פסיכולוגיה חינוכית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פסיכולוגיה חינוכית היא ענף של הפסיכולוגיה העוסק בחקר תהליכים חינוכיים מנקודת מבט של הפרט המתחנך או של הפרט במסגרת החינוכית, יעילות הפעילות החינוכית, הפסיכולוגיה של ההוראה והפסיכולוגיה החברתית של בתי ספר כמסגרות ארגוניות.

באירופה ובישראל מוכרים העוסקים בתחום זה בשם פסיכולוג חינוכי, בעוד בארצות הברית הם ידועים כפסיכולוג בית-ספר. הפסיכולוגים החינוכיים עובדים בבתי הספר וגני הילדים ברחבי הארץ, במסגרת הרשויות המקומיות, וכפופים לאגף שפ"י של משרד החינוך.

ענף זה מתמקד גם במערכת יחסי הגומלין בין הפרט ובית הספר, ועוסק במצבם ובתחושותיהם הלימודיות, החברתיות והרגשיות של ילדים ובני נוער בסביבה הבית-ספרית. בנוסף, הפסיכולוגיה החינוכית עוסקת במגוון בעיות אצל הפרט, באמצעות עבודה טיפולית (קצרת טווח או ארוכת טווח) ואבחונית מול הילד, הדרכת הורים וייעוץ לצוותים חינוכיים.

תפקידי הפסיכולוגים החינוכיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד מרכזי של הפסיכולוגים החינוכיים בבית הספר הוא עבודה מערכתית בתוך בית הספר מתוך מטרת על לקדם את רווחתם הנפשית של הילדים בתוך מסגרת בית הספר. הפסיכולוג החינוכי ייזום פעילויות מניעה בתחומים שונים כמו חינוך למיניות בריאה, הכנת הצוות החינוכי להתמודדות מול מקרי חירום, אובדנות, אלימות ובעיות התנהגות.

חלק נכבד מהעבודה יהיה מול הצוות ובעיקר מול יועצת בית הספר.

במימד הפרטני הפסיכולוג יסייע לצוות לאתר ילדים שמתקשים להתאים את עצמם למסגרת החינוכית, ולקדם תהליכים של עבודה מול הצוות והורים במטרה להיטיב עם הילד. לעתים יכלול תהליך זה גם מימד אבחוני שבסופו תתקבל החלטה לזכאות לשעות שילוב, או לזכאות לשירות חינוך מיוחד בתוך בית הספר או לזכאות למסגרת של חינוך מיוחד. לעתים הפסיכולוג יבצע גם התערבויות טיפוליות בתוך בית הספר, עם הורים ילדים וצוות. בשונה מפסיכולוגית קליניים, הפסיכולוג החינוכי יחזיק לנגד עיניו באופן חי וברור את השפעת הסביבה החינוכית על הילד, ודרך עבודה עם צוות בית הספר וההורים, ינסה להביא גם לשינוי בסביבה אשר ייטיב עם הילד. בדרך כלל ההתערבויות בתוך בית הספר יהיו קצרות וממוקדות.

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, רוב הפסיכולוגים החינוכיים הם בעלי תואר מומחה חינוכי (Ed.S), תואר המהווה הכשרה חינוכית נוספת מעבר לתואר השני למי שאינם מעוניינים בדוקטורט. מיעוטם הם בעלי תואר דוקטור לפילוסופיה (Ph.D) או דוקטור לחינוך (Ed.D). בדומה לכך, בישראל רק למיעוטם של הפסיכולוגים החינוכיים יש דוקטורט, בעוד למרביתם תואר שני בפסיכולוגיה חינוכית, ואחריו הכשרתם כוללת 4 שנות התמחות, בדומה לפסיכולוגים טיפוליים אחרים. בעקבות הצורך הרב שנוצר בפסיכולוגים חינוכיים בבתי ספר בישראל, פסיכולוגים רבים מתחומים אחרים (תעסוקתיים, שיקומיים, רפואיים ועוד) יכולים לעבור התמחות חינוכית ולעבוד כפסיכולוגים חינוכיים, תוך כדי השלמת מספר קורסים בפסיכולוגיה חינוכית.

פסיכולוגיה חינוכית מול פסיכולוגיה קלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לפסיכולוגים קליניים, גם לפסיכולוגים חינוכיים רישוי מתאים למתן שירותי בריאות נפשית (בארצות הברית הם נדרשים לדוקטורט לשם כך), בתחום הכשרתם בלבד, ולרבים מהם יש קליניקות פרטיות בהן הם מטפלים בגישות טיפוליות שונות. בניגוד לפסיכולוגים קליניים, פסיכולוגים חינוכיים מקבלים הכשרה רבה ונרחבת בנושאים רבים ומגוונים: חירום, משברים משפחתיים, טראומה, אובדנות, בעיות התנהגות, קשיי למידה כולל קשיי קשב וריכוז, עבודה עם צוותים חינוכיים, עבודה עם מנהל בית ספר, התפתחות הילד, הדרכת הורים ופסיכולוגיה של הלמידה. כמו כן, בהתמחות החינוכית ניתן דגש רב על התמחות בשיטות טיפוליות שונות עם ילדים ונוער: דינמיות קוגניטיביות ועוד. בעבר פסיכולוגים חינוכיים לא יכלו להתקבל לבתי ספר לפסיכותרפיה, אולם כיום המצב שונה. פסיכולוגים חינוכיים לומדים בבתי ספר לפסיכותרפיה שונים ברחבי הארץ וביניהם גם בבית ספר ייחודי המיועד לפסיכולוגיים חינוכיים בלבד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]