דייזי ח'אן
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגום מכונה. | |
 | |
| לידה |
1958 (בת 66 בערך) ג'אמו וקשמיר, הודו  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ג'יימס פארקס מורטון לבין-דתיות |
  | |
דייזי ח'אן (באנגלית: Daisy Khan; נולדה ב-1958) היא מפיקת קמפיינים ורֶפורְמָטוֹרית מוסלמית אמריקאית.[1] הייתה מנכ"לית של יוזמת הנשים האסלאמית לרוחניות ושוויון (WISE).[2] היא הנהיגה ארגון מחויב בשלום, שוויון, צדק עבור המוסלמים בכל רחבי העולם. ח'אן היא פרשנית מדיה שמופיעה באופן תדיר בנושאים כגון זכויות הנשים המוסלמיות, האסלאם באמריקה, אסלאמופוביה, וקיצוניות אלימה.
בתחילת החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייזי ח'אן נולדה במרגלות הרי ההימלאיה במדינת ג'אמו וקשמיר. ח'אן גדלה בבית מוסלמי שהיה מסורתי, שבו החינוך היה מוערך מאוד. היא השתתפה בבית ספר מיסיונרי נוצרי, שנקרא St. Patrick’s Presentation Convent.[3] בתוך סביבה מעורבת עם הינדים, סיקים, מוסלמים. סבה של ח'אן, גולאם חסן ח'אן, היה בעל ההשפעה החזקה ביותר על חייה של דייזי. גולאם היה המהנדס הראשי של מדינת קשמיר, הוא למד הנדסה אזרחית באוניברסיטת הרווארד בשנת 1920,[4] ועודד את ילדיו ואת נכדיו להמשיך את הלימודים בעלי הרמה הגבוהה ללא קשר במקום הלימודים, אביה של דייזי, נד'יר ח'אן כדורגלן שעבר, עודד אותה להתאמן ולהקדיש את זמנה באימוני ספורט במטרה להשתתף במשחקי אולימפיאדה.[4]
המעבר לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 16 ובתמיכת ההורים שלה, ח'אן עזבה את ארצות הברית כדי להמשיך בלימודים באמנות ובעיצוב. היא הגיעה ללונג איילנד, והתגוררה עם דודיה.[4] לאחר התיכון, היא זכתה בתואר מבית הספר לעיצוב פנים בניו יורק. בתחילת שנות ה-20 לחייה, היא נסעה למנהטן והתחילה את חייה המקצועיים, עבדה למשך 80 שעות בשבוע בתור מעצבת אדריכלית.[4] בתקופה זו עברה ח'אן לסופיזם.[5][6]
הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התחלת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרויקט הגדול הראשון שלה היה לעזור בעיצוב המרכז האסלאמי של לונג איילנד שנוסד על ידי דודה.[4] ח'אן עסקה בפרויקטים להקמת מקדשים ובתי תפילה של דתות שונות.
ח'אן המשיכה לעבוד כמנהלת פרויקטים אצל שיירזון ליהמן ברדרס בקומה ה-106 של מרכז הסחר העולמי. אחרי שיירזון היא עבדה אצל ההוצאה לאור "פרימדייה", שם היא פיקחה על עיצוב של שבעה עשר כתבי עת משרדיים, ומאוחר יותר הצטרפה לחברת תקשורת.
