דיולה ברטוש
לידה |
7 באפריל 1872 סגד, הונגריה |
---|---|
פטירה |
21 במאי 1954 (בגיל 82) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
שם לידה | Prinz Salamon |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
מקום לימודים | האוניברסיטה לתאטרון ולקולנוע (1895) |
פרסים והוקרה |
|
דיולה ברטוש (בהונגרית: Bartos Gyula; סגד, 7 באפריל 1872 – בודפשט, 21 למאי 1954) היה שחקן יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט (המקביל בהונגריה לפרס ישראל), זוכה פרס האמן המצטיין, זוכה בתואר "חבר לנצח של התיאטרון הלאומי של בודפשט".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיולה ברטוש נולד במשפחה יהודית. אביו, וילמוש ברטוש, היה פקיד (נפטר ב-15 באוגוסט 1915, בסגד). דיולה ברטוש ברח מהבית בגיל 15 והפך לשחקן. הוא עבד תחילה עבור הבמאי ומנהל התיאטרון לאיוש איהאס פשטי, לאחר מכן חתם חוזה עם במאי אחר, אבל במאי זה איבד את הרישיון שלו ואז ברטוש חזר לבית הספר התיכון וסיים את בחינות הבגרות שלו. לאחר מכן נרשם לאקדמיה לדרמה (כיום שמה האוניברסיטה לאמנויות התיאטרון והקולנוע). הוא סיים את לימודיו ב-1895 ולאחר מכן חתם על חוזה עם ההתיאטרון של אלברט קבשי בעיר שאטוראליאויהיי. הוא שיחק גם בניטרה ובואץ, משם הצטרף לדז'ה מג'רי בקולוז'וואר ב-1896, ובין 1899 לבין 1907 שיחק בלהקתו של איגנץ קרצ'אני. לאחר מכן חזר לקולוז'וואר, משם שוב לסגד ולבסוף שיחק על במות טימישוארה ובודה. ב-7 ביוני 1906, הופיע כשחקן אורח בתיאטרון הלאומי של בודפשט בדרמה "הכתם שמנקה" בתפקיד דון ג'וסטו והוחתם מייד באותה השנה. הוא הופיע לראשונה כחבר קבוע בלהקת התיאטרון ב-13 במאי 1907 והפך לחבר לנצח במוסד ב-1932.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, בגלל החוק היהודי השני, הוא לא הורשה להופיע על הבמה, הקהל יכול היה לראות אותו רק בתיאטרון גולדמארק במסגרת פעילות התרבות של אומיקה - ההתאחדות הלאומית היהודית-הונגרית לחינוך שהקהל היהודי הורשה להשתתף בו. מ-1945 ועד מותו הפך שוב לאמן של התיאטרון הלאומי. הוא חזר לבמה בתפקיד הטוב ביותר שלו, המלך ליר.
תפקידי תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שייקספיר : המלך ליר. . . המלך ליר
- שייקספיר: הסוחר מוונציה. . . שיילוק
- מולייר : הקמצן. . . הרפגון
- מולייר: החולה המדומה. . . פורגו
- יוז'ף קטונה : באנק באן . . . טיבורץ
- אדה סיגליגטי : הצועני. . . ז'יגה
- אדה סיגליגטי: ליליומפי. . . קניאי
- יוז'ף סיגטי : דרגה ואופנה. . . גרה בנאי
- אדה טוט : הרע של הכפר. . . גאשפאר פלדי
- קלמן צ'אטו : אתה רק תעשן מקטרת, לדאני. . . פטר פוקאי
- פרנץ צ'פרגי : האמתחת האדומה. . . הפקיד פטאק
- פרנץ צ'פרגי - אלק ארקל: סייח צהוב. . . מרטון צ'ורבה
- גזה גארדוני : היין . . . דוד מיהאי
- גזה גארדוני: פשושי הכפר. . . המחזר
- אישטוואן גצי : בית שארדי. . . טמאש שארדי
- גוגול : מקלט לילה. . . לוק
- האופטמן : אלגה. . . טימושקה, הלבלבר
- האופטמן: הפרווה. . . מיטלדורף, השוטר
- פרנץ הרצג : בריגדיר אוצ'קאי. . . סרני
- פרנץ הרצג: הבית של הונטי... הבישוף הזקן
- ויקטור הוגו : הגיבן מנוטרדאם. . . קלוד פרולו
- הנריק איבסן : ברווז הפרא. . . אקדל הזקן
- אימרה מדאץ' : טרגדיית האדם . . . לובל
- רוסטנד : סיראנו. . . קסטל ז'אלו
- שילר : כסף ואהבה. . . מילר המוזיקאי
- שייקספיר: אילוף הסוררת . . . בבטיסט
- שייקספיר: אותלו. . . יאגו
- שייקספיר: יוליוס קיסר. . . קסיוס
- שייקספיר: רומיאו ויוליה. . . הנזיר לורנץ
- שייקספיר: אנטוניוס וקלאופטרה. . . מנניוס, אנובורבוס
- יוז'ף סיגטי: החייל הזקן ובנו ההוסאר. . . המוזג ורש
סרטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אילמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מטריית פטרוס הקדוש (1917)
- מלך הכתבים (1917)
- ח'ליף החסידות (1917)
- פאון (1917)
- האיש מזהב (1918)
- ורד לבן (1919)
- מקור אדום (1920)
- ה-111 (1920)
מדברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שחר שחור (1942)
- אורי מורי (1950)
- גברת דרי (1951)
- הים קם לתחיה (1953)
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "חבר לנצח של התיאטרון הלאומי של בודפשט" (1932)
- פרס קושוט (1952)
- פרס האמן המצטיין (1952)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Magyar színházművészeti lexikon. Főszerk. Székely György. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6635-4 (לקסיקון לאמנות התיאטרון ההונגרי)
- Színészkönyvtár (ספריית השחקנים)
- Magyar Színművészeti Lexikon (1929-1931), (לקסיקון לאמנות הבמה. עורך אלדאר שפפלין)
- Színházi kislexikon. Főszerk. Hont Ferenc. Szerk. Staud Géza. Budapest, 1969. Gondolat (הלקסיקון הקטן לתיאטרון. עורך ראשי פרנץ הונט. 1969)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דיולה ברטוש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)