ברטה M9
 | |
| תמונה של האקדח בצבע שחור | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | אקדח חצי אוטומטי |
| נגזרות | Beretta 92FS |
| תכנון | שנות ה-80 |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית,  איטליה |
| יצרן | ברטה |
| תקופת השימוש |
1985–הווה (כ־39 שנים)  |
| מלחמות | הפלישה האמריקאית לפנמה, מלחמת המפרץ, מלחמת האזרחים בסומליה, מלחמת קוסובו, מלחמת אפגניסטן (2001–2021), מלחמת עיראק, מלחמת אוקראינה–רוסיה |
| מדינות המשתמשות | צבא ארצות הברית |
| מחיר ליחידה | 469 דולרים אמריקאים[1] |
| יחידות שיוצרו | מעל מיליון |
| מידע טכני | |
| קליבר | 9×19mm Parabellum |
| פעולה | רתיעת קנה קצר |
| חירוק קנה | Polygonal rifling |
| הזנה |
מחסנית של 10 כדורים מחסנית של 15 כדורים מחסנית של 17 כדורים מחסנית של 18 כדורים מחסנית ארוכה של 20 כדורים מחסנית ארוכה של 30 כדורים מחסנית ארוכה של 32 כדורים מחסנית ארוכה של 35 כדורים |
| כוונות | כוונת ברזל |
| אורך כולל | 217 מ"מ |
| אורך קנה | 125 מ"מ |
| משקל ריק | 970 גרם |
| מהירות לוע | 381 מטרים לשנייה |
| טווח אפקטיבי | עד 50 מטר |
| טווח מקסימלי | עד 100 מטר |
ברטה M9 (באנגלית: Beretta M9) הוא אקדח חצי-אוטומטי שפותח על ידי ברטה בשנת 1985. ה-M9 אומץ על ידי צבא ארצות הברית כאקדח השירות שלהם ב-1985.
בשנות השמונים זכה ה-92FS, אב הטיפוס של ה-M9, במכרז להחלפת ה-M1911A1 כאקדח העיקרי של צבא ארצות הברית, כשהוא ניצח מתמודדים רבים אחרים והביס רק במעט את ה-SIG Sauer P226 מטעמי עלות.
האקדח נכנס רשמית לשירות בשנת 1990. כמה אקדחים אחרים אומצו במידה פחותה, כמו האקדח SIG P228, ודגמים אחרים נותרו בשימוש מוגבל.
ה-M9 היה אמור להיות מוחלף במסגרת תוכנית של צבא ארצות הברית, Future Handgun System (FHS), אשר מוזגה עם תוכנית SOF Combat Pistol כדי ליצור את Joint Combat Pistol (JCP). שמו של ה-JCP שונה ל-Combat Pistol (CP), ומספר האקדחים שייקנו קוצץ באופן דרסטי. צבא ארצות הברית, הצי, חיל האוויר וחיל הנחתים מחליפים את ה-M9 בזיג זאואר M17 ו-M18.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70, נשאו כל הזרועות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית (למעט חיל האוויר האמריקאי) את אקדח ה-M1911. חיל האוויר בחר להשתמש באקדחים בקוטר 38special, שבהם השתמשו גם ארגוני חקירה פלילית/משטרה צבאית, צוותי קציני טילים אסטרטגיים (ICBM), ואנשי צוות טיסה צבאיים בכל השירותים בעת שירות באזורי לחימה, או כאשר הם מעורבים בתפקידי נשק גרעיני.
לאחר מכן החליט משרד ההגנה לסנכרן את הנשק של כל חמשת הזרועות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית. על הסדר זה עלתה ביקורת מצד אנשי השירות מענפי הלחימה הקרקעית. עם זאת, הם הכירו בכך שההחלטה התקבלה במטרה לבטל את הצורך ברכישת תחליפים לאקדחי M1911 בלויים, ולהשתמש בקוטר אחיד לאקדח משותף (בתקן נאט"ו) כדי לפשט את הלוגיסטיקה (בנסיבות של מלחמה נגד ברית המועצות באירופה). בשנת 1979, תוכנית הנשק הקל של השירות המשותף החלה לחפש תחליף ל-M1911 המכובד, וקוטר ה-Parbellum 9×19 מ"מ נבחר לעמידה בהסכם התקינה של נאט"ו (STANAG). בשנת 1980, עיצוב Beretta 92S-1 נבחר על פני מתחרים: קולט, סמית' אנד וסון, וולת'ר, ודגמי אפאן הרסצל ו-הקלר וקוך שונים.
