דייגו ריברה

דייגו ריברה
Diego Rivera
לידה	8 בדצמבר 1886; גואנחואטו, המדינות המקסיקניות המאוחדות
פטירה	24 בנובמבר 1957 (בגיל 70); Coyoacán, המדינות המקסיקניות המאוחדות
שם לידה	Diego María de la Concepción Juan Nepomuceno Estanislao de Rivera y Barrientos Acosta y Rodríguez
מקום קבורה	Rotonda de las Personas Ilustres
מקום לימודים	Academy of San Carlos (1907); האקדמיה הצרפתית למדעים; לוס אנג'לס ;
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	ריאליזם חברתי, ציור קיר מקסיקני
יצירות ידועות	The History of Mexico, Allegory of California, The Making of a Fresco Showing the Building of a City, Sueño de una Tarde Dominical en la Alameda Central, Río Juchitán, The Banana Leaf Loader, Detroit Industry Murals, Portrait of Ramón Gómez de la Serna
פרסים והוקרה	הפרס הלאומי למדעים ואמנויות (1950)
בן או בת זוג	אנחלינה בלוף (1911–1921); ; פרידה קאלו (8 בדצמבר 1940–13 ביולי 1954); פרידה קאלו (21 באוגוסט 1929–6 בנובמבר 1939); גואדלופה מרין (יוני 1922–1927); Emma Hurtado (29 ביולי 1955–24 בנובמבר 1957) ; Marie Vorobieff ;
צאצאים	מריקה ריוורה, רות ריברה מרין, גואדלופה ריברה מרין

דייגו ריברה (בספרדית: Diego Rivera;‏ 8 בדצמבר 1886 – 24 בנובמבר 1957) היה צייר מקסיקני. נודע בעיקר בזכות ציורי הקיר המרשימים שלו, שתרמו לפריחת הז'אנר במקסיקו ובשאר מדינות אמריקה הלטינית, ובזכות היותו בעלה של פרידה קאלו. ריברה היה קומוניסט בדעותיו, ואלו השפיעו באורח משמעותי על עבודתו, ואף הובילו אותו לעימותים קשים עם הכנסייה ועם גופים אמריקניים; העימות הקיצוני ביותר אף הוביל להריסת ציור הקיר "אדם בצומת דרכים" של ריברה בידי צוות מרכז רוקפלר שהזמין את הציור, בשנת 1934. ריברה היה חבר מייסד של הקולגיום הלאומי של מקסיקו (1943).

שנים ראשונות

דייגו מריה דה לה קונספסיון חואן נפומוסנו אסטניסלאו דה לא ריברה אי בריינטוס אקוסטה אי רודריגס (Diego María de la Concepción Juan Nepomuceno Estanislao de la Rivera y Barrientos Acosta y Rodríguez) נולד בשנת 1886 בגואנחואטו בירת גואנחואטו שבמקסיקו. סבתו מצד אביו, אינֶס דה אקוסטה אי פֶּדֶרוֹ, טענה להיותה מצאצאי אנוסי פורטוגל, ממשפחת אקוסטה הנודעת, וריברה העיד ב-1935 כי "יהדותי היא אלמנט דומיננטי בחיי".^[1] כישרונו של ריברה הוכר מגיל צעיר, וכבר בגיל עשר זכה במלגה ממשלתית ללימודים במכללת סן קרלוס לאמנות. בהמשך קיבל מענק ממשלתי שאפשר לו לנסוע לאירופה להמשך לימודיו.

באוטוביוגרפיה של ריברה נטען כי במשך תקופה ב-1904, הוא וחבריו לא אכלו דבר מלבד גוויות שנקנו מחדר המתים המקומי. ריברה היה מודע היטב להלם שבסיפור זה. ריברה טען כי הוא חשב שקניבליזם היא הדרך המורה את העתיד. "אני מאמין שכאשר האדם יפתח תרבות נעלה יותר מהתרבות הממוכנת, אך הפרימיטיבית של היום, אכילת בשר אדם תהיה מותרת. משום שאז בני האדם יתנערו מכל האמונות התפלות והאיסורים חסרי ההגיון".

