דררה אדומת חזה
דררה אדומת חזה | |
---|---|
מצב שימור | |
קרוב לסיכון (NT)[1] | |
מיון מדעי | |
ממלכה: | בעלי חיים |
מערכה: | מיתרניים |
על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
מחלקה: | עופות |
סדרה: | תוכאים |
תת־סדרה: | תרופודה |
משפחה: | דרראים |
סוג: | דררה |
מין: | דררה אדומת חזה |
שם מדעי | |
Psittacula alexandri ליניאוס, 1758 | |
תחום תפוצה | |
דְּרָרָה אֲדֻמַּת חָזֶה[2] (שם מדעי: Psittacula alexandri) הוא מין תוכי ממשפחת הדרראים ומהסוג דררה החי בטבע בדרום-מזרח אסיה והודו בטווח שבין דרום סין ודרום ההימלאיה עד האי ג'אווה שבאינדונזיה. המשמעות של שם המין הוא: תוכי אלכסנדר הגדול, אשר צבאותיו הביאו את התוכי ליוון לראשונה.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכה של הדררה 33–35 ס"מ והיא דומה במראה לדררה מצויה אך בעלת גוונים צבעוניים יותר. הנוצות שלה ירוקות עם עורף ירוק עז, ראשה וחזה סגולים, ומקורה אדום. לדררה פס שחור דק בין העיניים, ופס שחור עבה מתחת למקור. הבטן בעלת גוון של אפרסק והזנב ירוק עם קצוות כחולים. הכנפיים ירוקות עם מרכז צהוב מבחוץ.
תפוצת התוכי בטבע במטעים, הרים נמוכים ויערות לחים עד גובה 3,000 מטר. הוא ניזון מפירות, אגוזים וזרעים שונים ומשתמש במקורו כדי לפצח אגוזים קשים. בכמה אזורים תוכים אלה מזיקים מאוד לחקלאות והם ניצודים על ידי החקלאים. במספר ערים כמו במומביי הם חיים בלהקות גדולות.
התוכי מצוי בסיכון קטן עקב סחר לחיית מחמד. מספר תוכים שוחררו לחופשי באזורים בהם הם לא חיים בטבע כעופות פולשים מזיקים.
תת-מינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדררה זו ישנם 8 תת-מינים:
- Psittacula alexandri abbotti
- Psittacula alexandri alexandri
- Psittacula alexandri cala
- Psittacula alexandri dammermani
- Psittacula alexandri fasciata
- Psittacula alexandri kangeanensis
- Psittacula alexandri major
- Psittacula alexandri perionca
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דררה אדומת חזה, באתר ITIS (באנגלית)
- דררה אדומת חזה, באתר NCBI (באנגלית)
- דררה אדומת חזה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- דררה אדומת חזה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דררה אדומת חזה, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דררה אדומת חזה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ דררה אדומת חזה במילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית