הלנה ציטרון
 | |
| לידה |
26 באוגוסט 1922 הומנא, סלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביוני 2007 (בגיל 84) ישראל |
| מדינה |
צ'כוסלובקיה, סלובקיה, ישראל |
  | |
הלנה ציטרון (בלועזית: Helena Citrónová; 26 באוגוסט 1922 – 4 ביוני 2007, י"ח בסיוון ה'תשס"ז) הייתה יהודייה ניצולת השואה, שחייה ניצלו במחנה אושוויץ-בירקנאו על ידי מש"ק אס אס בשם פרנץ וונש שהתאהב בה. סיפורה הונצח בסרט התיעודי "היפה בנשים", שזכה בפרס לסרט הדוקומנטרי הזר בתחרות הסטודנטים של פרס אוסקר לשנת 2016.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלנה ציטרון נולדה לרבקה ומיכאל בצ'כוסלובקיה (כיום בסלובקיה).
באושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטרון הגיעה למחנה ההשמדה אושוויץ ב-26 במרץ 1942 במשלוח של נשים יהודיות שגורשו מסלובקיה. כפי ששם הסרט אודותיה מעיד עליה, היא אכן הייתה יפת תואר.
במחנה המוות התפתחה אהבה בינה לבין חייל אס אס אוסטרי בן גילה בשם פרנץ וונש (Wunsch). וונש הגיע לאושוויץ בתחילת שנת 1942 ובספטמבר של אותה שנה הועלה לדרגת אונטרשארפיהרר (מקבילה לדרגת סמל). הוא שימש בתפקיד מפקד מחלקה ביחידת האס אס ששמרה על מחנה ההשמדה, וכן היה אחראי על מחסן במתחם שקיבל בפי האסירים את הכינוי "קנדה" שבו רוכזו כספים וחפצי ערך שנמצאו במזוודות ובמטעני היד שהשאירו הנרצחים. אחד מתפקידיו היה השתתפות בתהליך הסלקציה שבוצע על רציף הרכבת, בו מוינו היהודים שהגיעו למחנה, על ידי רופא אס אס, מי למוות ומי לעבודת פרך.
הלנה משכה את תשומת ליבו של פרנץ וונש לאחר שהתבקשה לשיר ביום הולדתו. מערכת היחסים ביניהם התחילה כאשר וונש נכנס לצריף בו עבדה, והשליך לה פתק, "התאהבתי בך". בתחילה הרגישה רגשות שנאה כלפיו, אך אלה שככו כאשר הגיעה לאושוויץ אחותה רוזה, הגדולה ממנה ב-11 שנים, עם שני ילדיה, והוא הביע נכונות להציל אותה. הוא ביקש מהלנה לומר לו את שמה של אחותה. היא השיבה ואמרה כי הוא לא יוכל להצילה מאחר שבאה עם שני ילדים קטנים, והוא ענה לה כי אכן ילדים לא יכולים לגור במחנה. ואז רץ לכיוון הקרמטוריום והפריד את האם מהילדים, שגורלם נחרץ. וונש הצליח להציל את האחות באומרו כי היא עובדת עבורו במתחם "קנדה".
בהמשך סיפק וונש להלנה ולאחותה מזון, ביגוד והגנה. מערכת היחסים האסורה הזאת בין אסירות יהודיות לבין חייל אס אס סיכנה את חיי שלושתם ונמשכה שנתיים. הלנה הרגישה רגשי אהבה לוונש. מערכת היחסים הזאת עם חייל אס אס באושוויץ השאירה לה לימים טעם מר, אך העובדה שהציל את חייה ואת חיי אחותה הפיג אותו.
לאחר שחרור אושוויץ על ידי הצבא האדום, הלנה ואחותה נשארו במחנה. וונש לא לקח אותן עימו במהלך הנסיגה מאושוויץ לכיוון גרמניה, אך הן לא הצטרפו לאסירים שפונו מאושוויץ בצעדת המוות ובזמן הפינוי הסתתרו בתוך המחנה.
משפטו של וונש[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנץ וונש לא נעצר עם סיום המלחמה והצליח לברוח לאוסטריה. בשנת 1971 הוא נעצר באוסטריה, בגין הפשעים שהשתתף בביצועם באושוויץ. משפטו נמשך עד אמצע שנת 1972.