שרות ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת לקדם את החזון שלהם על אסלאם הרמוני ופרוגרסיבי שאוהב קידמה וחדשנות, בשנת 1997 הזוג הקים ללא כוונת רווח קבוצה אשר נקראת כעת את החברה האמריקאית לקידום המוסלמים,[7] מקום הקבוצה הזאת איפה שח'אן שירתה בתור מנכ"לית במשך 17 שנים. באמצעות "אסמא" ח'אן הקדישה את זמנה בחיזוק הביטוי על האסלאם שהיה מבוסס על תרבות והרמוניה דתית באמצעות שיתוף פעולה בין הדתות, טיפוח הדור הבא של המנהיגים, קידום זכויות הנשים, ובניית גשרים באמצעות תרבות ואומנות.[8]
הקמת תוכניות הדגל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאמץ להבליט את המשותף בין מסורות הדתות האברהמיות, ח'אן יצרה הצגות תיאטרון על נושא הדתות בשם "Same Difference", ו"Cordoba Bread Fest. על מנת לתת עדיפות לקידום הנשים המוסלמיות ולתת סמכות לבני נוער בכל רחבי העולם, ח'אן השיקה שתי תוכניות במטרה ליצור פלטפורמה אשר מגדילה את ההשפעה הקולקטיבית של סוכני השינוי החברתי.
בשנת 2004, הוקמה הרשת "המנהיגים המוסלמים של מחר", על מנת לטפח ולהעצים את הרשת העולמית של המנהיגים המוסלמים הצעירים. היא הרשת הגדולה ביותר של מנהיגים מוסלמים צעירים בכל רחבי העולם. כמו כן, ב-2006, יוזמת הנשים האסלאמית לרוחניות ושוויון נוסדה כדי לבנות תנועה עולמית מגובשת של נשים מוסלמיות במטרה לקדם זכויות נשים ולאפשר לנשים לבחור בחירה מכובדת ולאפשר להם גם להשתתף באופן מלא ביצירת הצדק ובבניית חברות משגשגות.
ח'אן הוטרדה יותר ויותר מההתעללות (סקילה באבנים, רצח על רקע כבוד המשפחה, נישואים בכפייה) בנשים מוסלמיות בכל רחבי העולם. בשנת 2008, יוזמת הנשים האסלאמית השיקה את מועצת השורא הכללית של נשים מוסלמיות על מנת לספק חוות דעת דתיות בסוגיות שנמצאות במחלוקת החשובות במיוחד לנשים מוסלמיות, בהסתמך על המומחיות של חבריה בשתי תורות המשפט האסלאמי, ובתחומים כגון היסטוריה, מדע המדינה, תאולוגיה וסוציולוגיה. מועצת השורא פרסמה את ההצהרה הראשונה שלה ב-2009 ג'יהאד "נגד אלימות", גינוי של קיצוניות אלימה. את המועצה העולמית המוסלמית של הנשים שנקראת השורא הצהירה הצהרות נגד אלימות במשפחה, קיצוניות אלימה, השחתת איבר המין הנשי, ועל האימוץ.
אקטיביזם של פלורליזם וחופש הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך התפתחות האסלאמופוביה בארצות הברית (אנ'), ח'אן פרסמה מאמר ב"הגרדיאן" שכותרתו "אסלאמופוביה היא האויב הגדול ביותר של אמריקה".[9]
מדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ח'אן מרצה באופן קבוע בארצות הברית ובעולם. היא הופיעה במספר רב של כלי תקשורת, כגון CNN, אל ג'זירה, וה-BBC. היא כיהנה כיועצת, ותורמת למגוון של סרטים תיעודיים בהם הסרט מוחמד: מורשתו של הנביא מוחמד, נשיונל ג'יאוגרפיק בפנים מכה, ושל ערוץ הולמרק מקשיב האסלאם.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היא הייתה הנמענת הראשונה של צ'ארלס אנסבאכר, לפי הקרן לצוד חלופות, 2012.
