ישראל זנגוויל
 | |
| ישראל זנגוויל | |
| לידה |
21 בינואר 1864 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1926 (בגיל 62) מידהרסט, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת יורק, JFS, אוניברסיטת לונדון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| זרם ספרותי |
ציונות רוחנית |
| יצירות בולטות |
כור ההיתוך |
| תקופת הפעילות |
? – 1 באוגוסט 1926 |
| בן או בת זוג |
אדית איירטון |
  | |
ישראל זַנְגְוִויל (באנגלית: Israel Zangwill; 21 בינואר 1864 – 1 באוגוסט 1926) היה סופר יהודי-בריטי ופעיל ציוני. מייסד התנועה הטריטוריאליסטית היהודית.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל זנגוויל נולד בבריטניה למשפחה יהודית ענייה שהיגרה מהעיירה ריבנישקי שבלטביה, שהייתה אז חלק מרוסיה.[1] התחנך בבית הספר היהודי ברובע המזרחי בלונדון, שם החינוך היה חינם, ולאחר מכן אף שימש כמורה באותו מוסד. לאורך תקופה זו נהג לרשום את אירועי היהודים ברובע זה, שישמש לו מאוחר יותר כחומר רקע ליצירותיו.
בשנת 1895 יצר בנימין זאב הרצל קשר עם זנגוויל וביקש את עזרתו בהעלאת המודעות לבניין בית לאומי-יהודי בקרב הקהילה היהודית בבריטניה.[2] באביב 1897 היה חבר במשלחת של האגודה הספרותית המכבים, שבקרה בארץ ישראל.[3] לאחר דחיית הקונגרס הציוני השביעי את תוכנית אוגנדה, עזב ישראל זנגוויל את התנועה הציונית וייסד את הארגון הטריטוריאלי, שחיפש בית לאומי לעם היהודי לא בהכרח בארץ ישראל. מבין האפשרויות שהציג וניסה ליישם היו קנדה ואוסטרליה. בין תומכיו בתנועת הטריטוריאלית ניתן למנות את הפעיל הציוני הצרפתי, המשורר אנדרה ספיר (שהעריץ את זנגוויל וכתב אודותיו ספר).
בנוסף לפעילותו בתנועה הציונית פעל ישראל זנגוויל, בעקבות אשתו, למען המאבק לשחרור האישה ולמען השאיפה להנהגת שלום עולמי. מיוחסת לזנגוויל האמירה שארץ ישראל היא "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ", המתייחסת למיעוט וחוסר הייחוד הלאומי של האוכלוסייה הערבית שחיה במקום, לעומת העם היהודי החי ללא ארצו בגלות. זנגוויל אכן השתמש באמירה, אך מקורותיה הם כנראה מאמצע המאה ה-19.[4]
אשתו אדית איירטון (Ayrton) הייתה סופרת ופעילה סופרג'יסטית. הייתה בתם של הפיזיקאי ומהנדס החשמל ויליאם אדוארד איירטון (אנ') ואשתו הראשונה הרופאה והפעילה הסופרג'יסטית מתילדה צ'פלין (אנ'). אמה מתה ב-1883, והיא גדלה עם אמה החורגת, המתמטיקאית ומהנדסת האלקטרוניקה היהודייה, הרת'ה איירטון (אנ'). נפטרה ב-1945, בגיל 70.[5]
בנם, אוליבר זנגוויל, היה פסיכולוג בריטי נודע.
אחיו של ישראל זנגוויל, לואי זנגוויל (אנ'), היה סופר אנגלי.
מבין חבריו היו ג'רום ק. ג'רום וה. ג'. וולס.
על שמו נקראו רחובות בישראל.
יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיו, אשר תיעדו חיי היהודים בגטו שבלונדון, התאפיינו באמירה סימבולית על חיי היהודים בגולה, ששולבה בה מחאה על מצבו הקיומי של העם היהודי ודחף עז לתקן ולשנות אותם. הן נעשו מקובלות בקרב יהודים אוהבי ספרות יפה ושוחרי התנועה הציונית, גם לאחר שזנגוויל פרש ממנה.
ספרו "ילדי הגטו" (ראה אור ב-1892) מספר על יהודי הגר בגטו המטיל ספק בדתו אך למרות זאת ממשיך בערכי היהדות מתוך סיפוק רוחני. ספר זה זכה להצלחה בינלאומית. בספרו "חולמי הגטו" מתאר ישראל זנגוויל דמויות היסטוריות של יהודים מתבוללים.
בסיפור קצר בשם "תיבת נח" שכתב בשנת (1899) תיאר זנגוויל את קורותיה של מדינת אררט על פי חזונו של מרדכי מנואל נח שביקש להקים מדינה ליהודים באי גרנד איילנד בארצות הברית.
