בית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים
בית דין צדק אשכנזים פרושים בירושלים (בשמו הרשמי: בית דין צדק דקהל הקודש אשכנזים, כונה גם בד"ץ פרושים) היה בית הדין האשכנזי הראשי בירושלים, שעסק בעיקר בענייניה של הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים ובישראל, והיה אחד המוסדות החשובים ביישוב הישן. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר בית הדין לפעול תחת חסותה של הרבנות הראשית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקהילה האשכנזית בירושלים התחדשה החל מתחילת המאה ה-19 לצד הקהילה הספרדית שישבה בירושלים במשך דורות. בשל קוטנה של הקהילה בתחילתה, היא נסמכה על הקהילה הספרדית והייתה כפופה לבית הדין של הקהילה הספרדית. עם גידולה בכמות, החלה הקמת מוסדות שונים של הקהילה האשכנזית. בית הדין נוסד על ידי הרב שמואל סלנט, עם עלייתו ארצה בשנת תר"א (1841), והוא שימש גם כאב בית דין. בית הדין שכן אז בסמוך לחצר החורבה. לאחר פטירתו של ר' יוסף זונדל מסלנט (תרכ"ו, 1866), התמנה הרב סלנט כמורה הוראה לקהילה האשכנזית, והרב מאיר אויערבאך החליפו בתפקיד אב בית הדין. מקום מושב בית הדין עבר לחצר כולל וורשא. עם פטירת הרב אויערבאך בשנת תרל"ח (1878) חזר הרב סלנט לשמש כאב בית הדין.
לאחר עלייתו של הרב יהושע ליב דיסקין הוקם על ידו בית דין אשכנזי נוסף, צעד שגרם למנהיגי הקהילה האשכנזית הפרושית להעביר החלטה כי מושב בית הדין של הקהילה האשכנזית פרושית יהיה תמיד בחורבת רבי יהודה החסיד, מקום מושבו של בית הדין של הרב סלנט[1].
בשנת תר"פ עם מינויו של הרב קוק כרבה של ירושלים והקמת הרבנות הראשית תמכו הדיינים הרב צבי פסח פרנק והרב אליהו ראם בהתאחדות עם בית הדין של הרבנות. הראב"ד הרב משה נחום וואלנשטיין התנגד ופרש לבית הדין העדה החרדית שהקים הרב יוסף חיים זוננפלד.
תפקיד בית הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בית הדין עסק בסכסוכים אישיים וציבוריים בעיקר בקרב הציבור האשכנזי הפרושי. מלבד סכסוכים ממוניים, עסק בית הדין גם בדיני איסור והיתר, ובסכסוכים שהתגלעו במוסדות האשכנזים השונים בירושלים. בית הדין ניסה גם לשמור על צביונה הרוחני של הקהילה האשכנזית בירושלים. כמו כן שימש בית הדין כנאמן ציבורי והופקדו אצלו שטרות, כספים וכדומה.
הציבור האשכנזי חסידי בירושלים פנה פעמים רבות דווקא לבית הדין הספרדי, וזאת עד להקמתו של בית דין אשכנזי חסידי בירושלים.
מעמדו של בית הדין היה חלש יותר משל בית הדין הספרדי לו הייתה הכרה רשמית מהשלטון, ולכן פעמים רבות שטרות מכר והלוואות של אשכנזים הועברו דווקא לקיום בית הדין הספרדי, מתוך הנחה שלחתימתו יהיה תוקף רב יותר משל בית הדין האשכנזי.
דיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצד הרב שמואל סלנט שימש כדיין גם הרב אורי שבתי, גיסו של הרב סלנט, חתנו של הרב יוסף זונדל מסלנט. לאחר עלייתו לישראל בשנת תרי"ט (1859) התמנה הרב מאיר אויערבאך כאב בית הדין. לאחר עלייתו בשנת תרנ"א (1891) שימש הרב חיים יעקב שפירא כאב בית הדין. בהמשך עמדו בראש בית הדין הרב משה נחום וולנשטיין (תרס"ח, 1908), הרב צבי פסח פרנק (תרע"ח 1918), הרב אליהו ראם (תשי"ח, 1958) והרב אברהם דוד רוזנטל. כדיינים כיהנו הרב אריה ליב הרשלר (ר' לייב דיין), הרב יונה ראם, הרב יוסף גרשון הורביץ, הרב יצחק יעקב וכטפויגל, הרב חיים שרגא פייבל פרנק ונוספים.
