הבנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הבנה היא תהליך פסיכולוגי שקשור לאובייקט (אנ') מופשט (אנ') או פיזי, כגון אדם, מצב, או מסר (אנ'), אשר אדם מסוגל לחשוב עליהם, ולהשתמש במושגים (אנ') כדי להתמודד כראוי עם אותו אובייקט.

הבנה היא תהליך מציאת היחס בין היודע לבין אובייקט ההבנה. הבנה מרמזת על היכולות והנטיות ביחס לאובייקט של ידיעה, אשר מספיקה כדי לתמוך בהתנהגות אינטליגנטית.[1]

הבנה היא ניסוח מרכיבי סוגיה, קשר לוגי והיררכי ביניהם, שמאפשר חיזוי תוצאה אפשרית בהינתן תמהיל מרכיבים דומה.

הבנה לעיתים קרובות, אם כי לא תמיד, קשורה ללמידת מושגים ותפיסות, ולפעמים גם לתאוריה או לתאוריות הקשורות למושגים האלה.

דוגמאות להבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. אדם מבין את מזג אוויר אם הוא מסוגל לחזות (למשל אם יהיה מאוד מעונן, או גשום), או לספק הסבר של כמה תכונות שלהם, וכו'.
  2. פסיכיאטר מבין חרדות של אדם אחר, אם הוא מכיר את החרדות של אותו אדם, הסיבות שלהם, והוא יכול לתת עצות שימושיות כיצד להתמודד עם החרדה.
  3. אדם מבין חלק של הנמקה (אנ') או של טיעון, אם הוא יכול במודע לשחזר את תוכן המידע המועבר במסר.
  4. אדם מבין את שפה עד לרמה שיכול לשחזר את תוכן המידע שנמסר לו על ידי מגוון רחב של מסרים מדוברים או מסרים כתובים בשפה זו.

הבנה רדודה ועמוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם שיש לו הבנה מתוחכמת יותר, יכולת חיזוי מדויקת יותר, או הבנה המאפשרת לו לספק הסברים שאחרים בדרך כלל מחשיבים אותם כטובים יותר, נחשב כמי שיש לו הבנהן "עמוקה". לעומת זאת, אדם שיש לו הבנה מוגבלת יותר נחשב כמי שיש לו הבנה "רדודה". עם זאת, עומק ההבנה הנדרשת כדי להיות להשתף בעיסוק או בפעילות עשויים להיות שונים במידה ניכרת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bereiter, Carl. "Education and mind in the Knowledge Age". אורכב מ-המקור ב-2006-02-25.