- היא אחת מבין "10 נשים מוסלמיות שכל אדם צריך לדעת," לפי האפינגטון פוסט בלוג של דת, 2012.[10]
- @DaisyKhan היא אחת מ-140 משתתפי הטוויטר הטובים ביותר ב-2013 .[11]
- @DaisyKhan היא אחת מ-"7 הנשים שאתה חייב לעקוב בטוויטר," לפי המגזין גלמור, 2012.[12]
- ידועה בבניית הגשרים באמצעות דיאלוג בין דתי, לפי IQRA קרן החינוך הבינלאומי, 2011.[13]
- זכתה בפרס אלינור רוזוולט לזכויות האדם, לפי ועדת השירות המאוחדת ב-2011.[14]
- זכתה בפרס השלום של אדינבורו - העיר של אדינבורו, אדינבורו דתי האגודה, פסטיבל של רוחניות, שלווה, ואת הישיבות של אדינבורו מנהיגים דתיים, 2011.[15]
- זכתה בפרס הקול הנבואי, לפי שלום מרכז, 2011 .[16]
- היא מחויבת לפעולה, לפי יוזמת קלינטון העולמית, 2010.[17]
- היא זכתה בפרס של האישה שמהווה מקור השראה, לפי מרכז תמיכת המשפחה הערבייה האמריקאית.[18]
- דייזי ח'אן היא אחת מ-21 המנהיגים של המאה ה-21: שבעה שהפילו הטירנים, לפי העיתונות המקוונת של הנשים, 2008.[19]
- זכתה בפרס הבין-דתי של ג'יימס פארקס מורטון, לפי מרכז ניו יורק שמתייחס לדתות שונות, 2006.[20]
- זכתה בפרס מחויבות של החיים, לפי הסמינר התאולוגי הערמוני, 2005.[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "The smashers of Mary's images are acting more against statues than against her". The Economist. 30 נוב' 2017. נבדק ב-2 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Combating Extremism and Islamophobia in the United States". Council on Foreign Relations. אורכב מ-המקור ב-2017-02-22. נבדק ב-26 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Presentation Convent Higher Secondary School". נבדק ב-2012-04-16.
- ^ 1 2 3 4 5 ديزي خان صوت الإسلام المعتدل في أميركا
- ^ AZMAT KHAN (27 ספט' 2011). "Imam Feisal Adbul Rauf and Daisy Khan: "We Are Simply People Caught in the Middle"". FRONTLINE. נבדק ב-2 בדצמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ADELA SULIMAN (23 ספט' 2016). "Sufi Sect of Islam Draws 'Spiritual Vagabonds' in New York". The New York Times. נבדק ב-2 בדצמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Daisy Khan, an Eloquent Face of Islam, הניו יורק טיימס
- ^ Grynbaum, Michael M. (10 בנובמבר 2010). "Daisy Khan, an Eloquent Face of Islam". The New York Times. נבדק ב-22 בפברואר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Islamophobia is America's real enemy
- ^ 10 Muslim Women Every Person Should Know
- ^ "The 140 Best Twitter Feeds of 2012". Time. אורכב מ-המקור ב-27 ביוני 2015. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "#FollowFriday: 7 Women You Must Follow for LOLs, OOOHs and AHHs". Glamour. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "IQRA Annual Dinner 2011 Highlights". IQRA Foundation. אורכב מ-המקור ב-2018-03-11. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ [https://web.archive.org/web/20150809135542/http://www.asmasociety.org/about/b_rauf.html Imam Feisal Abdul Rauf Founder of ASMA and Chairman of Cordoba Initiative]
- ^ "ASMA Update". ASMA Society. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2015. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rabbi Arthur Waskow Presents Daisy Khan with Prophetic Voice Award". The Shalom Center. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The 2010 Clinton Global Initiative recognizes ASMA's commitment to action "Training Imams on Women's Rights in Afghanistan"". ASMA Society. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2015. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Executive Director of the American Society for Muslim Advancement to Visit LIM College". LIM College. אורכב מ-המקור ב-2013-03-11. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "21 Leaders for the 21st Century: Seven Who Topple Tyrannies". Women's eNews. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The James Parks Morton Interfaith Award". Interfaith Center of New York. אורכב מ-המקור ב-2011-08-28. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Lives of Commitment". Auburn Seminary. אורכב מ-המקור ב-3 ביולי 2015. נבדק ב-31 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה)