גזרת תקרה
| משנה | מסכת סוכה, פרק א', משנה ו' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת סוכה, דף י"ד, עמוד א' - מסכת סוכה, דף ט"ו, עמוד א' |
| משנה תורה | הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה', הלכה ז' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיף י"ח |
| ספרי מניין המצוות | סמ"ג עשה מג, סמ"ק צג |
  | |
גזרת תקרה היא תקנת חכמים, הקובעת כי על אף שנסרים (קרשי עץ) כשרים לסיכוך מהתורה - היות שיש בהם את שני התנאים הנדרשים ל'סכך' בכדי שיהיה כשר לסוכה (שיהיה גידולו מן הקרקע ושלא יקבל טומאה) - חכמים גזרו שאין לסכך בהם, מחשש שמא מתוך כך יטעה ויבוא לשבת בביתו[1].
מקור הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשנה במסכת סוכה מובאת מחלוקת תנאים:
על משנה זו מובאת מחלוקת אמוראים בתלמוד הבבלי בהסבר מחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר:
- לדעת רב, התנאים נחלקו בגזרת תקרה, ודעתו היא שרבי יהודה אינו גוזר גזרת תקרה, ולשיטתו נסרים כשרים לסיכוך בכל גודל. ואילו רבי מאיר גוזר גזרת תקרה, ולדעתו אסור מדרבנן לסכך בנסרים ברוחב ארבעה טפחים, שמא מתוך ההרגל, ישב תחת התקרה (בבית) וידמה בנפשו שהיא כשרה כסוכה.
- שמואל סובר שכל התנאים גוזרים גזרת תקרה. לשיטתו רבי יהודה סובר שגזרת תקרה שייכת רק בנסרים של ארבעה טפחים, ואילו רבי מאיר סובר שגזרת תקרה שייכת גם בנסרים של שלושה טפחים.
פסיקת ההלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדעת הרי"ף הלכה כשמואל וכרבי יהודה, ואילו לדעת הראב"ד הלכה כרב וכרבי מאיר, משום שהלכה כרבי מאיר בגזירותיו". הרמב"ן והרא"ש כתבו שאין הבדל הלכתי בין שתי השיטות האלה כי לשתיהן נסרים גדולים מארבעה טפחים פסולים ונסרים קטנים יותר כשרים. השולחן ערוך[2] פוסק (כדעת הראשונים) שאין מסככים בנסרים שרחבם ארבעה טפחים או יותר, ומוסיף שנהגו כדעת הסמ"ק והכל בו שלא לסכך בנסרים כלל, אפילו פחותים מארבעה טפחים.
המשנה ברורה[3] מביא שיש ראשונים שאוסרים מדינא (כלומר לא "רק" מנהג כפי שהביא השולחן ערוך) לסכך בנסרים הפחותים מארבעה טפחים, מכיוון ש"בזמן הזה" עושים מהם תקרה לבתים, ועל כל פנים פוסק כהשולחן ערוך, שאף במקום שאין מסככים בהם את הבתים, אין לסכך בהם מפני המנהג[4].
בברייתא בגמרא מובא שרבי יהודה הוכיח את שיטתו, שמותר לסכך בנסרים ממה שנהגו בשעת הסכנה. ענו לו חכמים: אין שעת הסכנה ראייה. מכאן, לדעת כמה פוסקים, בשעת הדחק ניתן לסכך בנסרים שרחבם ארבעה טפחים, ויש דעות שונות בפוסקים האם מברכים על ישיבה בסוכה זו[5].
מנהג נפוץ היה בעבר בין יהודי ירושלים לסכך בקרשים צרים שהיו נקראים "פלפונים" או "בלפונים", וזאת בניגוד למובא בשולחן ערוך על פי הסמ"ק, שאין לסכך גם בנסרים שאין רוחבם ד’. נאמרו כמה טעמים בהיתר זה. הרב עובדיה הדאיה כותב שכיום אינו דומה סיכוך זה לסיכוך הבית, וכן שנסרים אלה נוטים להיפרד זה מזה, ושיש להם יתרון בכך שהם נקיים מחרקים[6]. יש ראשונים המעלים אפשרות שגזרת תקרה אינה מתייחסת רק לנוסח המסוים שנזכר בגמרא, אלא תלויה במציאות הספציפית, ולפי העניין.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ באופן האסור בסוכות
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיף י"ח
- ^ סימן תרכ"ט, סעיף קטן מ"ט
- ^ לשון המשנה ברורה: "ויש מהראשונים שכתבו דכהיום מדינא אסור הואיל דבזמן הזה מסככין בתיהם בנסרים שאין בהן ד' טפחים איכא גזירת תקרה ומ"מ יש לחוש גם לטעם הראשון וע"כ הלטי"ש אף על פי שאין בהם גזירת תקרה שאין מסככין בהם בתיהם מ"מ יש לחוש שיסכך כ"כ שלא יהיו הגשמים יורדים בתוכה וכ"ש בשינדלין:"
- ^ ראו בריא"ז, המובא בשלטי הגיבורים על הרי"ף בסוכה, ובמשנה ברורה. המשנה ברורה מצטט את הרשב"א, אבל משמע שכוונתו לריטב"א, שכן בזמנו של המשנה ברורה חידושי הריטב"א למסכת סוכה הודפסו בטעות בתוך חידושי הרשב"א
- ^ ראו ישכיל עבדי חלק ו אורח חיים סימן כ
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.