בוריס גילטבורג

**בוריס גילטבורג**
	צילום מאוקטובר 2019
	צילום מאוקטובר 2019
לידה	1984 (בן 40 בערך); מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
מוקד פעילות	ישראל
מקום לימודים	בית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה
סוגה	מוזיקה קלאסית
שפה מועדפת	עברית, רוסית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס ראשון בתחרות על שם המלכה אליזבט בבלגיה ; הפרס השני והפרס לביצוע הטוב ביותר של קונצ'רטו לפסנתר בתחרות הבינלאומית לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין
	http://www.borisgiltburg.com

בוריס גילטבורג (נולד ב-1984) הוא פסנתרן ישראלי של מוזיקה קלאסית, יליד רוסיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילטבורג נולד במוסקבה למשפחה יהודית בעלת מסורת מוזיקלית. בגיל חמש התחיל ללמוד נגינה בפסנתר עם אמו, אלה גילטבורג, שהיא פסנתרנית ובת של פסנתרנית^[1] ובהמשך בשנים 1995–2007 בהדרכתו של אריה ורדי. הוא גדל בתל אביב ובראשון לציון שם סיים את התיכון המקיף ה' במגמה ביולוגית־כימית.

בפברואר 2005, בגיל 21, ניגן גילטבורג לראשונה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ובדצמבר 2005 הוזמן לנגן תחת ניצוחו של כריסטוף פון דוהנאני. הוא ניגן גם עם התזמורת הסימפונית ירושלים ומספר פעמים עם התזמורת הקאמרית הישראלית איתה יצא לסיור קונצרטים בארצות הברית, תחת שרביטו של פיליפ אנטרמון.

נגינתו של גילטבורג זכתה בהמשך דרכו להערכה בניו יורק במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, בקונצרטהאוס של וינה כשהופיע שם עם התזמורת הקאמרית הווינאית, בשני רסיטלים ראשונים בפריז ובתיאטרון סן קארלו בנאפולי.

גילטבורג הופיע עם התזמורת הסימפונית של לונדון, עם התזמורת הלאומית BBC של ויילס, עם תזמורת גולבנקיאן, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית ועם הפילהרמונית של שטוטגרט. הוא ערך סיורים יחד עם תזמורות למדריד, באסטוריאס, גליסיה, לאון, במלגה ובמורסיה, וכן באמריקה הדרומית. הוא נתן רסיטלים בפסטיבל פרדריק שופן בדושניקי, ב"אוליצפוס מוזיקלי" בסנקט פטרבורג, בפסטיבל וילץ בלוקסמבורג ובאולמות הגדולים לקונצרטים בספרד.

בסתיו 2005 הופיע במספר רסיטלים בפרנקפורט ובמינכן ובשנת 2006 הופיע גילטבורג בפסטיבל הבינלאומי Piano aux Jacobins בטולוז, בפסטיבל הבינלאומי של מיאמי ופסטיבל צ'לטנהאם.

גילטבורג מטפח את אהבתו לקריאת ספרים, לצילום ולתרגום שירה – מרוסית, מגרמנית, מאנגלית^[2]. בנוסף ניסה את כוחו בהסברת מוזיקה; במאמר שפרסם בכתב־העת הדיגיטלי "אלכסון" (בעריכת דב אלפון) מאיר את פרק המקהלה הפותח את הקנטטה מס' 39 "הלא פרוס לרעב לחמך" של באך על שם הפסוקים מישעיהו נ"ח המולחנים בתחילתה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילטבורג זכה מנעוריו בפרסים רבים: בשנת 1997, בניופורט. בשנת 1998 באטלינגן ובתחרות האיחוד האירופי למוזיקאים צעירים. בשנת 1999, ברומא. בשנת 2000, זכה בתחרות של קול המוסיקה בישראל.

בשנת 2002, זכה בפרס הראשון ובפרס הקהל בתחרות לפסנתר בסנטנדר וכן בפרס Public Sony על ביצועו את הקונצ'רטו השלישי לפסנתר מאת בלה בארטוק, בליווי התזמורת הסימפונית של לונדון בניצוחו של רפאל פריבק דה בורגוס
בשנת 2005, זכה להצלחה רבה בטוקיו כשביצע את הקונצ'רטו לפסנתר מס' 5 מאת בטהובן עם התזמורת הסימפונית של פראג עבור קרן מוסאשינו.
בשנת 2011, זכה בפרס השני ובפרס לביצוע הטוב ביותר של קונצ'רטו קלאסי בתחרות הבינלאומית לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין בישראל.
בשנת 2012, זכה הדיסק האחרון שלו בפרס המבקרים של כתב העת 'גרמופון'.
בשנת 2013, הוענק לו הפרס הראשון לפסנתר בתחרות על שם המלכה אליזבת בבריסל^[3].
בשנת 2013, היה מועמד לפרס מבקרי המוזיקה קלאסית בבריטניה.
בשנת 2013, זכה בפרס הקהל מטעם רשות השידור הפלמית בבריסל.
בשנת 2013, יצא הדיסק השני שלו (רחמנינוב, גריג, ליסט) בחברת Orchid Classics^[4].