מבין מחזותיו: "כור ההיתוך" (הוצג ב-1909), אשר דן בחיי היהודים המהגרים לאמריקה, "מלך השנוררים"[6](עובד למחזה בצרפת על ידי הסופר צרפתי-ישראלי מרקו קוסקס, בשם: "Le Roi des Schnorrers")
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מחזות הגיטו: תמונות וציורים; תרגום: ש. ל. גרדון; עם תמונת המחבר ותולדת חייו, ערוכה בידי ר. בריינין, ורשה: תושיה, תרנ"ח-תר"ס-1899, תרס"א.[7]
- מלך הקבצנים: סִפור; תרגום: ש"ל גרדון, פייטרקוב: תושיה, תר"ס.
- למות בירושלים; תרגום: דוד יודילוביץ, ראשון לציון – ירושלים: דפוס ההשקפה, אתתלג לגלותנו [=תרס"ב] 1902.
- מימון המשֻגע ונתן החכם (תרגום מהעיתון האנגלי דשואיש ורלד), ירושלם: ב’ טאראגאן וש"י שריזלי, אלף תתל"ג לחרבן [תרס"ג?] 1903.
- עיקר-הלאומים; תרגם מאנגלית: א"ש אורלאנס, ניו יורק: הוצאת קדימה, 1918.
- לוטש הזכוכיות: סִפור; תרגום: פ"ג [=פסח גינזבורג], תל אביב: גינזבורג, תרפ"ז 1927.
- ילדי הגטו: סִפורים; מעֻבד על ידי מ’ טשודנר, תל אביב: הוצאת יזרעאל, 1939, 1949; תשי"ט-1959.
- חולמי הגֶיטו; תרגם מאנגלית: ראובן גרוסמן, תל אביב: הוצאת מצפה, תרצ"ב; י' שרברק, תש"ו 1946. (שבתי צבי, אוריאל אקוסטה, ברוך שפינוזה, ישראל בעל שם טוב, הרמב"ם, פרדיננד לסל)
- חולמי גאֻלה; תרגם מאנגלית: ראובן גרוסמן, תל אביב: י' שרברק, תש"ו 1946.
- ילדי הגיטו; ערך: שלמה יזרעאל, על פי תרגומיהם של מ'[איר] טשודנר וי'[עקב] עדיני, תל אביב: יזרעאל, תשל"ה 1974.
- הדרך לעצמאות: נאומים, מאמרים ומכתבים: ערך: ב. נתניהו, תרגום: י' ייבין, א"ש אורלאנס, תל אביב: הוצאה מדינית, 1938.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד ויטל, הברירה של זנגוויל, קשת החדשה, 13, (2005), עמ' 133–145.
- עדנה נחשון, ישראל זנגוויל : הגטו על במת התיאטרון, הדאר, 79, יד, תש"ס, עמ' 13-16; 79, טו: עמ' 22–23.
- מירה קצבורג-יונגמן, זנגוויל מול פינסקר והרצל: גישות שונות ל"בעיית היהודים", הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 11, ב 2, תשנ"ד, עמ' 171–177.
- מירה קצבורג-יונגמן, ישראל זנגוויל, ארץ-ישראל והבעיה הערבית, יהדות זמננו, 8, (תשנג), עמ' 153–176.
- יוסף נדבה, ישראל זנגוויל והבעיה ערבית, האומה, ד, (תשכו), עמ' 209–216.
- גור אלרואי, מחפשי מולדת: ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א) ומאבקה בתנועה הציונית בשנים 1925-1905, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות והוצאת מוסד ביאליק, תשע"ג (2011).
- Andre Spire, Israël Zangwill, Paris: Cahiers de la Quinzaine, 1909. (בצרפתית)
- Joseph Leftwich, Israel Zangwill, London: J. Clarke; New York: T. Yoseloff, 1957.
- Maurice Wohlgelernter, Israel Zangwill: A study, New York: Columbia University Press, 1964.[8]
- Joseph H. Udelson, Dreamer of the Ghetto: The Life and Works of Israel Zangwill, Tuscaloosa: University of Alabama Press (Judaic studies series), 1990.
- Meri-Jane Rochelson, A Jew in the Public Arena: The Career of Israel Zangwill, Detroit, Mich.: Wayne State University Press, 2008.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי ישראל זנגוויל בפרויקט בן-יהודה
- ילדי הגיטו : ספור ראשון: בני הגיטו, תרגום ש.ל. גרדון, תושייה, 1901. סריקה של הספר באתר הספרייה הלאומית.
