ג'וזף קאואן
_%D7%91%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9D_-_%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%A3_%D7%A7%D7%90%D7%95%D7%90-PHG-1017039.png) | |
| הוועידה הראשונה של הפדרציה הציונית באנגליה (1899). בין המשתתפים ג'וזף קאואן, דוד וולפסון, סר פרנסיס מונטיפיורי, לאופולד גרינברג, דב האז, הרברט בנטוויץ', משה גסטר, בנימין זאב הרצל | |
| לידה |
1868  |
|---|---|
| פטירה |
1932 (בגיל 64 בערך) |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
  | |
ג'וזף קאואן[1] (באנגלית: Joseph Cowen; 1868 – 26 במאי 1932) היה איש עסקים ופעיל ציוני-בריטי, מייסד הפדרציה הציונית הבריטית (ארגון הגג של התנועה הציונית בבריטניה) ב-1899 ונשיאה[2].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שהשתתף ב-1897 בקונגרס הציוני הראשון בההשפעת קרוב משפחתו ישראל זנגוויל, היה קאואן לאחד מיועציו של בנימין זאב הרצל באנגליה, יחד עם זנגוויל ולאופולד גרינברג. הוא היה חבר במשלחתו של הרצל בשנת 1902 לקושטא, למשא ומתן עם הסולטאן עבדול חמיד השני, לקבלת צ'ארטר להתיישבות יהודית בארץ ישראל. לאחר כישלון שליחות זו, היה קאואן שותף גם בהכנות לתוכנית אל עריש יחד עם גרינברג, זנגוויל, מאקס נורדאו ואלכסנדר מרמורק.
ב-1902 היה קאואן ממקימי אוצר התיישבות היהודים והחברה הבת בנק אנגלו-פלשתינה וחבר בדירקטוריון הבנק. החל מ-1919 ועד מותו היה יושב ראש הדירקטוריון[3].
קאואן סייע לזאב ז'בוטינסקי ודוד אידר (שהיה גיסו של קאואן) בהקמת הגדוד העברי, בין השאר באמצעות מימון העיתון אונזער טריבונע שנוסד ב-1916 כשייעודו הראשוני היה לקדם מטרה זו.
קאואן היה בין אנשי צוותו של חיים ויצמן שעסקו בהכנת הקרקע להצהרת בלפור (1917).
היה חבר בוועד הצירים שהגיע מטעם ההסתדרות הציונית לארץ ישראל באפריל 1918.
בין השנים 1921–1922 היה חבר ההנהלה הציונית ויושב ראש קרן היסוד בבריטניה.
שהה בארץ ישראל במסגרת המכביה הראשונה ב-1932. ימים ספורים לאחר חזרתו לאנגליה נפטר בגיל 64[4][5].
יחסיו האישיים של הרצל עם קאואן
[עריכת קוד מקור | עריכה]_%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-_-PHG-1010310.png)
הרצל יצק בספרו אלטנוילנד את דמותו הבדיונית של "ג'ו לוי", המארגן המוכשר של בנין הארץ, על פי תבנית ידידו קאואן.
בצוואתו מינה הרצל את ג'וזף קאואן לאפוטרופוס של בנו, האנס הרצל, וציווה לשולחו לאנגליה לשם חינוכו בפנימיה יהודית דתית. לאחר מותו של הרצל ב-1904 מילא קאואן אחר רצונו האחרון של ידידו, אולם האנס היה בן 13 במות אביו, נער רגיש ופגיע, ואילו קאואן חשוך הילדים והמסוכסך עם אשתו לא היה מסוגל לספק לנער בית חם או תמיכה רגשית הולמת. דוד וולפסון הוא שהיה משענתו הרגשית של האנס בנעוריו באנגליה. האנס לא התערה חברתית בין תלמידי "קליפטון קולג'" וסבל שם מהתעללויות, עם זאת סיים את לימודיו בהצטיינות והתקבל לאוניברסיטת קיימברידג'.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף קובן, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים; יוסף כובן, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים; Joseph Cowen, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- ג'וזף קאואן, באתר encyclopedia.com
- זאב ז'בוטינסקי, ג'ו, מאמר הספד, בתוך: יוסף נדבה (עורך), הרוויזיוניזם הציוני לקראת מיפנה, קובץ מאמרים ב"ראזסוויט" לשנים 1932–1934, הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, 1986, עמ' 73–74. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- אלכסנדר ביין, "עם הרצל ובעקבותיו: מאמרים ותעודות" בפרויקט בן-יהודה
- שמואל כץ, "ז'בוטינסקי, הגדוד העברי וראשית ההגנה", עמ' 497, 501]
- רות בונדי, סופה של שושלת הרצל, דבר, 7 במאי 1965 - בכתבה גם מוזכר כמקור ספרו של יוסף נדבה "נגוהות מן העבר".
- קאואן באתר "הבנק", תולדות "אוצר התיישבות היהודים".
- אסיפת אזכרה לז'וזף קובן בלונדון, הארץ, 28 ביוני 1932
- שרירות לב כלפי ציוני גדול, חזית העם, 12 ביולי 1932
יוסף כהן (1868-1932), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מסמכים ובעיתונות העברית מתקופתו מכונה גם "יוסף קובן/כובן"
- ^ ישיבת ועד הפועל הגדול, הצבי, 20 בנובמבר 1911
- ^ הרצאת מר יוסף קובן במסדרה הציונית בפריז, דואר היום, 10 במאי 1921
- ^ יוסף קובן ז"ל, הארץ, 26 במאי 1932
- ^ באזכרה ליוסף קובן ז"ל, הארץ, 31 במאי 1932