עימאד מורנייה
 | |
| תמונת עימאד מורנייה כפי שפורסמה באתר ה-FBI | |
| לידה |
7 בדצמבר 1962 טיר דבא, לבנון  |
|---|---|
| נהרג |
12 בפברואר 2008 (בגיל 45) כפר סוסה, סוריה |
| מדינה |
 לבנון |
| מקום קבורה |
ביירות |
| פעילות בולטת | טרור |
| השכלה |
האוניברסיטה האמריקנית בביירות |
| תקופת הפעילות |
? – 12 בפברואר 2008 |
| מקצוע | טרוריסט |
| מעסיק |
חזבאללה |
| תואר | ראש הזרוע הצבאית של חזבאללה |
| מפלגה |
 חזבאללה |
| השקפה דתית | אסלאם שיעי |
  | |
עימאד פאיז מורנייה (בערבית: عماد فايز مغنية, תעתיק מדויק: עִמאד פאיז מֻעְ'ניה; 7 בדצמבר 1962 – 12 בפברואר 2008) היה טרוריסט לבנוני, וראש הזרוע הצבאית ו"מספר 2" בארגון חזבאללה. נהרג בפיצוץ מכונית בשכונת כפר סוסה בדמשק, בהתנקשות שבוצעה, לפי תחקירים עיתונאיים בארצות הברית, במשותף בידי ה-CIA והמוסד[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורנייה נולד ב-7 בדצמבר 1962 בכפר טיר דבא שליד צור בדרום לבנון. הוא החל את מעורבותו בפעילות טרור במלחמת האזרחים בלבנון בשנת 1975 בהצטרפות לפת"ח, ולאחר מכן הצטרף לכוח 17 של הפת"ח. בשנת 1982, בעקבות עזיבת הפת"ח לתוניס, הצטרף מורנייה לארגון חזבאללה. בתחילת שנות ה-90 הקים את "מנגנון המחקרים המיוחדים", הגוף האחראי על המבצעים הצבאיים המיוחדים של הארגון.
בשל תפקידו כראש הזרוע הצבאית של חזבאללה, היה מורנייה חבר ב"מועצת השורא המחליטה", שמנהלת את חזבאללה, תחת השם הבדוי "ג'ואד נור א-דין". הוא נחשב כ"מספר 2" בארגון, ותחת פיקודו ביצע חזבאללה פיגועים רבים. תחילה פגע הארגון בכוחות הזרים בלבנון, בפעולות טרור שגרמו לכ-400 אבדות והביאו ליציאת הכוח הרב-לאומי מלבנון ולהעמקת החסות הסורית על לבנון. בנוסף, עמד מורנייה בראש יחידות המודיעין, הביטחון המסכל; היה אחראי על אבטחתו האישית של חסן נסראללה (וככזה ידע כל פרט ופרט על מנהגיו, על משפחתו ועל התנהלותם היומיומית); והיה גם קצין הקישור לארגון משמרות המהפכה האיראני, לכוח קודס שפועל במסגרתו, וללשכת המנהיג העליון עלי ח'אמנאי[2].
לאחר נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000, מיקד את פעילות הארגון בהתבצרות בדרום לבנון, הגדלת מלאי הקטיושות וחטיפת חיילים. בשנת 2000 הרג הארגון שלושה חיילים וחטף את גופותיהם ללבנון, וכן רכש את האזרח הישראלי החטוף אלחנן טננבוים מידי העבריינים שחטפו אותו, בפעולות שתכנונן מיוחס לעימאד מורנייה. טננבאום וגופות החיילים הוחזרו בעסקת חילופי שבויים בשנת 2004, הנחשבת הישג גדול לחזבאללה. בחודש יולי 2006 נהרגו ונחטפו שני חיילים נוספים, אהוד גולדוסר ואלדד רגב ללבנון, דבר שהוביל לפרוץ מלחמת לבנון השנייה.
לצד פעולות נגד ישראל, לאחר פרוץ מלחמת עיראק סייע מורנייה לאמן כוחות שיעיים אנטי-אמריקניים בעיראק, ובראשם "כוח בדר" ו"צבא המהדי". מספר רב של מטעני קלע הדומים לאלו שחזבאללה השתמש בהם בדרום לבנון התגלו בעיראק החל משנת 2006[3]. בכירים במחלקת ההגנה האמריקנית הצביעו על שיתוף פעולה בין איראן באמצעות כוח קודס של משמרות המהפכה שבסיוע של יחידה 2800 של חזבאללה מאמן פעילים שיעיים ופיגועים נגד מטרות סוניות ואמריקניות[4].