- מידע על ישראל זנגויל בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
- ישראל זנגוייל באתר WorldCat Identities
- ישראל זנגוויל, באתר האבות המייסדים של הציונות
- בן-ציון אייזנשטט, החכם ר' ישראל זאנגוויל, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ג, עמוד 15, באתר היברובוקס
- ישראל זנגוויל, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
- י. בן-אמתי, שנוי טעם..., דואר היום, 31 באוקטובר 1923
- ש. ארנסט, ישראל זנגביל (ליובל הששים), דואר היום, 14 במרץ 1924
- משה גליקסון, ישראל זנגביל, הארץ, 2 באוגוסט 1926; 'תורתו בלאומיות', מעברות ב, ט (תר"פ), בפרויקט בן-יהודה
- ישראל זנגביל, דבר, 2 באוגוסט 1926
- ישראל זנגביל, דואר היום, 6 באוגוסט 1926
- יצחק גור אריה, על זנגביל (קוים), דואר היום, 6 באוגוסט 1926
- זב"ט, ישראל זנגביל וירושלים, דואר היום, 6 באוגוסט 1926
- ז. קוטלר, ישראל זנגביל (שרטוטים), דואר היום, 8 בספטמבר 1926
- זב"ט, לתולדותיו של ישראל זנגביל, דואר היום, 15 בנובמבר 1926
- בר רב האי, ישראל זנגביל (למלאת שנתים למותו), דואר היום, 29 באוגוסט 1928
- ישראל זנגביל, "שבתאי צבי", דבר, 1 במרץ 1936
- יוחנן פוגרבינסקי, ישראל זנגביל (שלושים לפטירתו), חרות, 27 ביולי 1956
- נחום סוקולוב, ישראל זנגויל, כתובים, 20 באוגוסט 1926
- ד"ר יוסף קרוק, ישראל זנגביל (30 שנה למותו), דבר, 12 באוקטובר 1956, המשך, 2 בנובמבר 1956
- ל. קניג, היוצרים בלשונות זרות (הרהורים על יצירתו של י. זאנגוויל, דבר, 22 בנובמבר 1957, המשך
- ספרות בעולם: חלומותיו של "חולם הגיטו": מונוגרפיה על ישראל זנגוויל, מעריב, 1 בינואר 1965
- מיכאל הרסגור, מיומנו של חוקר העבר: מי מכיר את זאנגוויל, דבר, 5 בספטמבר 1980
- עדנה נחשון, מה הביא את ישראל זנגוויל לכתוב מחזה על תקוות החברה האנושית, "כור ההיתוך", באתר הארץ, 30 באפריל 2006
- ישראל זנגוויל וההסתדרות היהודית הטריטוריאליסטית, באתר הארכיון הציוני המרכזי, ינואר 2019
- ישראל זנגוויל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ישראל זנגוויל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
ישראל זנגויל (1864-1926), דף שער בספרייה הלאומית
- Political Zionism is Dead, Zangwill Tells Congress Zangwill Speaks to Congress Not for Congress, Rab(הקישור אינו פעיל), JTA, October 15, 1923
- Zangwill Defends His Views, JTA, October 24, 1923
- Zangwill Explains His Intermarriage, JTA, January 29, 1924
- MR. ISRAEL ZANGWILL : Novelist, Dramatist, and Jewish Statesman, The Manchester Guardian, August 2, 1926, zbw.eu
- Funeral of I. Zangwill Attended by Thousands; Rabbi Wise Officiates, JTA, August 6, 1926
- Zangwill, The Literary Digest, August 21, 1926, p. 33
- Harry Schneiderman, Israel Zangwill: A Biographical Sketch, American Jewish Year Book 1927-8, 121-143, American Jewish Committee Archives
מפרי עטו:
- אַסְטִי סְפּוּמַנְטֵי (שיר), בתרגום דוד פרישמן, בפרויקט בן-יהודה
- מחללת השבת (תירגם: י. רביקוב), חרות, 27 ביולי 1956 (י. רביקוב, הערות המתרגם ל"מחוללת השבת", חרות, 27 ביולי 1956)
- ישראל זנגוויל, אתר אוצר התיישבות היהודים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לתולדותיו של ישראל זנגוויל
- ^ תיאודור הרצל, עניין היהודים – ספרי יומן (1895 – 1898), מוסד ביאליק, ירושלים, הוצאת הספריה הציונית, 1997, עמ' 257-258
- ^ שיירת המכביים בירושלים, הצבי, 30 באפריל 1897
- ^ Diana Muir, A Land without a People for a People without a Land, Middle East Quarterly, spring 2008, pp. 55-62
- ^ Edith Zangwill, Widow of Famous Author, Dies in England, Was 70, JTA, May 9, 1945.
- ^ ישראל זנגוויל, Le-Roi-des-Schnorrers babelio.com/livres/Zangwill-Le-Roi-des-Schnorrers
- ^ ד. רוטבלום, אוצר הסִפרה: ביבליותיקה עברית, המגיד, 15 בספטמבר 1898.
- ^ סקירה קצרה: מדף ספרים: מחקר ביקורתי על ישראל זנגוויל, דבר, טור 2, 26 במרץ 1965.