גטו נובי סונץ'
 | |
| רחוב בגטו נובי סונץ' (1941) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו כליאה, ירי המוני, עבדות, הרעבה, שליחה למחנות מוות |
| מדינה | פולין |
| מחוז | מחוז נובי סונץ' |
| מחנות נלווים | בלז'ץ |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | 1939 |
| תאריך סגירה | 1942 |
| אוכלוסייה | |
| מפקדי המחנה | אס-אס, משטרת הסדר |
| מספר אסירים בשיא | 18,000 יהודים[1] |
| נתונים | |
| מספר הנספים | 20,000 יהודים |
| קואורדינטות | 49°37′59″N 20°41′24″E / 49.6331°N 20.69°E |
  | |
גטו נובי סונץ' (בגרמנית: Ghetto von Neu-Sandez; ביידיש: צאנז או סאנץ געטא) היה גטו נאצי אשר הוקם על ידי גרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה על מנת לרכז את יהודי פולין בעיר נובי סונץ' שבפולין.
בשבוע הראשון של פלישת גרמניה הנאצית לפולין. בתי כנסת ובתי תפילה נהרסו והפכו למחסנים של הגרמנים.[2] סכום האנשים בגטו הגיע לכ-18,000 אסירים, שהם הגיעו מהעיר ומכל ההתיישבויות השוכנות לו, והגטו גודר באופן רשמי ביוני 1941. בסוף אוגוסט 1942, התרחש בו חיסול וכל הגברים, הנשים והילדים היהודים נאספו ונשלחו על רכבות השואה למחנה ההשמדה בלז'ץ.[3]
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נובי סונץ' הייתה עשירה ביהודים במהלך ההיסטוריה. בשנת 1765, התגוררו בעיר 605 יהודים, ובהמשך, בשנת 1880, התגוררו בעיר 5,163 יהודים, כמעט כחצי מכלל האוכלוסייה בעיר. בראשית המאה ה-19 נוסד בית הספר אשר מלמד ודובר עברית. בשנת 1906, למדו בבית הספר כ-80 תלמידים, וכשש שנים לאחר מכן, בית הספר מנה כמאתיים תלמידים. בשנת 1903 הוקמה בעיר ספרייה ואולם בשם 'עזרא'. תלמידי הגימנסיה הקימו חוגים לסטודנטיות וסטודנטים בשמות 'בני ציון' ו'בנות ציון'. ב-1905 נוסד סניף של פועלי ציון וב-1907 נפתח סניף נוער של פועלי ציון בעיר. ב-1913 הוקם מועדון נשים בשם "יהודיה". בנוסף, הוקם סניף של 'מפלגת הסוציאליסטים היהודיים' ב-1910.[4]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בנובי סונץ' כ-10,500 יהודים – כשליש תושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר בענפי המזון, הבניין והעץ. הכיבוש הגרמני הביא לסיומו של החיים היהודיים בנובי סונץ'. בתחילה נאלצו יהודים לענוד סרטי זרוע ועליהם מגן דוד; הם הוגבלו לחלק קטן של העיר ועבדו בעבודות כפייה. כל המוסדות היהודיים נסגרו וחנויות יהודיות נלקחו מבעליהן. באביב 1940 הוקם היודנראט בעיר. יהודים שגורשו מעיירות הנופש השכנות מוז'ינה, קריניצה זדרוי ופיבניצ'נה[5] יושבו מחדש בנובי סונץ'.
באזור היה נהוג סימון בתי עסק יהודיים ואיסור יציאה מהעיר ללא רשות. על עורכי דין יהודים נאסר לעבוד, ורופאים יהודים יכלו לטפל רק ביהודים חולים. חנויות יהודיות רבות היו "אריניות" והם היו תחת רגולציה בידי הממשלה הגרמנית.[5]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחנה עבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ 1940, המשטר הגרמני הקים מחנה עבודה. לאחר הקמת המחנה, נשלחה קבוצה של 300 יהודים מנובי סונץ' למחנה העבודה, שבמסגרתה, היהודים בנו סכר ברוזנוף. יהודים אחרים עבדו באתרים אחרים ברחבי העיר. המשטרה הגרמנית פיקחה על היהודים, רדפה אותם ברחובות העיר, ושלחה אותם למחנות עבודה. הגסטפו דרש כסף ו-"תרומות" אחרות מהקהילה היהודית. בבתים יהודיים נערכו חיפושים חוזרים ונשנים עבור כלי נשק, והפקידים שערכו את החיפושים שדדו לעיתים קרובות כל חפץ שחפצו בהם.
