בלה קאדאר
 | |
| לידה |
14 ביוני 1877 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1956 (בגיל 78) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
  | |
בלה קאדאר (במקור קלוג, בהונגרית: Kádár Béla; בודפשט, 14 ביוני 1877[1] – בודפשט, 22 בינואר 1956) היה צייר יהודי-הונגרי. הוא היה נציג מיוחד של האוונגרד ההונגרי של המאה ה-20.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלה קלוג נולד במשפחה יהודית ענייה כבנם של מיהאי קלוג, פרוון, ושל רוזליה בלי (Blüh). הוא גדל בסביבה דו לשונית (גרמנית והונגרית). לאחר שש כיתות של בית ספר יסודי, הלך ללמוד את מקצוע החרטות. בהיותו בן עשרים יצא רגלית לאירופה, התוודע לערים הגדולות שלה (מינכן, פריז), והחליט להיות צייר.
בשנת 1899, בגיל 22, החל את לימודי האמנות שלו בבית הספר לעיצוב תעשייתי בבודפשט, ומשנת הלימודים 1902/1903 למד בבית הספר לעיצוב בהנחיית הצייר אדה באלו. ב-1904 למד בבתי ספר הפתוחים במינכן ובבודפשט. כבר בשנת 1906, רישומיו והפסטלים שלו נכללו בתערוכות התקופתיות של היכל האמנות והסלון הלאומי. בשנת 1911 עבד על מלגה במושבת האמנים של סולנוק.
תחילת קריירת הציור שלו התאפיינה בחיפוש אחר דרך, בנוסף ל בלה איוואני-גרינוולד והניאו...ים, פתרונות הקומפוזיציה והצבעים של ציורי הדיוקן של יוז'ף ריפל-רונאי השפיעו על עבודתו. הוא שם לב גם לתמונות שהופיעו בתערוכות בינלאומיות בבודפשט, ותמונות קבוצת תנועת הנאבי והאופן שבו ציירו הפוסט-אימפרסיוניסטים עוררו בו עניין.
קאדאר יצר ידידות לכל החיים עם מיקלוש רוז'ה סופר האמנות, והוא קיבל הזדמנויות רבות לתערוכות והזדמנויות עבודה בבית האמנים שלו. מרצל נמש העניק לו את פרס אלף הכתרים עבור ציורי הקיר שנעשו עבור ארמון בית האמנים ברחוב רוז'ה. קאדאר עקב גם אחר תוצאות השמונה, במיוחד אחר כיוון ההשפעות של פול סזאן עליהם.
בשנות העשור השני של המאה ה-20, בלה קאדאר עבד באחד מאולפני הסטודיו של מושבת האמנים של דרך סאזדוש (Százados út) שנבנתה כמושבת האמנים הראשונה בבודפשט והיא מושבת האמנים הוותיקה ביותר הפועלת ברציפות באירופה. בשנת 1914, בהתבסס על תוכניותיו של האדריכל לאסלו ואגו, נבנה מחדש ושופץ התיאטרון ההונגרי ובלה קאדאר הוזמן ליצור בו את הפרסקו (נהרס מאז). הוא גם יצר את ציורי הקיר של "מרחצאות המלח ארז'בט" ב-1918 (המרחצאות פורקו מאז). בתום מלחמת העולם הראשונה הציג תערוכות יחיד במוזיאון ארנסט ובגלריית הסטודיו.
הוא נכנס לתחום השפעת האקספרסיוניזם. כבר בשנים 1923 וב-1924 הוצגו ציוריו בגלריה דר שטורם בברלין, חלל התצוגה החשוב ביותר עבור האקספרסיוניזם הגרמני. לאחר תערוכת היחיד שלו, הרוורת' וולדן הזמין אותו למספר תערוכות קבוצתיות, כך שב-1928 הוא הצליח להציג את עצמו בארצות הברית ולטייל בה.
בשנות ה-30 הוא הושפע מהמגמת הנאו-קלאסיציזם של הנובצ'נטו האיטלקי (Novecento Italiano) ומהאסכולה הרומאית ההונגרית המקבילה (האסכולה הרומאית היא הגרסה ההונגרית של הנאו-קלאסיציזם האיטלקי, כלומר אמנות הנובצ'נטו), והוא צייר את יצירותיו הפיגורטיביות בסגנון אר דקו מועשר במאפיינים קלאסיים, שבהם זכה להצלחה רבה בקרב שני חבריו האמנים. והציבור. הוא היה מציג קבוע בגלריה טמאש.
כשהתקרבה מלחמת העולם השנייה, הוא ומשפחתו נאלצו להסתתר בשל יהדותם ובשל הרדיפות הגזעיות. אשתו ושני בניו ניספו בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא שילב את הסגנון הקודם שלו ביצירותיו והפך ליותר ויותר דקורטיבי. לאחר שנת 1949 הוא נודה ולא נכלל בהחיים הציבוריים האמנותיים ומת בבדידות. קאדאר הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1971 אורגנה לכבודו תערוכת זיכרון בגלריה הלאומית של הונגריה, ולאחר מכן בשנת 2002 אורגנה תערוכת אוסף של יותר מ-150 יצירות שלו בגלריה Mű-Hall. רבות מיצירותיו נשמרות בגלריה הלאומית של הונגריה.
יצירותיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A művész feleségének portréja (1907)
- Arcképtanulmány (1909)
- Piactér (1910)
- Nagybányai templom (1910)
- Aktok (1912)
- Három akt (1916)
- Extázis (1917)
- Scheiber Hugó (1918)
- Csendélet sakktáblával és pipával (1920)
- Konstruktív város (1925)
- Vágyakozás (1925)
- Eladják a szürkét (1927)
- Anya gyermekkel (1930)
- Kék-sárga kompozíció (1930)
- Lehajló hátakt (1934)
- Gitáros lány (1935)
- A nagy csendélet (1935-1938)
- Feketehajú nő portréja (1938)
- Csendélet vörös vázával (1939)
חברות באגודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האגודה החדשה לאמנים
- UME (סגן נשיא)
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלה קאדאר: Dies irae:[2] עשרים וארבעה ציורי עט. בודפשט, 1945.
- ואקארוצ'קה : הרפתקת חג המולד בשמים ובארץ / מיקלוש קורודה; עם רישומים מאת בלה קאדאר. בודפשט, 1945. 92 עמ'.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון קטן של אמנות הונגרית מראשיתו ועד היום. בודפשט : הוצאת אנציקלופדיה, 2002. בלה קאדאר עמודים 167–168.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Születési bejegyzése a Pesti Izraelita Hitközség születési akv. 831/1877. folyószáma alatt".
- ^ Latin nyelven, magyarul: a harag napja.