אנה מופו

אנה מופו
Anna Moffo

לידה	27 ביוני 1932 וויין, ארצות הברית
פטירה	9 במרץ 2006 (בגיל 73) ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות קנסיקו
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1956
מקום לימודים	מכון קרטיס למוזיקה, האקדמיה הלאומית למוזיקה סנטה צ'צ'יליה, תיכון רדנור
סוגה	מוזיקה קלאסית
סוג קול	סופרן קולורטורה
שפה מועדפת	אספרנטו, איטלקית, אנגלית
חברת תקליטים	RCA ויקטור
בן או בת זוג	Mario Lanfranchi (1957–1973) רוברט סארנוף
פרסים והוקרה	תוכנית פולברייט (1954)
פרופיל ב-IMDb

אנה מופו (באנגלית: Anna Moffo‏; 27 ביוני 1932 – 9 במרץ 2006) הייתה זמרת אופרה אמריקאית, סופרן שעיקר פעילותה היה בשנות ה-60 של המאה ה-20. מופו זכתה להערכה רבה בשל ניקיון קולה ויופייה הרב.

ביוגרפיה

אנה מופו נולדה בוויין, פנסילבניה. אחרי סיום לימודיה קיבלה מלגת לימודים למכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה. היא ויתרה על כוונתה הקודמת להיות לנזירה, ויצאה ללמוד מוזיקה בקרטיס.

בשנת 1955 זכתה במבחן קבלה לאמנים צעירים ובמלגה של קרן פולברייט ללימודים בקונסרבטוריון די סנטה צ'צ'יליה ברומא. באותה שנה הופיעה לראשונה על הבימה בתפקיד נורינה ב"דון פסקואלה" של דוניצטי בספולטו.

בשנה הבאה הופיעה בהפקת טלוויזיה של "מאדאם באטרפליי" של ג'אקומו פוצ'יני, בבימויו של מריו לאנפרנקי, מפיק לחברת RCA ויקטור ול-RAI, לו נישאה ב-8 בדצמבר 1957. בשנה זו גם הופיעה לראשונה בלה סקאלה, בפסטיבל זלצבורג ובאופרה של וינה ב"פלסטף" של ורדי (בניצוח הרברט פון קאראיין. המשיכה להופיע בווינה עד ראשית שנות ה-70, בתפקידי גילדה ב"ריגולטו" של ורדי, מאנון ב"מאנון" של מאסנה, מרגריט ב"פאוסט" של גונו, מיכאלה ב"כרמן" של ביזה, מימי ב"לה בוהם" של פוצ'יני וויולטה ב"לה טרוויאטה" של ורדי. פרשנותה לתפקיד אמינה ב"סונאמבולה" של בליני נחשבת עד היום לאחת הטובות ביותר.

הופעתה הראשונה באמריקה הייתה גם היא בתפקיד מימי בלה בוהם, באופרה הלירית של שיקגו בשנת 1957 ואילו במטרופוליטן אופרה בניו יורק הופיעה לראשונה ב-1959 בתפקיד ויולטה ב"לה טרוויאטה". בעונת 1960-61 חזרה למטרופוליטן לשיר את גילדה ב"ריגולטו", אדינה ב"שיקוי האהבה" של דוניצטי וליו ב"טורנדוט", עם בירגיט נילסן ופרנקו קורלי.

מופו התגרשה מלאנפרנקי בשנת 1972 ונישאה ליושב ראש הקודם של RCA, רוברט סארנוף, ב-14 בנובמבר 1974 (היא התאלמנה ב-22 בפברואר 1997). בסוף שנות ה-70' הופיעה מופו בתפקידי ורדי כבדים, כמו ליאונורה ב"איל טרובאטורה" ולינה ב"סטיפיו".

מופו הייתה פופולרית בעיקר באיטליה, שם הנחתה את "תוכנית האירוח של אנה מופו" בשנים 1960 עד 1973 ונבחרה לאחת מעשר הנשים היפות ביותר באיטליה. היא עודנה מעין דמות פולחן בקרב חובבי אופרה רבים בארצות הברית, וראיה לכך ה"אודה לאנה מופו", פואמה באורך ספר, שכתב ויין קוסטנבאום.

אנה מופו מתה בניו יורק ב-9 במרץ 2006 מאירוע מוחי, לאחר מאבק של עשר שנים בסרטן השד. השאירה אחריה שלוש בנות חורגות ואח. גילה המדויק במותה איננו ודאי; מקורות שונים מדווחים עליו כ-73 או 75.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אנה מופו בוויקישיתוף

• אנה מופו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אנה מופו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• אנה מופו, באתר AllMovie (באנגלית)
• אנה מופו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• אנה מופו, באתר AllMusic (באנגלית)
• אנה מופו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• אנה מופו, באתר Discogs (באנגלית)
• אנה מופו, באתר DNCI