המצוד אחר מורנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדברי סוכנות הידיעות רויטרס, עימאד מורנייה שהה באיראן במשך חלק גדול משנות ה-90 של המאה ה-20. בשנת 1994 נהרג אחיו פואד בפיצוץ מכונית בביירות, ודיווחים בתקשורת טענו ש"המוסד" עמד מאחורי הפיצוץ כחלק מתוכנית להריגתו של מורנייה בלוויית אחיו[5][6].
במאי 2000, סמוך ליציאת צה"ל מלבנון, לאחר מרדף בלתי פוסק של המודיעין הישראלי שנמשך משנת 1985, נוצרה לצה"ל הזדמנות לחסל את מורנייה, אולם המבצע לא יצא אל הפועל[7][8].
מורנייה היה ברשימת הטרוריסטים המבוקשים ביותר על ידי ה-FBI, יחד עם ראשי אל-קאעידה. על ראשו הושת פרס של חמישה מיליון דולר, למי שימסור מידע שיוביל לתפיסתו ולהעמדתו לדין. ב-7 בנובמבר 2007 הוציאה העצרת הכללית של האינטרפול, לבקשת ארגנטינה, צו מעצר בינלאומי נגדו ונגד חמישה בכירים איראנים בחשד למעורבות בתכנון הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנת 1994[9].
ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורנייה נהרג מפיצוץ מכונית[10] בשכונת כפר סוסה (كفرسوسة) בדמשק בליל 12 בפברואר 2008, בצאתו מבית ספר איראני[11][12]. עיתון הסאנדיי טיימס הלונדוני דיווח "מפי מקורות מודיעין ישראליים" כי ברכבו הותקנה משענת ראש המכילה מטען חומר נפץ מרסק קטן[13]. באותה כתבה יוחסו למוסד הישראלי[14] שש התנקשויות קודמות שאירעו בלבנון ובסוריה, בין דצמבר 2002 למאי 2006.
בעקבות ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארגון חזבאללה האשים את ישראל בהריגתו. בתגובה פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה לפיה "ישראל דוחה את הניסיון של גורמי טרור לייחס לה מעורבות כלשהי באירוע זה"[15]. דובר משרד החוץ של ארצות הברית שון מקורמק בירך על הריגתו של מורנייה בציינו כי "העולם הוא מקום טוב יותר בלעדיו. הוא היה רוצח המונים וטרוריסט האחראי למותם של חפים מפשע רבים מספור"[16]. ואילו מנהל המודיעין הלאומי של ארצות הברית, הגנרל מייק מק'קונל, אמר כי "ייתכן כי חיסולו של עימאד מורנייה בוצע בידי גורמים פנימיים בחזבאללה, או בסוריה"[17]. הטענה בדבר חיסול חשבונות פנים-סורי קיבלה חיזוק מסוים כאשר נודע כי מורנייה הוא שמנע ניסיון הפיכה בסוריה[18]. ביולי 2012 אמר עוזי ארד, לשעבר ראש המועצה לביטחון לאומי, "אנחנו פגענו בעימאד מורנייה"[19].
בתקשורת פורסם כי לאחר מות מורנייה מונה מוסטפא בדר א-דין, בן דודו וחברו של מורנייה, למפקד הצבאי של ארגון החזבאללה. בחודשים שלאחר ההתנקשות במורנייה סיכלו גורמי הביטחון של ישראל בשיתוף עם גורמי ביטחון זרים שורה של תוכניות מצד חזבאללה לבצע פיגועי נקמה ביעדים ישראליים בחו"ל[20]. הטיימס הלונדוני דיווח כי סוכל פיגוע שתוכנן בשגרירות ישראל באזרבייג'ן, וכן נחשף תא טרור של חזבאללה בסיני[21].
ב-14 באפריל 2009 פורסם בעיתון המצרי "אל-אהראם" (בעקבות חקירת חברי התארגנות של חזבאללה שנחשפה במצרים) כי מי שהחליף את מורנייה בראש הזרוע הצבאית של הארגון הוא טלאל חמיה (طلال حمية), ששימש כסגנו עד ההתנקשות.
ב-2011 פרסם העיתון הכוויתי "אל-קבס" כתבה ובה נאמר כי, לפי מקורות לבנוניים, מורנייה חוסל על ידי סוריה.