התוצאה, לעומת זאת, אותגרה על ידי צבא ארצות הברית, ובדיקות חדשות נעשו על ידי הצבא. בשנת 1984, הניסויים החלו שוב עם דגמים מעודכנים של סמית' אנד וסון, ברטה, זיג זאואר, הקלר וקוך, וולת'ר, שטייר ו-אפאן. ברטה זכתה בתחרות הזו, אבל היה ניסוי חדש, תחרות XM10, בשנת 1988. זה הביא לשני ניסויים שונים שהיו מוגבלים יותר, אך הביאו לכך שהברטה נבחרה – אם כי עם עיצוב מעודכן.
החל משנת 1979, בזמן שתהליכי בחירת האקדח היו בעיצומם, החלה חברת הנרתיקים הבינלאומית Bianchi בפיתוח של נרתיק צבאי רב תפקודי כדי להיות מוכנה להנפקת האקדח החדש. הנרתיק שהתקבל עוצב על ידי ג'ון ביאנקי וריצ'רד ניקולס, וסומן כ-M12. ה-M12 שירת היטב את הכוחות המזוינים של ארצות הברית במשך עשרות שנים, ואומץ במקביל לאימוץ הברטה 92FS ב-1985.
הברטה 92FS עבר בהצלחה במספר ניסויי שרידות, שכללו: חשיפה לטווחי טמפרטורה בין -40 ל-140 מעלות צלזיוס (-40 ו-60 מעלות צלזיוס); בדיקות קורוזיה של מי מלח; טיפות חוזרות ונשנות על בטון; ונקבר בחול, בוץ ושלג. בנוסף, ה-92FS הוכיח MRBF (כדורים לפני כישלון) של 35,000 כדורים - המספר שהוגדר לעיתים קרובות כשווה ערך לפי חמישה או שישה מחיי השירות של האקדח. אמנם זה נכון בדרך כלל בצבאות אירופיים, אבל הכוחות המזוינים של ארצות הברית בדרך כלל מבצעים שימוש נרחב יותר בנשק משני (sidearm). לחימה בשטח בנוי, כמו למשל לחימה מחדר לחדר, דרשה מהחיילים האמריקאים להסתמך יותר על האקדחים שלהם.
תחליף
[עריכת קוד מקור | עריכה]הצבא האמריקאי החל בתהליך של החלפת האקדח M9 ב-M17 Modular Hand Gun System (MHS). ה-M17, מיוצר על ידי זיג זאואר, החל מינואר 2017.[2] ההחלטה להחליף את ה-M9 התבססה על הצורך באקדח מודרני ומודולרי יותר שיוכל לעמוד טוב יותר בדרישות של הצבא.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגלל השימוש הרב שלו בצבא ארצות הברית, האקדח מופיע בסרטים ובמשחקי מחשב רבים מסוג משחק יריות בגוף ראשון, בעיקר ככלי נשק של יחידות צבאיות.
סרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלאק הוק דאון - האקדח נראה כמה פעמים בידי חיילים אמריקאים וחברים בשיירת לוטננט קולונל דני מקנייט.
פיסמייקר (1997) - הברטה הוא האקדח של סגן קולונל טום דבו, טייסי חיל ארצות הברית, שוטרים בניו יורק ועוד כמה דמויות.
סכנה ברורה ומיידית - האקדח נראה אצל מלח משמר החופים וחבר קרטל כאשר צוות Special Ops מפוצץ את מפעל/מעבדת הסמים התת-קרקעי. הברטה נישאת גם על ידי האבטחה של מנהל ה-FBI במהלך המארב.
משחקי מחשב
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרות Call of Duty - הברטה מופיע במשחקים שונים של סדרות ה-Call of Duty, במיוחד אלה המתרחשים במסגרות מודרניות או עכשוויות, כמו למשל CoDMW2 (2009).
סדרות Battlefield - גם הברטה מופיע בזמנים מודרניים כמו ב-Battlefield 4.
קונטר סטרייק גלובל אופנסייב (CS:GO) - השחקן יכול לקנות שני ברטות ולהשתמש בהם באותו הזמן.
Grand Theft Auto V (GTA V) - האקדח הראשון שהשחקן יכול להשיג זה אקדח שמבוסס על הברטה והוא נקרא "Pistol".
Far Cry 5 - השחקן יכול לקנות את הברטה ולשים עליו אביזרים ולצבוע אותו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Colt M1911 - האקדח שהוחלף על ידי הברטה M9
- ברטה - יצרן ה-M9
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צבא ארצות הברית מחליף את ה-M9, באתר military.com (באנגלית)
- האתר הרשמי של ברטה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ M9, www.beretta.com (באנגלית)
- ^ Matthew Cox and Hope Hodge Seck, Army Picks Sig Sauer's P320 Handgun to Replace M9 Service Pistol, Military.com, 31 באוקטובר 2017 (באנגלית)