בשנת 1907 הגיע ריברה לברצלונה ללימודים, ושנתיים מאוחר יותר המשיך לפריז, שם חי ועבד בשכונת מונפארנאס עם קבוצה של אמנים ידועים. ריברה בילה זמן רב בבית האמנים לָה רוּש (La Ruche) במונפרנאס, שם צייר ידידו אמדאו מודיליאני דיוקן של ריברה ב-1914. עם ידידיו הקרובים נמנו איליה ארנבורג, חיים סוטין, אשתו של מודיליאני ז'אן אבוטרן, מקס ז'אקוב, בעל הגלריה לאופולד סבורובסקי, והאמן מואיז קיזלינג; הקבוצה הונצחה בציורה של מארי וורוביף-סטבלסקה "הומאז' לחברים ממונפארנאס", המוצגת כיום במוזיאון ברוסיה. בנוסף, יצר ריברה באותן שנים קשר עם אמנים כפיקאסו וז'ורז' בראק, והושפע מסגנונם הקוביסטי. מאוחר יותר (בשנת 1917) התרחק ריברה מהקוביזם והושפע מסגנונו של פול סזאן, המדגיש משטחי צבע עזים וצורות פשוטות. במקביל החלו ציוריו לזכות בתשומת לב, והוא הציג במספר תערוכות.

ציורי קיר במקסיקו

בשנת 1920 עזב ריברה את צרפת, ביקר באיטליה וחזר למקסיקו ב-1921. הוא הצטרף לאופנה החדשה במקסיקו - ציורי קיר - בה היו מעורבים האמנים המקסיקניים רופינו טאמאיו, דוד אלפארו סיקיירס, חוסה קלמנטה אורוסקו והאמן הצרפתי ז'אן שארלו. הוא החל את ניסיונותיו בציור פרסקאות על קירות גדולים, ובמהרה פיתח שיטה משלו, שהתבססה על גודל, צורות פשוטות וצבעים עזים.

במקביל החל ריברה להתעניין בפוליטיקה, ושייך את עצמו לשמאל הקומוניסטי. מסיבה זו כלל ציור הקיר הראשון שלו דמויות מקסיקניות אתניות (אינדיאנים ובני תערובת) בהקשר פוליטי. גם בהמשך עסקו ציורי הקיר של ריברה באורח סימבולי בחברה ובהגות המקסיקנית אחרי המהפכה של 1910. ציוריו מספרים סיפורים, באורח הדומה ליצירות תרבות המאיה. יש הרואים בציור הקיר שלו "In the Arsenal", התייחסות לרצח המהפכן הקובני חוליו אנטוניו מֶלָה (Mella). דעותיו הקיצוניות של ריברה, התקפותיו על הכנסייה ועל אנשי הדת, וקשריו עם טרוצקי ושמאלנים קיצוניים אחרים הפכו אותו לדמות שנויה במחלוקת גם בחוג הקומוניסטי.

חלק מציורי הקיר הטובים ביותר של ריברה מוצגים לראווה בארמון הלאומי במקסיקו סיטי ובבית הספר החקלאי הלאומי של מקסיקו "צ'אפינגו" בעיר טקסקוקו אשר ליד מקסיקו סיטי.

עבודותיו המאוחרות מחוץ לארצו

*Detroit Industry*, הקיר הצפוני במוסד לאמנות שבדטרויט

בסתיו 1927 קיבל ריברה הזמנה לקחת חלק בחגיגות 10 השנים למהפכת אוקטובר במוסקבה בירת רוסיה. ריברה נשאר ברוסיה, אך גורש ממנה בשנת 1928 בשל מעורבת פוליטית אנטי סובייטית וחזר למקסיקו. ציור הקיר שלו "In the Arsenal" שובש בעקבות מעורבותו הפוליטית אשר בסופה גרמה גם לסילוקו מהמפלגה הקומוניסטית. בתקופה זו קיבל כעוזרו את ויקטור ארנטוף צייר קירות ממוצא רוסי אשר היה קומוניסט.

