אמיל צורלינדן
 | |
| אמיל צורלינדן | |
| לידה |
3 בנובמבר 1837 קולמר, ממלכת הצרפתים  |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1929 (בגיל 91) פריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית |
| מדינה |
צרפת  |
| השכלה |
אקול פוליטקניק |
| השתייכות |
 צבא צרפת |
| תקופת הפעילות | 1856–1902 (כ־46 שנים) |
| דרגה |
 ז'נרל דה דיוויזיה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-2 מפקד הקורפוס ה-4 מפקד הקורפוס ה-15 המושל הצבאי של פריז | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת צרפת–פרוסיה | |
| עיטורים | |
 קצין גבוה בלגיון הכבוד | |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה | |
  | |
אמיל אוגוסט פרנסואה תומאס צורלינדן (בצרפתית: Émile1 Auguste François Thomas Zurlinden; 3 בנובמבר 1837 – 9 במרץ 1929) היה ז'נרל דה דיוויזיה בצבא צרפת, אשר שימש גם כשר המלחמה של צרפת, אולם התפרסם בעיקר בשל חלקו בפרשת דרייפוס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צורלינדן נולד בקולמר ב-3 בנובמבר 1837. ב-1858 הוא התגייס לצבא צרפת ולמד באקול פוליטקניק, ב-1858 הוא הוצב בכוחות הארטילריה ולמד בבית ספר לתותחנים במץ, וב-1860 הועלה לדרגת לוטננט משנה. ב-1866 הוא הועלה לדרגת קפטן. ב-1870 הוא לחם במלחמת צרפת-פרוסיה, ולאחר המצור על מץ נפל בשבי הפרוסי. הוא נמלט מהשבי במצודת גלוגאו וחזר לצרפת, שם מונה לראש מטה הקורפוס ה-25.
ב-1881 הוא הועלה לדרגת קולונל, וב-1885 לדרגת ז'נרל דה בריגדה. ב-1890 הוא מונה למפקד הדיוויזיה ה-2, וב-1894 הועבר לפקד על הקורפוס ה-4 בלה מאן. בין 26 בינואר ל-28 באוקטובר 1895 הוא שימש כשר המלחמה בממשלתו של אלכסנדר ריבו לפני שהוחלף בז'אן-בטיסט ביו. לאחר מכן מונה למפקד הקורפוס ה-15, וב-1897 מונה למושל הצבאי של פריז.
צורלינדן מפורסם בעיקר בשל חלקו בפרשת דרייפוס. ב-3 בספטמבר 1898 התפטר שר המלחמה של צרפת גודפרואה קווניאק, ויומיים לאחר מכן זימן ראש הממשלה אנרי בריסון את צורלינדן ומינה אותו לשר המלחמה החדש. באותה עת חפץ בריסון לערוך משפט חוזר לקצין היהודי אלפרד דרייפוס שנאשם בריגול על לא עוול בכפו. בריסון קיווה שצורלינדן יסייע לו בכך. צורלינדן התיישר בתחילה עם עמדתו של בריסון ואף החל לערוך את הסידורים הטכניים לקראת החזרתו של דרייפוס מאי השדים, אולם לפתע שינה את טעמו מן הקצה אל הקצה וטען כי אין לאפשר משפט חוזר. הן צורלינדן והן בריסון איימו בהתפטרות באם עמדתם לא תתקבל, והנשיא פליקס פור נאלץ להתערב ולדחות את ההחלטה בנושא ל-17 בספטמבר. יום לפני כן הודיע צורלינדן על כוונתו לפתוח בחקירה נוספת נגד ז'ורז' פיקאר - אחד מתומכיו הבולטים של דרייפוס.
מבחינתו של בריסון, צורלינדן עבר את הגבולות, והוא החל לחפש שר מלחמה חדש. מצבו היה כה נואש, עד כי הוא שיגר בחשאי שליח אל מנהיגי המחנה הדרייפוסרי מתייה דרייפוס וז'וזף ריינאך וביקש מהם למצוא עבורו גנרל שאותו ניתן יהיה למנות כשר מלחמה בידיעה שהוא יפעל למען משפט חוזר.[1] הם המליצו לו על פול דאראס, הגנרל שפיקח על טקס שלילת הדרגות של דרייפוס ומאז שינה את טעמו והחל לתמוך במשפט חוזר. אולם בריסון לא קיבל את הצעתם, ותחת זאת בחר בשארל שאנואן. וכך, כאשר צורלינדן דרש להעמיד את פיקאר לחקירה, יכול היה בריסון להתנגד לו בלי חשש. בריסון הכריז על הקמת ועדה לבדיקת האפשרות למשפט חוזר, צורלינדן התפטר ב-20 בספטמבר, ושאנואן נכנס במקומו. אולם עד מהרה גילה בריסון שנפל בפח. שאנואן היה ידידו של צורלינדן ועד מהרה התגלה כמתנגד חריף למשפט חוזר. הוא עקף את בריסון בצורה מתוחכמת, כאשר החזיר את צורלינדן למשרת המושל הצבאי של פריז. התביעה כנגד פיקאר נדחתה אמנם, אולם הוא הועבר בינתיים לבית הסוהר שרש-מידי כדי להרחיק אותו ממוקד ההתרחשויות. צעד זה גרר מחאה בכל רחבי צרפת.
ב-1899 הוא עזב את משרת המושל הצבאי של פריז ומונה לחבר במועצת המלחמה העליונה. ב-1902 הוא הועבר לכוחות המילואים. ב-1904 הוא פרסם את זכרונותיו ממלחמת צרפת-פרוסיה וב-1910 פרסם ספר אודות נפוליאון בונפרטה. ב-9 במרץ 1929 הוא נפטר בפריז בגיל 91.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ז'אן דניס ברדן, פרשת דרייפוס, עם עובד, 2003.
- פייר מיקאל, פרשת דרייפוס, מ. מזרחי, 1964.
- מאיר קוטיק, פרשת דרייפוס, מלא, 1982.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ברדן, עמ' 435.