לפני הגעתה להעיד במשפטו של וונש התלבטה הלנה קשות ובסופו של דבר החליטה בכל זאת לנסוע לווינה ולהעיד לטובתו, דבר שהיה כרוך עבורה בלבטי נפש עזים. במהלך המשפט היא תיארה לראשונה בפומבי את פרשת האהבה שהייתה לה עם הנאשם ואת הצלת חייהן שלה ושל אחותה במחנה המוות. פרנץ וונש שוחרר ללא עונש בהסתמך על דיני ההתיישנות בחוק האוסטרי. בעדותה נתנה הלנה את הצד המוסרי לשחרורו מעבר לצד המשפטי גרידא.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1945 עלו הלנה ואחותה לארץ ישראל. הלנה התחתנה עם דוד טהורי, שנולד ברוסיה בשנת 1913, עלה לארץ בשנת 1938 והיה מלוחמי האצ"ל ויקיר העיר תל אביב-יפו לשנת 1988. בעקבות נישואיה שינתה את שמה לציפורה טהורי. אחותה רוזה גם היא שיקמה את חייה בישראל ונקראה שושנה אורנשטיין.[1] ציפורה גרה בתל אביב ובשנת 1954 נולדה לה בת.
ציפורה טהורי נפטרה בשנת 2007, בגיל 85, ונקברה בבית העלמין ירקון.[2]
באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפורה של הלנה הועלה במחזה של השחקנית והמורה למשחק מיקי מרין, בתה של שושנה אורנשטיין, שהוצג במסגרת פסטיבל עכו בשנת 1988.[3]
הסיפור הונצח בסרט התעודה "היפה בנשים",[4] סרט הגמר של הבמאית מיה צרפתי בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה של אוניברסיטת תל אביב. עלילת הסרט, שאורכו 32 דקות, נסובה סביב סיפורן של שתי האחיות, הלנה ורוזה ופרשת חייל האס אס שהצילן מהשמדה. הסרט זכה בשנת 2015 בתחרות ליצירה דוקומנטרית ע"ש דוד פרלוב,[5] ובשנת 2016 זכה בפרס לסרט הדוקומנטרי הזר בתחרות סרטי הסטודנטים של פרס אוסקר.[6] הרחבה של סרט זה, בשם "אהבה זאת לא היתה"[7] באורך 86 דקות, התחרתה בפסטיבל "דוקאביב" בשנת 2020.[8][9]
הסופר הבריטי פול ריצ׳רד סאלי כתב ב-2014 את הרומן הדמיוני Whispering Birches: A Tale of Love and Courage in Auschwitz, המתבסס על סיפור האהבה בין הלנה לפרנץ.
בשנת 2020 הועלתה ב"אופרה סיאם" בבנגקוק אופרה מאת המלחין התאילנדי-אמריקאי S.P. Somtow (אנ') המבוססת על סיפור הצלתה של הלנה ציטרון.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערב חדש - ציפורה טהורי ושושנה אורנשטיין מספרות על אושוויץ, 30 בספטמבר 1988
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שושנה אורנשטיין ציטרון ז"ל, באתר "מורשת נתניה"
- ^ צפורה טהורי (ציטרון), באתר BillionGraves
- ^ מוזכר בסוף הראיון של שתי האחיות עם טומי לפיד ודן מרגלית בתוכנית "ערב חדש" משנת 1988.
- ^ "היפה בנשים", במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי"
"היפה בנשים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ מיה צרפתי היא הזוכה בתחרות ליצירה דוקומנטרית ע"ש דוד פרלוב 2015, באתר וואלה!, 18 בפברואר 2015
- ^ איתי שטרן, הסרט הישראלי "היפה בנשים" זכה בתחרות הסטודנטים של האוסקר האמריקאי, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2016
"היפה בנשים", סרט הגמר של מיה צרפתי מאוניברסיטת תל אביב, זכה באוסקר הסטודנטים לסרט הדוקומנטרי הזר, דוברות אוניברסיטת תל אביב, נובמבר 2016 - ^ "אהבה זאת לא היתה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^
נירית אנדרמן, "אהבה זאת לא היתה": היהודייה שכבשה את לבו של הקצין הנאצי, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2020
- ^ Love It Was Not, Jewish Film Festivals
- ^ Sheldon Teitelbaum, In risqué Thai opera piece, an SS guard and Auschwitz inmate fall in love, The Times of Israel, 5 February 2020
Helena Citrónová - Full Opera - World Premiere, Opera Siam on Youtube
