ישראל זנגוויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל זנגוויל
ישראל זנגוויל
לידה 21 בינואר 1864
לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באוגוסט 1926 (בגיל 62)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מחזאי, קומיקאי, מחבר רומנים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת יורק, בודהיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
כריכת התוכנייה למחזה כור ההיתוך, 1916

ישראל זַנְגְוִויל (Israel Zangwill;‏ 11 בפברואר 18641 באוגוסט 1926) היה סופר יהודי-אנגלי נודע ופעיל ציוני. ולאחר מכן, מייסד התנועה הטריטוריאליסטית היהודית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל זנגוויל נולד ב-1864 בבריטניה למשפחה יהודית ענייה שהיגרה מרוסיה. התחנך בבית הספר היהודי ברובע המזרחי בלונדון, שם החינוך היה חינם, ולאחר מכן אף שימש כמורה באותו מוסד. לאורך תקופה זו נהג לרשום את אירועי היהודים ברובע זה, שישמש לו מאוחר יותר כחומר רקע ליצירותיו.

בשנת 1895 יצר בנימין זאב הרצל קשר עם זנגוויל וביקש את עזרתו בהעלאת המודעות לבניין בית לאומי-יהודי בקרב הקהילה היהודית בבריטניה.[1] לאחר דחיית הקונגרס הציוני השביעי את תוכנית אוגנדה, עזב ישראל זנגוויל את התנועה הציונית וייסד את הארגון הטריטוריאלי, שחיפש בית לאומי לעם היהודי לא בהכרח בארץ ישראל. מבין האפשרויות שהציג וניסה ליישם היו קנדה ואוסטרליה.

בנוסף לפעילותו בתנועה הציונית פעל ישראל זנגוויל למען המאבק לשחרור האישה ולמען השאיפה להנהגת שלום עולמי. מיוחסת לזנגוויל האמירה שארץ ישראל היא "ארץ ללא עם, לעם ללא ארץ", המתייחסת למיעוט וחוסר הייחוד הלאומי של האוכלוסייה הערבית שחיה במקום, לעומת העם היהודי החי ללא ארצו בגלות. זנגוויל אכן השתמש באמירה, אך מקורותיה הם כנראה מאמצע המאה ה-19.[2]

זנגוויל נפטר ב-1926, לאחר שסבל מהתמוטטות עצבים. אשתו אדית איירטון (Ayrton) הייתה סופרת ופעילה סופרג'יסטית. הייתה בתם של הפיזיקאי ומהנדס החשמל הנודע ויליאם אדוארד איירטון (אנ') ואשתו הראשונה הרופאה והפעילה הסופרג'יסטית מתילדה צ'פלין (אנ'). אמה מתה ב-1883, והיא גדלה עם אמה החורגת, המתמטיקאית ומהנדסת האלקטרוניקה היהודייה, הרת'ה איירטון (אנ'). נפטרה ב-1945, בגיל 70.[3]

בנם, אוליבר זנגוויל, היה פסיכולוג בריטי נודע.

אחיו של ישראל זנגוויל, לואי זנגוויל (אנ'), היה סופר אנגלי.

מבין חבריו היו ג'רום ק. ג'רום וה. ג'. וולס.

על שמו נקראו רחובות בישראל.

יצירתו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו, אשר תיעדו חיי היהודים בגטו שבלונדון, התאפיינו באמירה סימבולית על חיי היהודים בגולה, ששולבה בה מחאה על מצבו הקיומי של העם היהודי ודחף עז לתקן ולשנות אותם. הן נעשו מקובלות בקרב יהודים אוהבי ספרות יפה ושוחרי התנועה הציונית, גם לאחר שזנגוויל פרש ממנה.

ספרו "ילדי הגטו" (ראה אור ב-1892) מספר על יהודי הגר בגטו המטיל ספק בדתו אך למרות זאת ממשיך בערכי היהדות מתוך סיפוק רוחני. ספר זה זכה להצלחה בינלאומית. בספרו "חולמי הגטו" מתאר ישראל זנגוויל דמויות היסטוריות של יהודים מתבוללים.

בסיפור קצר בשם "תיבת נח" שכתב בשנת (1899) תיאר זנגוויל את קורותיה של מדינת אררט על פי חזונו של מרדכי מנואל נח שביקש להקים מדינה ליהודים באי גרנד איילנד בארצות הברית.

מבין מחזותיו: "כור ההיתוך" (הוצג ב-1909), אשר דן בחיי היהודים המהגרים לאמריקה, "מלך השנוררים"[4](עובד למחזה בצרפת על ידי הסופר צרפתי-ישראלי מרקו קוסקס, בשם: "Le Roi des Schnorrers")

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד ויטל,‫ הברירה של זנגוויל, קשת החדשה, 13, (2005), עמ' 133–145.
  • עדנה נחשון, ישראל זנגוויל : הגטו על במת התיאטרון, הדאר, 79, יד, תש"ס, עמ' 13-16; 79, טו: עמ' 22–23.
  • מירה קצבורג-יונגמן, זנגוויל מול פינסקר והרצל: גישות שונות ל"בעיית היהודים",‫ הקונגרס העולמי למדעי היהדות, 11, ב 2, תשנ"ד, עמ' 171–177.
  • מירה קצבורג-יונגמן, ישראל זנגוויל, ארץ-ישראל והבעיה הערבית, יהדות זמננו, 8, (תשנג), עמ' 153–176.
  • יוסף נדבה, ישראל זנגוויל והבעיה ערבית, האומה, ד, (תשכו), עמ' 209–216.
  • גור אלרואי, מחפשי מולדת: ההסתדרות הטריטוריאליסטית היהודית (יט"א) ומאבקה בתנועה הציונית בשנים 1925-1905, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות והוצאת מוסד ביאליק, תשע"ג (2011).
  • Andre Spire, Israël Zangwill, Paris: Cahiers de la Quinzaine, 1909. (בצרפתית)
  • Joseph Leftwich, Israel Zangwill, London: J. Clarke; New York: T. Yoseloff, 1957.
  • Maurice Wohlgelernter, Israel Zangwill: A study, New York: Columbia University Press, 1964.[6]
  • Joseph H. Udelson, Dreamer of the Ghetto: The Life and Works of Israel Zangwill, Tuscaloosa: University of Alabama Press (Judaic studies series), 1990.
  • Meri-Jane Rochelson, A Jew in the Public Arena: The Career of Israel Zangwill, Detroit, Mich.: Wayne State University Press, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תיאודור הרצל, עניין היהודים – ספרי יומן (1895 – 1898), מוסד ביאליק, ירושלים, הוצאת הספריה הציונית, 1997, עמ' 257-258
  2. ^ Diana Muir, A Land without a People for a People without a Land, Middle East Quarterly, spring 2008, pp. 55-62
  3. ^ Edith Zangwill, Widow of Famous Author, Dies in England, Was 70, JTA, May 9, 1945.
  4. ^ ישראל זנגוויל - Le-Roi-des-Schnorrers babelio.com/livres/Zangwill-Le-Roi-des-Schnorrers
  5. ^ ד. רוטבלום, אוצר הסִפרה: ביבליותיקה עברית, המגיד, 15 בספטמבר 1898.
  6. ^ סקירה קצרה: מדף ספרים: מחקר ביקורתי על ישראל זנגוויל, דבר, טור 2, 26 במרץ 1965.