אנטוניוס וקלאופטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטוניוס וקלאופטרה
Antony and Cleopatra
FirstFolioAnthony.jpg
שער המחזה במהדורת הפוליו הראשונה, 1623.
הפקה אנשי המלך
כתיבה ויליאם שייקספיר
דמויות קלאופטרה
מרקוס אנטוניוס
אוקטביאנוס
מקום ההתרחשות מצרים התלמיית, הרפובליקה הרומית
תקופת ההתרחשות 30-39 לפנה"ס
מדינה ממלכת אנגליה אנגליהאנגליה
סוגה טרגדיה
הצגת בכורה 1607?
משך ההצגה כשעתיים וחצי
שפה אנגלית מודרנית מוקדמת

אנטוניוס וקלאופטרה (אנגלית: Antony and Cleopatra) היא טרגדיה מאת ויליאם שייקספיר, שנכתבה בערך ב-1606 והוצגה לראשונה כנראה ב-1607, המגוללת את סיפור אהבתם ומותם של מרקוס אנטוניוס וקלאופטרה מלכת מצרים. המקור העיקרי עליו התבסס הכותב היה "חיי אישים" לפלוטרכוס, וניכרת השפעה חזקה של האינאיס לוורגיליוס. קלאופטרה במחזה נחשבת לאחת הדמויות הנשיות הסבוכות והמרובדות ביותר ביצירתו של שייקספיר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטריומוויר מרקוס אנטוניוס מאוהב כליל בקלאופטרה ושוכח את חובותיו. אוקטביאנוס קורא לו חזרה לרומא כדי להילחם בשודדי הים, והוא שב למרות תחנוניה של קלאופטרה. הוא משוכנע להתחתן עם אחותו הצעירה של אוקטביאנוס, אוקטביה. מלכת מצרים זועמת אך נרגעת כשהיא מבינה שאשתו לא משתווה לה. אוקטביאנוס ולפידוס מערימים על אחד השודדים, משקים אותו בחגיגה לכבוד השלום ביניהם ורוצחים אותו. אנטוניוס נרעש מהנבלה שנעשתה. הוא שב למצרים, מכתיר עצמו לשליט מזרח הרפובליקה הרומית ומתכונן עם קלאופטרה למלחמה, אף שחוזה עתידות הזהירו שיוכה שוק על ירך אם יצא נגד אוקטביאנוס. למרות יתרון הצי של אויבו, הוא יוצא למערכה ימית. במהלך קרב אקטיום נסוגה המלכה עם ספינותיה, ואנטוניוס שט בעקבותיה ומפקיר את אנשיו לתבוסה. הוא זועם על משוגותיה של קלאופטרה אך לא מפסיק לאהוב אותה, ועודו נחוש להוסיף ולהילחם. אוקטביאנוס מביס אותו שוב, והפעם אנטוניוס מאשים את המלכה בתבוסתו. היא מחליטה לזייף את מותה ומסתגרת בחדרה, בהנחה שימהר לראותה וכך תוכל להפיס את דעתו. כשהמצביא שב ושומע על כך, הוא נופל על חרבו אך לא מת מיד. הוא מובא אל קלאופטרה ומת בזרועותיה. כשהיא שומעת שאוקטביאנוס רוצה להציגה לראווה בטריומף שלו, היא מתאבדת באמצעות נחש ארסי עם משרתותיה. שליטה החדש של רומא עומד מעל גופתה בתערובת של ניצחון ואהדה, ומורה לקבור אותה ואנטוניוס ביחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]