ריברה צייר כמה ציורים בארצות הברית. בשנים 1930 - 1933 הצליח לסיים כמה פרסקו בארצות הברית, כשרובם של הציורים כללו בנושאם את החיים התעשייתיים. היצירה Detroit Industry (תעשיית דטרויט), אשר צוירה בשנת 1932, נחשבת לאחת מעבודותיו הטובות ביותר אשר שרדו בארצות הברית, ומוצגת במוסד לאמנות שבדטרויט.

ריברה צייר במרכז רוקפלר בניו יורק בשנת 1933. עבודתו במרכז רוקפלר, "אדם בצומת דרכים", פגעה ברגשות המממנים בשל שילוב דמותו של לנין בציור. יצירה זו נהרסה בידי המרכז, ושוחזרה מחדש על ידי ריברה עצמו במרכז לאמנות במקסיקו סיטי לאחר מכן. בעקבות הפרסום השלילי לו זכה ריברה בארצות הברית, לאחר ציורו במרכז רוקפלר, בוטלה ההזמנה לציור קיר בתערוכה העולמית של שיקגו (1933). בדצמבר 1933 כועס ומושפל חזר ריברה למקסיקו. בשנת 1934 הוא חידש את עבודתו אשר ב-Palacio de Bellas Artes שבמקסיקו סיטי. הגרסה החדשה נקראה - "איש, מפקח היקום". ב-5 ביוני 1940 חזר ריברה לארצות הברית בפעם האחרונה על מנת לצייר 10 לוחות של ציורי קיר בשביל תערוכת גשר הזהב הבינלאומית אשר בסן פרנסיסקו.

חיים אישיים

ריברה היה רודף שמלות ואב לפחות לשני ילדים שנולדו מחוץ לנישואין משתי נשים שונות: אנחלינה בלוף ילדה את בנו דייגו (1916–1918); מריה סטבלסקה ילדה את בתו בשנת 1918. הוא התחתן עם אשתו הראשונה, גואדלופה מרין, בשנת 1922, ממנה נולדו לו שתי בנות. הוא היה נשוי כאשר הוא פגש את הסטודנטית פרידה קאלו. הם התחתנו ב-21 באוגוסט 1929; הוא היה בן 42, היא הייתה בת 22.

הבוגדנות והאלימות שלו הובילו לגירושין בשנת 1939, אבל הם התחתנו מחדש ב-8 בדצמבר 1940 בסן פרנסיסקו. לאחר מותה של פרידה, ריברה התחתן בשלישית עם אמה אורטדו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייגו ריברה בוויקישיתוף

Diego Rivera Web Museum
Information about the life and work. Includes pictures
Links to Rivera's works ב-ArtCyclopedia
Artchive - Biography and images of Rivera's works
Short biography with photograph

דייגו ריברה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
דייגו ריברה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דייגו ריברה (1886-1957), דף שער בספרייה הלאומית
דייגו ריברה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייגו ריברה, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ Mexico: Virtual Jewish History Tour, Jewishvirtuallibrary. לדברי חוקרת תולדות האמנות רקל טיבּוֹל, אף אם סבתו של ריברה הייתה מצאצאי אנוסים, את הקשר לתרבות היהודית המודרנית הוא לא ינק ממשפחתו אלא מידידיו היהודים הרבים (Raquel Tibol, Diego Rivera: Great Illustrator; translation: Gregory Dechant, Mexico: Editorial RM: Museo Nacional de Arte; New York, N.Y.: US distribution, Distributed Arte Publishers, 2008, p. 32).

[1] Mexico: Virtual Jewish History Tour, Jewishvirtuallibrary. לדברי חוקרת תולדות האמנות רקל טיבּוֹל, אף אם סבתו של ריברה הייתה מצאצאי אנוסים, את הקשר לתרבות היהודית המודרנית הוא לא ינק ממשפחתו אלא מידידיו היהודים הרבים (Raquel Tibol, Diego Rivera: Great Illustrator; translation: Gregory Dechant, Mexico: Editorial RM: Museo Nacional de Arte; New York, N.Y.: US distribution, Distributed Arte Publishers, 2008, p. 32).

[1]