בנג'מין בלום
 | |
| לידה |
21 בפברואר 1913 לאנספורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
13 בספטמבר 1999 (בגיל 86) שיקגו, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה | |
| מעסיק |
American Educational Research Association, אוניברסיטת שיקגו |
| פרסים והוקרה |
פרס א. ל. תורנדייק |
  | |
בנג'מין סמואל בלום (באנגלית: Benjamin Samuel Bloom; 21 בפברואר 1913 – 13 בספטמבר 1999) היה פסיכולוג חינוכי יהודי-אמריקאי, שעמד בראש צוות שפיתח את "טקסונומיית היעדים החינוכיים", הידועה בשם "הטקסונומיה של בלום", הנחלקת ל-6 רמות של ידע ויכולת.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלום נולד ב-21 בפברואר 1913 בלנספורד שבפנסילבניה, ארצות הברית במשפחה יהודית ענייה, בן למהגרים מרוסיה. הוא קיבל תואר ראשון ותואר שני מאוניברסיטת פנסילבניה ב-1935, ותואר דוקטורט בחינוך מאוניברסיטת שיקגו בשנת 1942.
הטקסונומיה שפיתח ידועה כטקסונומיה של בלום, ואף שהפן הידוע בה כולל 6 רמות קוגניטיביות של ידע, היא כוללת גם ספרות רגשיות ופסיכומוטוריות.
בשנות ה-60 של המאה ה-20, בעת עבודתו באוניברסיטת שיקגו, כתב שני ספרים חשובים:
- סטביליות והבדל של מאפיינים אנושיים
- טקסונומיה של מטרות חינוכיות
התאוריות שלו אומצו על ידי מחוזות בתי ספר רבים, בשנות ה-70 וה-80, אך מאז רעיונותיו ספגו ביקורת נרחבת, ובמקומות רבים כבר אינם מיושמים.
התאוריה שלו יכולה להיות מסוכמת בציטוט של בלום: "מטרת החינוך היא לשנות את המחשבות, הרגשות והפעולות של התלמיד".
הטקסונומיה של בלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הטקסונומיה של בלום
טקסונומיה היא שיטת מיון המתייחסת בדרך כלל לתחום הקוגניטיבי. המיון המפורט, המקובל בתחום הקוגניטיבי הוא הטקסונומיה של בלום Englehart, Furst, Holl &Krathwohl,1956), Bloom) בלום פיתח את טקסונומית היעדים החינוכיים, המציגה מטרות קוגניטיביות שונות שנדרשות מהאדם בעת ביצוע מבחן או מטלת ההערכה. הטקסונומיה עוזרת בתורת המבחנים לבחור שאלות שמתאימות לתחום ההערכה בו יש עניין.
טקסונומיה זו מתייחסת ליעדים כוללניים, ולא לתחומי תוכן ספציפיים. כל היעדים קשורים לפיתוח כישורים ומיומנות אינטלקטואליות. אלה מדורגים באופן היררכי, החל במיומנויות פשוטות וקלות כזיכרון וידע וכלה במיומנויות מורכבות ומופשטות כהערכה. הטקסונומיה מתייחסת לשש קטגוריות של יעדים כללים:
- ידע: זכירה וזיהוי של מרכיבים ספציפיים בתחום הנלמד. שחזור של עובדות, תופעות, רעיונות ועקרונות. כלומר, מטרה שאפשר להשיגה על ידי זכירה בלבד, ללא צורך ברמה גבוהה יותר.
- הבנה - (comprehension): רמת חשיבה המאפשרת לוודא את יכולת השימוש בידע ומתוארת במונחים של שלוש אופרציות שונות, הנעות מהדרגה הנמוכה יותר שהיא תרגום, דרך הדרגה הבינונית שהיא פירוש ועד לדרגה גבוהה יותר שהיא חיוץ (אקסטרפולציה).
- יישום - (application): היכולת להשתמש בעקרונות, הכללות, רעיונות, חוקים ושיטות שונות במצבים חדשים לתלמיד (כך תבוא לידי ביטוי אף מידת ההבנה שלו את הרעיון, העיקרון וכולי).
- ניתוח - (analysis): היכולת לפרק מצב או בעיה (מסר) למרכיבים יסודיים, כך שמערכת היחסים בין הרעיונות/המושגים נעשית ברורה. למשל, הבחנה בין עובדות להשערות, גילוי הנחות סמויות, הבחנה בין תוצאות למסקנות, הבחנה בין סיבות לתוצאות בתהליך היסטורי, הבחנה בין מידע רלוונטי למידע בלתי רלוונטי, גילוי שגיאות היגיון בטענה, הסקה לגבי מטרת המחבר על פי יצירתו.
- סינתזה - (synthesis): היכולת לצרף, לארגן ולקשור רכיבים וחלקים ליצירת מבנה שלם מורכב שלא היה ברור כל כך קודם לכן. למשל, הצעה של מערך מחקר לבחינת השערות המחקר, תכנון יחידת לימוד בנושא מסוים, ניסוח השערות למחקר, בניית רציונל למחקר.
- הערכה (evaluation): היכולת לשפוט (באופן איכותי או כמותי) ערכם של רעיונות, עבודות, פתרונות, שיטות, חומרי למידה וכולי, תוך שימוש בקריטריונים או בסטנדרטים, על מנת לקבוע דיוק, אפקטיביות, יתרונות, חסרונות וכולי. למשל, שיפוט של או ביקורת על מאמר מדעי, הערכה של מידת האובייקטיביות של היסטוריון על פי השימוש שעשה במקורות ההיסטוריים שלרשותו, הערכת יצירה מוזיקלית על-פי קריטריונים מקובלים.
פופהם (Popham) טוען שמכיוון שרוב הזמן בוחנים בבתי הספר ידע בלבד, ייתכן שעבור מורים יהיה יעיל יותר לכווץ את הטקסונומיה לשתי רמות עיקריות:
- ידע.
- כל דבר שהוא יותר גבוה מרמת ידע.