ב-13 בפברואר 2012, למחרת יום השנה הרביעי להתנקשות במורנייה, נפצעה אשת נציג משרד הביטחון מפיצוץ מטען שהוצמד לרכב שגרירות ישראל בניו דלהי, וכן התגלה ונוטרל מטען ברכב שגרירות ישראל בטביליסי.
ב-18 בינואר 2015 נהרג בנו, ג'יהאד מוע'ניה, מפקד בכיר בחזבאללה, בתקיפה אווירית בגבול ישראל-סוריה שיוחסה לישראל[22].
ב-16 באפריל 2020 פורסם בערוץ אל-ערביה על תקיפה שמיוחסת לישראל על רכב שנסע בין סוריה ללבנון ע"פ הפרסומים ממידע שהגיע לידיו עולה כי ברכב שהה גם מוסטפא מורנייה, בנו של עימאד מורנייה. התקיפה הוחטאה והטיל פגע מטרים ספורים מהרכב.[23]
פיגועים בולטים המיוחסים לעימאד מורנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עימאד מורנייה היה מעורב בביצוע פיגועים רבים נגד יעדים ישראליים, יהודים ומערביים[24]:
- פיצוץ שגרירות ארצות הברית בביירות (18 אפריל 1983) - 63 הרוגים.
- פיצוץ מפקדת הנחתים האמריקנים בביירות (23 אוקטובר 1983) - 241 הרוגים[25].
- פיצוץ מפקדת הצנחנים הצרפתים בביירות (23 אוקטובר 1983) - 58 הרוגים.
- פיצוץ מפקדת צה"ל בצור (4 נובמבר 1983) - 60 הרוגים.
- חטיפה ורצח של ויליאם באקלי, איש ה-CIA בלבנון (1983).
- פיגועים בשגרירות ארצות הברית בכווית (1983, 20 ספטמבר 1984).
- חטיפת דיפלומטים סובייטים וסוכני קג"ב מהשגרירות הסובייטית בביירות, לבנון (30 בספטמבר 1985)
- חטיפת שני מטוסים של חברת התעופה הכוויתית (1984, 1988).
- פגיעה בשיירת חיל תחזוקה סמוך למטולה (10 במרץ 1985) - 12 הרוגים.
- חטיפת מטוס נוסעים של חברת התעופה TWA, הרוג אחד (14 יוני 1985).
- פגיעה בשיירת מפקדים של צה"ל ליד מטולה (19 באוקטובר 1988) - 8 הרוגים.
- רצח קולונל היגינס, ששירת בכוח המשקיפים של האו"ם בדרום לבנון (1988).
- חטיפת עשרות אזרחים מערביים בלבנון תחת שמות ארגונים שונים, ורציחת רבים מהם (שנות ה-80).
- הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה, 29 הרוגים (17 מרץ 1992).
- הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בבואנוס איירס, 86 הרוגים (18 יולי 1994).
- פיצוץ בבסיס צבאי אמריקני בסעודיה, 20 הרוגים (25 יוני 1996).
- חטיפת 3 חיילים בגזרת הר דב (2000).
- חטיפת האזרח הישראלי אלחנן טננבוים (2000).
- פיגוע ירי ליד קיבוץ מצובה (2002) - 6 הרוגים.
- ניסיון חטיפת חיילים בכפר ע'ג'ר (2005).
- תכנון רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי[26].
- חטיפת שני חיילים בגבול לבנון, שהובילה למלחמת לבנון השנייה (2006).
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונן ברגמן, "נקודת האל-חזור", המתאר את מלחמתו של המודיעין הישראלי באיראן ובחזבאללה, הוצאת כנרת, 2007.
- יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.
- רונן ברגמן, "מדינת ישראל תעשה הכל" - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים, הוצאת כנרת, 2009
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טרוריסט מבוקש, אתר האינטרפול
חיסול עימאד מורנייה, ב"וידאופדיה" – אנציקלופדיית הווידאו של חברת החדשות באינטרנט- יוסי עבדי, "חיסולו של אשף הטרור", מתוך אתר החדשות חדשות מחלקה ראשונה.
- רועי נחמיאס ועלי ואקד, החשבון נסגר: עימאד מורנייה חוסל בדמשק, באתר ynet, 13 בפברואר 2008
- עמאד פאיז מע‘ניה "מספר שניים" בחזבאללה, מצא מותו בפיצוץ מכונית תופת בדמשק, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 13 בפברואר 2008
- רונן ברגמן, הטרוריסט בעל תשע הנשמות, באתר ynet, 8 בדצמבר 2009.
