יהושע קניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהושע קניאל
לידה 20 באוגוסט 1939
לובלין, רפובליקת פולין עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה יוני 1998 (בגיל 58) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהושע קָניאל (20 באוגוסט 1939כ"ח בסיוון תשנ"ח, 1998) היה פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

חייו ופועלו האקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניאל נולד בלובלין שבפולין ערב הפלישה לפולין בתחילת מלחמת העולם השנייה. מזמן גירוש יהודי פולין בשנת 1942 הוסתר במשך שלוש שנים על ידי פולני בעיירה פופוב (לובלין) (אנ') ושם שהה עד לשחרור פולין. עלה לישראל בשנת 1949, וגדל בבני ברק. למד בישיבת היישוב החדש ואחר כך בישיבת פוניבז' בבני ברק. שירת בחיל המודיעין והשתחרר בדרגת רב-סרן.

בשנות השישים החל ללמוד תולדות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. הגיש את עבודת המאסטר בשנת 1970[1] בנושא: "היחסים בין הספרדים והאשכנזים ביישוב הישן בירושלים: מהתיישבות תלמידי הגר"א עד שנות ה-80 של המאה ה-19". מדריכו היה פרופ' נתנאל קצבורג. שימש בין השנים 1970 עד 1977 כאסיסטנט במחלקה. ב-1978 הגיש את עבודת הדוקטורט שלו; נושא הדיסרטציה היה "היחסים בין היישוב הישן ליישוב החדש בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה והשנייה". העבודה יצאה לאור בספר בהוצאת יד בן צבי ואף זיכתה אותו בפרס.

בין השנים תשמ"ט עד תשנ"א כיהן כראש המחלקה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן. מחקרו התמקד ביחסים בין העדות היהודיות ביישוב הישן בארץ ישראל בכל המאה ה-19, באופן שילובה של ההגירה הציונית בראשיתה ובאינטראקציה בין היישוב הישן ליישוב החדש. שימש כמנהל המכון לחקר הציונות הדתית בשנים תשנ"ד עד תשנ"ה.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במעבר: היהודים בארץ-ישראל במאה הי"ט בין ישן לחדש ובין יישוב ארץ הקודש לבין ציונות: מבחר מאמרים / יהושע קניאל. ירושלים: יד בן-צבי, תש"ס-2000.
  • המשך ותמורה: היישוב הישן והיישוב החדש בתקופת העלייה הראשונה והשנייה / יהושע קניאל. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשמ"ב

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל ברטל, "דרכו של יהושע קניאל בחקר הלאומיות היהודית", במעבר, ירושלים: תש"ס - 2000, עמ' 1–9.
  • יוסף פרידלנדר, (על) יהושע קניאל, "המשך ותמורה : היישוב הישן והיישוב החדש בתקופת העלייה הראשונה והשנייה" (תשמב), האומה 66/67 (תשמ"ב-1982), עמ' 146–143.
  • יצחק קונפורטי, "יהושע קניאל: המשך ותמורה בהיסטוריוגרפיה", אוניברסיטת בר-אילן – מרעיון למעש ב (תשס"ו-2006), עמ' 81–92.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוסמך במדעי הרוח, דבר, 24 ביוני 1971