הפארק הלאומי אלחנדרו דה הומבולדט
 | |||||
| נהר בפארק | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| על שם |
אלכסנדר פון הומבולדט  | ||||
| תאריך הקמה |
2 בפברואר 2001 | ||||
| נתונים ומידות | |||||
| שטח | 7,068 קילומטר רבוע, 71,140 הקטאר | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 קובה | ||||
| מיקום |
Holguín Province, Guantánamo Province | ||||
| קואורדינטות | 20°27′29″N 74°54′00″W / 20.45805556°N 74.9°W | ||||
|
(למפת קובה רגילה)   הפארק הלאומי אלחנדרו דה הומבולדט | |||||
  | |||||
אלחנדרו דה הומבולדט (בספרדית: Parque Nacional Alejandro de Humboldt) הוא פארק לאומי במחוזות אולגין וגואנטנמו שבדרום-מזרח קובה, כ-40 ק"מ צפונית-מערבית לברקואה. הפארק קרוי על שם המדען ומגלה הארצות הגרמני אלכסנדר פון הומבולדט, שביקר וחקר את קובה בשנים 1801-1800 (בספרדית, אלכסנדר נקרא אלחנדרו). הפארק הוכרז בשנת 1963, ובשנת 2001 הכריז עליו אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשל המגוון הנופי, הביולוגי, הבוטני והפטרולוגי שבו - הפארק כולל יערות אורנים, יערות מנגרובים וכן חופים ושוניות אלמוגים. האזור הצליח להשתמר גם משום שהאדם לא חדר אליו כמו לאזורים אחרים, גם בתקופה הפרה-קולומביאנית. האזורים החקלאיים נמצאים בשוליו, וגם בעלי חיים שהאדם הביא עמו, כגון כלבים, חתולים וחזירים, שבדרך כלל משבשים את המערכות האקולוגיות, נותרו רק בשוליים.
שטחו של הפארק 711.4 קמ"ר, מתוכם 688.9 קמ"ר בשטח היבשה, ו-22.5 קמ"ר בשטח הים. הנקודה הגבוהה ביותר בו היא פסגת אל טוֹלְדוֹ, בגובה של 1,168 מ' מעל פני הים. באי זורמים מספר נחלים שמימיהם עמוקים וצלולים, ובהם טוֹאָה-חָגוּאָנִי, דוּאָבָּה, חִיגוּאָנִי, נִיבּוּחוֹן ומוֹאָה.
רכס ההרים שבו שוכן הפארק החל להיווצר בתקופת הקרטיקון. אזור הפארק הוא "אי" של סלעים פחמתיים, שמאפשרים קיומן של תופעות קרסטיות, בלב אזור שרוב הסלעים בו הם סרפנטיניים.
בפארק גדלים 905 מיני צמחים, מתוכם 343 ייחודיים לאזור. 18 מתוך 26 הצמחים האנדמיים לקובה גדלים בתחומי הפארק, ובהם פודוקרפוס אקמן והדרקונית הקובנית.
45 מיני זוחלים מצויים בתחומי הפארק, המהווים 37% ממיני הזוחלים המצויים בקובה כולה. עם בעלי החיים השוכנים בו נמנים תוכים, קוליברים, לטאות, הוטיות, וכן הקוניור הקובני, הדיה הקובנית, נקר מקור השנהב והסולנודון הקובני האנדמי, שלושת האחרונים מצויים בסכנת הכחדה. בחופי הפארק חיים תחשי נהרות.
תיירים יכולים לבקר בפארק דרך מרכז המבקרים שנמצא על הכביש בין ברקואה למואה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| בקרת זהויות |
|
|---|