ההשערה כי התאבדותו של ניסמן בוימה.[1] מאוחר יותר התפרסם כי דמיאן פצ'טר, העיתונאי שחשף את מותו של ניסמן, בשני ציוצים בטוויטר, נמלט מהמדינה למדינת ישראל, לאחר שלדבריו "קיבל רמז" שעליו לעזוב, ומשום שהמצב הנוכחי אינו מאפשר לו להתגורר בארגנטינה.[2]

תחילה טענה הנשיאה קירשנר שניסמן התאבד, אך בהמשך חזרה בה והאשימה סוכני מודיעין ברציחתו.[3]

על פי בדיקת חוקרי האירוע, עקבות DNA שנמצאו על האקדח שייכות לניסמן בלבד.[4] בביתו נמצאה טיוטה לצו מעצר נגד נשיאת ארגנטינה כריסטינה קירשנר.[5]

בעצרת לציון חודש לפטירתו השתתפו למעלה מ-400 אלף איש.[6]

ב-27 בדצמבר 2017, לאחר דו"ח המשטרה שקבע כי מותו היה רצח מכוון ולא התאבדות,[7] קבע בית המשפט פדרלי בארגנטינה כי "מותו של ניסמן לא יכול היה להיות התאבדות". בנוסף, עובדו לשעבר של ניסמן, דייגו לאגומרסינו, הואשם בסיוע לרצח לאחר שהודה כי השאיל לניסמן את כלי הנשק שהרג אותו, אך אמר כי עשה זאת לאחר שהתובע אמר שברצונו להגן עצמו ועל בני משפחתו.[8]

ב-18 במרץ 2019 אוסבלדו ראפו בן ה-88, הפתולוג הבכיר שקבע כי התובע הפדרלי אלברטו ניסמן נרצח ולא התאבד, נמצא מת בביתו בבואנוס איירס. ראפו שנמצא ירוי, השאיר מכתב שמחזק את קביעת המשטרה שמדובר בהתאבדות, אך יש הטוענים שמדובר בחיסול נוסף.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אלברטו ניסמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]