פליקס פור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פליקס פור
Félix Faure
Felix Faure.jpg
לידה 30 בינואר 1841
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 1899 (בגיל 58)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פר לשז עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Progressive Republicans עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Berthe Faure (18 ביולי 1865) עריכת הנתון בוויקינתונים
Marguerite Steinheil עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא צרפת
17 בינואר 1895 – 16 בפברואר 1899
(4 שנים ו־4 שבועות)
פרסים והוקרה
  • אביר הצלב הגדול של האריה ההולנדי (5 בדצמבר 1886)
  • פרס מונטיון - מדע (1888)
  • אביר בלגיון הכבוד
  • מסדר המושיע
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • ראש מסדר לגיון הכבוד
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • אביר במסדר גיזת הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פליקס פרנסואה פורצרפתית: Félix François Faure;‏ 30 בינואר 1841 - 16 בפברואר 1899) היה מדינאי צרפתי אשר כיהן כנשיאה השישי של הרפובליקה השלישית הצרפתית מ-15 בינואר 1895 ועד למותו ב-16 בפברואר 1899.

כיליד פריז, עבד כבורסקאי בצעירותו. לאחר קריירה מצליחה כתעשיין בלה האבר, נבחר פור לסגן ראש עיריית פריז ולאחר מכן בשנת 1881 נבחר לאספה הלאומית מטעם מחוז סיין-אינפייר (Seine-Maritime)[1], הוא עלה לגדולה ומונה לתפקידים בממשל: ב-1882 התמנה לתת-שר המושבות ובשנת 1894 התמנה לשר הימייה ושנה לאחר מכן היה לנשיא צרפת. נשיאותו הייתה רצופת עימותים דיפלומטיים עם אנגליה, התקרבות לרוסיה והבעיה המתמשכת של פרשת דרייפוס. מאמרו המפורסם של אמיל זולא, "אני מאשים" (J'accuse) נכתב כ"מכתב אל כבוד הנשיא פליקס פור" שנכתב בשנת 1898. הוא מת בתפקיד והלווייתו הממלכתית נערכה ב-23 בפברואר 1899 בקתדרלת נוטרדאם. הלווייתו היתה זירה לניסיון הפיכה שהונהג על ידי הלאומן הצרפתי פול דרולד שבעקבות כך הוגלה לספרד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליקס פאור נולד בפריז, בנם של יצרן רהיטים קטנים ז'אן-מארי פאור (1809–1889) ואשתו הראשונה, רוז קויסאר (1819–1852). לאחר שהתחיל לעבוד כבורסקאי וסוחר בלה האבר, רכש פור עושר ניכר, נבחר לאסיפה הלאומית ב-21 באוגוסט 1881 וקיבל מושב כחבר השמאל ועניין את עצמו בעיקר בנושאים הנוגעים לכלכלה, רכבות וחיל הים. בנובמבר 1882, הוא הפך לתת-מזכיר המושבות בקבינט של פרי ושימש בתפקיד זה עד 1885. הוא כיהן באותו תפקיד גם בקבינט של טיראר ב-1888, ובשנת 1893 מונה לסגן נשיא בית הנבחרים.

ב-1894 הוא מונה לשר הימייה בקבינט של שארל דיופוי. בינואר שלאחר מכן, הוא נבחר באופן בלתי צפוי לנשיא הרפובליקה עם התפטרותו של הנשיא קזימיר-פרייה. הסיבה העיקרית להיבחרו הייתה נחישותם של החלקים השונים במפלגה הרפובליקנית המתונה להוציא את אנרי בריסון, שהחזיק ברוב בסיבוב הראשון, אך לא הצליח להשיג רוב מוחלט. כדי להשיג מטרה זו, היה צורך לאחד את המפלגה ואחדות כזו יכולה להיות מובטחת רק על ידי מינוי של מישהו שלא פגע באיש. פור ענה בדיוק על התיאור הזה.

נשיא צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מצעדיו הראשונים כנשיא היה להעניק חנינה לתנועות האנרכיסטיות ב-1895 ואיפשר את חזרתם מהגלות באנגליה של כמה אנרכיסטים מפורסמים, כמו אמיל פוגה.

בשנת 1898 (ובשנים הראשונות של המאה הבאה), תעשיית הרכב הצרפתית הייתה הגדולה בעולם. הנשיא פור לא התרשם ובעת שהוזמן לפנות למנהיגי התעשייה במה, שבדיעבד, תועד כתערוכת הרכב הראשונה של פריז, פנה פור לתעשיינים ואמר כי "המכוניות שלכם מכוערות מאוד והן מריחות רע מאוד" ("Vos voitures sont bien laides et sentent bien mauvais !" ).[2]

נוכחותו והעיתוי שלו בהזדמנויות טקסיות העניקו למדינה שירות מסוים כאשר קיבל את קיסר רוסיה, ניקולאי השני בעת שזה ביקר בפריז ב-1896, ובשנת 1897 חזר לביקורו ולאחר מכן הוכרזה שוב פגישה עם הברית הצרפתית-רוסית. הימים האחרונים של כהונתו של פאור הוכתמו מפרשת דרייפוס, שאותה הוא היה נחוש לשפוט ללא אפשרות ערעור. זה גרר נגדו את ביקורת רה של אינטלקטואלים ופוליטיקאים שתמכו בדרייפוס, כמו אמיל זולה וז'ורז' קלמנסו.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1897, פור פגש במרגריט שטיינהיל, שהפכה לפילגשו. פור מת במפתיע בגיל 58 משבץ בארמון האליזה ב-16 בפברואר 1899, בזמן שעסק בפעילויות מיניות במשרדו עם מרגריט שטיינהיל בת ה-30. בדיווחי התקופה נטען שפליקס פור חטף את ההתקף הקטלני שלו בזמן ששטיינהיל ביצעה בו מין אוראלי אבל האופי המדויק של הפעילויות המיניות שלהם לא ידוע ודיווחים כאלה אולי נבעו ממשחקי מילים שונים שהכינו לאחר מכן יריביו הפוליטיים.

לאחר מותו פורסמו בעיתונות של פריז כמה קטעים לכאורה מכתבי העת הפרטיים שלו, העוסקים במדיניות צרפת.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה "פליקס פור" נקראה על שמו והייתה מעורבת במקרה טביעה בשנת 1908 באיי אנטיפודס, דרומית לניו זילנד, הניצולים היו תקועים במשך שישים יום לפני שחולצו.

הקשר של פור עם מרגריט שטיינהיל היה נושאו של הסרט "פילגשו של הנשיא" (2009) ששודר בערוץ Eurochannel. המקרה אף תואר בפרק הפתיחה של סדרת הטלוויזיה "משטרת פריז 1900" (2021).

על שמו של פליקס נקראת תחנה בקו 8 של הרכבת התחתית של פריז.

העיירה סי-מוסטפה באלג'יריה נקראה בעבר פליקס-פור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליקס פור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Editors of Encyclopaedia Britannica, Félix Faure, ENCYCLOPAEDIA BRITANNICA
  2. ^ כתובת במוזיאון המנועים הלאומי של צרפת, 1901 Renault Phaeton Type D.


P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים ובנושא צרפת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.