- אילנה דיין, חיסול מורניה – הסיפור המלא, עובדה, ערוץ 2
- יוסי מלמן, פרשנות: מבוקש בכיר יותר מנסראללה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2008.
- אמיר אורן, פרשנות: מסר ברור לנסראללה ולחיזבאללה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2008.
- מישקה בן דוד, איך להגיע למבוקש בכיר, ישראל היום, 14.02.2008, כפי שהועלה באתר פרש.
- יצחק בן-חורין, "מורנייה חוסל במבצע של המוסד וה-CIA", באתר ynet, 31 בינואר 2015
- עימאד מורנייה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אדם גולדברג ואלן נקאשימה, ה-CIA והמוסד הרגו את בכיר החזבאללה בפיצוץ מכוניתו, וושינגטון פוסט, 30 בינואר 2015 (באנגלית)
לפי תחקיר של ניוזוויק, היה זה מבצע של ה-CIA, בסיוע לוגיסטי של המוסד. ואולם גורמים ישראליים שצוטטו ברשת CBS אמרו כי זה היה כמעט כולו "מבצע כחול-לבן". - ^ גל פרל פינקל, העימות בין ישראל לאיראן במגמת הסלמה, באתר זמן ישראל, 4 במרץ 2021.
- ^ Surge of danger for US troops סאלון, 22 בינואר 2007.
- ^ עדות הגנרל פטראוס, מפקד הזירה העיראקית מול הקונגרס האמריקני ב-10 בספטמבר 2007
- ^ יוסי מלמן, פרשנות: מבוקש בכיר יותר מנסראללה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2008
- ^ Tom Perry and Laila Bassam, Hezbollah's most wanted commander killed in Syria bomb, רויטרס, 13 בפברואר 2008.
- ^ ג'קי חוגי וגד שמרון, "מורנייה כבר היה על כוונת צה"ל", "מעריב", 14 בפברואר 2008
- ^ רונן ברגמן, "החשבון נסגר", "ידיעות אחרונות", 14 בפברואר 2008
- ^ ברק רביד, צווי מעצר בינ"ל לחשודים בתכנון הפיגוע בארגנטינה ב-94', הארץ 7.11.2007
- ^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 438-441.
- ^ אתר lbc בערבית
- ^ יואב שטרן, יוסי מלמן וסוכנויות הידיעות, ארצות הברית: העולם טוב יותר אחרי חיסול מורנייה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2008
- ^ עוזי מחניימי, הלה ג'אבר, ג'ון סווין, Israel kills terror chief with headrest bomb, סאנדיי טיימס, 17.02.2008
- ^ מישקה בן דוד, איך להגיע למבוקש בכיר, ישראל היום, 14.02.2008.
- ^ תגובת יועץ התקשורת של ראש הממשלה למותו של עימאד מורנייה
- ^ שי אילן, ארצות הברית מברכת על חיסול מורנייה, וואלה, 13 בפברואר 2008
- ^ המודיעין בארצות הברית: אולי חזבאללה יזם ההתנקשות, באתר ynet, 17 בפברואר 2008
- ^ דיווח: נכשל ניסיון הפיכה בסוריה, אתר Nrg מעריב
- ^ עוזי ארד: "אנחנו הצד היוזם, פגענו במורניה", באתר הארץ, 19 ביולי 2012
- ^ עמוס הראל, חזבאללה בנקמה חובקת עולם, באתר הארץ, 16/09/2008
- ^ ניקולס בלנפורד, Hezbollah plots bloody vengeance, טיימס, 17 בינואר 2009
- ^ גורמים בלבנון: בנו של עימאד מורנייה חוסל בתקיפת צה"ל בסוריה, מעריב אונליין, 18 בינואר 2015,
דיווח בלבנון: בנו של עימאד מורנייה נהרג בסוריה, באתר ynet, 18 בינואר 2015. - ^ בנו של מורנייה היה ברכב שהותקף, מעריב
- ^ עמאד פאיז מע‘ניה "מספר שניים" בחזבאללה, מצא מותו בפיצוץ מכונית תופת בדמשק, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 13 בפברואר 2008
- ^ אמיר אורן, הגנרל האמריקאי סוגר חשבון עם מורנייה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2008.
- ^ חיזבאללה במשבר עמוק: "אין כסף, סכסוכים בצמרת", באתר וואלה!, 18 בדצמבר 2011.