בגטו נובי סונץ'
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוני 1941 הוקם בעיירה הגטו. הוא הורכב בשני חלקים שונים: מרכז העיר, סביב רחוב קז'ימיז'ה ויילקיגו ורובע פיקלו. יהודים מאזורים אחרים בפולין נשלחו לגטו נובי סונץ', לדוגמה מלודז', שייראדז, קרקוב, לבוב וביילסקו, וכן מעיירות קטנות בסביבה.
בסך הכל נכלאו בגטו נובי סונץ' כ-12 אלף יהודים, מה שהפך אותו לצפוף ביותר. לעיתים קרובות 20 אנשים שוכנו בחדר אחד. תושבי הגטו סבלו מרעב בהמשך.
המנה השבועית בגטו כללה 700 גרם של לחם, 30 גרם של בשר ו-20 גרם של סוכר לאדם. האנשים בגטו נאלצו להשיג מזון נוסף באופן לא חוקי, אחרת לטענתם, הם היו נרעבים למוות. בחורף של 1941–1942, היהודים נאלצו לנסר את הרהיטים שלהם כדי לשמור על עצים ולשרוף אותם על מנת לחמם, שכן הם נצטוו למסור את כל פריטי הפרווה שלהם שאיתם חיממו. לאחר מכן הם אף נצטוו למסור את הרהיטים שנותרו להם.[5]
אקציות וגירוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-28 באפריל 1942 התרחשה אקציה נגד אנשי שמאל בגטו, בעיקר ציונים. בשעה 5:00 בבוקר הקיפו יחידות האס אס את הגטו. המשטרה הגרמנית והיהודית עצרה כ-150 איש והביאה אותם לכלא ברחוב פיארסקה. למחרת בלילה בכלא לקחו את השבויים לבית הקברות היהודי וירו בהם שם. בלילה שלאחר מכן, לפחות עוד 50 יהודים נרצחו בזמן שהגרמנים ירו באנשים בפראות בגטו. שמועות נפוצו בקרב היהודים שהאקציות הללו היו רק ההקדמה לגירוש גדול יותר או רצח המוני.
תושבי הגטו ניסו למצוא עבודה בבעלות חברות גרמניות או הוורמאכט, שהיה עשוי אז לספק להם ביטחון מסוים בתנאים הקשים בהם הם חיו. כמה יהודים שילמו שוחד כדי להשיג משרות מהחברות הללו. רבים מהיהודים אשר חיפשו מקומות עבודה מוקמו באזור גטו פיקלו, שנותר גטו פתוח, אם כי שטחו הצטמצם בכמה רחובות בקיץ 1942. בגטו היו בתי מלאכה מתמחה בעבודות תיקונים ומקצועות כגון נגרות, מטאטא ייצור והכנת פרוות. בין אותם מקומות שמעסיקים יהודים מחוץ לגטו היו צריפים של הצבא הגרמני, חברות בנייה שונות, בית ספר לקציני לופטוואפה, חברות עיבוד עץ בנאווג'ובה ובריטרו, הובלת פחם בתחנת הרכבת ומחנה העבודה בקורוב. העובדים שהועסקו במפעלים אלה קיבלו היתרים שנראה שהגנו עליהם מפני גירוש.[6][3]
הצלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורה קתולית בתיכון, בעלת בית בדירתה ברחוב שוז'סקי 10, הצילה כמה מתלמידה היהודיים. היא קנתה להם מזון, ביגוד, תרופות ועוד. היא נתפסה על ידי הגסטפו עם שתי נשים יהודיות בביתה, ונשלחה לראוונסבריק שם נהרגה בזריקת פנול על פי דיווח אחד. הניצולים היהודים זכרו אותה; הוענק לה תואר חסיד אומות העולם ב-1989.[7]
יום אחד לפני חיסול הגטות הצליחה המשפחה היהודית של אמיל וסלה שטיינלאוף עם ארבעת ילדיהם: לולה, ליאון, רוז'ה (רוזה) וג'נינה להימלט.[8] הם הכירו את משפחת זנוביה ופיוטר קרול (בתמונה) עם שבעת ילדיהם, מלפני המלחמה; בני הזוג שטיינלאוף עזרו למשפחת קרול לשרוד את חורף 1939.[8] להכרת תודה, זנוביה ופיוטר הביאו מזון לגטו לחבריהם באופן לא חוקי, בניגוד לצווים נאציים מחמירים שאסרו ואף איימו בעונש מוות.[8] עם הבריחה המוצלחת של שטיינלאוף מהגירוש לבלז'ץ, סידרו להם בני הזוג קרול מרחב מחיה סודי בעליית הגג למשך שלוש השנים הבאות.[8] ילדיהם נהגו לשחק יחד כשהם מסתתרים; בין 15 באוגוסט 1942 ל-30 בינואר 1945. כולם שרדו. בני הזוג שטיינלאופים היגרו לישראל לאחר סיום המלחמה, אך שתי המשפחות נותרו בקשר. תשעה מבני משפחת קרול זכו לתוארי חסידי אומות עולם בינואר 1982, הודות לילדיהם של בני הזוג שטיינלאוף.[9]
במהלך פעולת חיסול הגטו, נמלטו שתי אחיות יהודיות: הלנה (לנה) וג'נוופה ברנדל-בוכבינדר (בנות 23 ו-29) ברחו מהגטו לבושות כבנות מהחווה. האחים קז'ימייז' (בן 24) וולדיסלב נמלטו ממחנה העבודה בצ'למייץ' כדי להצטרף אליהן. הם מצאו מקלט בבית מרוחק של משפחת סיקון, שהיו חסידי פולין. והיה אצלם לא מעט אוכל. ילדי סיקון גנבו מזון מהחוות השכנות כדי להאכיל את כולם. ג'נוופה מתה במרץ 1943 משחפת. כל השאר שרדו את המלחמה. זופיה סיקון נפטרה ב-1971; ילדי סיקון, סטניסלב ואנה, זכו לתארים של חסידי אומות עולם במאי 2000.[10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המספר בערך, מקורות אומרים סכומים שונים.
- ^ Synagoga Grodzka (ul. Berka Joselewicza 12) - Synagogi, domy modlitwy i inne - Zabytki - Nowy Sącz - Wirtualny Sztetl, web.archive.org, 2016-03-05
- ^ 1 2 History - Jewish community before 1989 - Nowy Sącz - Virtual Shtetl, web.archive.org, 2016-04-20
- ^ נובי צאנז, באתר יהדות גליציה ובוקובינה
- ^ 1 2 3 Geoffrey P. Megargee, Martin Dean, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933 –1945: Volume II: Ghettos in German-Occupied Eastern Europe, Indiana University Press, 2012-05-04, עמ' 544, ISBN 978-0-253-00202-0. (באנגלית)
- ^ Geoffrey P. Megargee, Martin Dean, The United States Holocaust Memorial Museum Encyclopedia of Camps and Ghettos, 1933 –1945: Volume II: Ghettos in German-Occupied Eastern Europe, Indiana University Press, 2012-05-04, עמ' 545, ISBN 978-0-253-00202-0. (באנגלית)
- ^ Sokołowska Anna - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, web.archive.org, 2016-04-19
- ^ 1 2 3 4 Nowy Sącz - Oficjalna strona miasta - Komunikaty Biura Prasowego, www.nowysacz.pl (בפולנית)
- ^ Rodzina Królów - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, web.archive.org, 2016-04-07
- ^ Rodzina Sikoniów - Polscy Sprawiedliwi - Przywracanie Pamięci, web.archive.org, 2014-09-14