הפקעה של מקרקעין בישראל

הפקעה של מקרקעין בישראל היא העברה כפויה בתמורה או ללא תמורה של מקרקעין. ההפקעה מתבצעת בהתאם לחוק הישראלי על ידי רשויות המדינה לצורכי ציבור בלבד. ההפקעה יכולה להתבצע על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה, החברה הלאומית לדרכים (מע"צ), חברת החשמל ורשויות ציבוריות אחרות למטרות שהוגדרו בחוק כמו דרכים, גנים, שטחי נופש, שמורות טבע, ספורט, נמלים וכו'.

פיצויי ההפקעה

בפסיקה הישראלית נאמר, שחובה לפצות את האזרח בהפקעת הקרקע, ישנו מקור במשפט העברי, כבר בדברי הרמב"ם על סמכויות המלך: "ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים ייקח ונתן לעבדיו."

כל הרשויות המפקיעות חייבות בתשלום מלא עבור "מחוברים" (שהם מבנים, גידולים, מתקנים וכל דבר אחר המחובר חיבור של קבע לקרקע). בנוסף חייבות הרשויות המפקיעות בפיצוי עבור הקרקע בניכוי חלק ממנה שבה הכיר החוק. החלק שאינו חייב בפיצוי בהפקעות לפי חוק התכנון והבניה הוא עד 40% משטח החלקה. החלק שאינו חייב בפיצוי בהפקעות לפי פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) הוא עד 25% משטח החלקה.

הפקעה שלא התממשה

הרשות המפקיעה עלולה לייעד המקרקעין להפקעה ולא לממש את ההפקעה בפועל (המימוש מתבצע על ידי תפיסת החזקה במקרקעין בפועל וניצולם למטרת ההפקעה). במקרה שכזה בעליו של המקרקעין אינו יכול לנצל את הנכס לבניה ואינו יכול למכור אותה עקב רמת סחירותה הנמוכה ומאידך אינו מקבל פיצוי כלל שכן המקרקעין טרם הופקעו. במקרים אלו, עשוי בית המשפט ליתן סעד לבעלי המקרקעין באמצעות ביטול ההפקעה או חיוב הרשות להפקיע בפועל.

הפקעה רגולטורית

מצב בו לא בוצעה הפקעה בדרך המקובלת להפקעה, אולם חקיקה או חקיקת משנה רוקנה למעשה את זכויות הקניין מתוכנן. במילים אחרות, מדובר במצב בו הרכוש אמנם נשאר בידי בעליו, אולם השימוש בו הוגבל בצורה מהותית המצמצמת מאוד את יכולת הבעלים לעשות בו שימוש. הפקעה רגולטורית יכול שתהיה בעוצמות שונות. כך למשל, תיתכן הפקעה רגולטורית בשל קביעת דרך כדרך ללא מוצא (הפקעה חלקית מאוד של זכויות הבעלים בסביבה). דוגמה קיצונית אחרת היא הכרזה על שטח מסוים כשמורת טבע מבלי להפקיעו. התוצאה תהיה כי הקניין בקרקע יישאר בידי בעליו, אולם השימוש אשר יוכל לעשות בקרקע יהיה זניח. הפסיקה הישראלית טרם הבהירה האם הפקעה רגולטורית תחשב כהפקעה לכל דבר ועניין לרבות לעניין פיצויים.

רשימת החוקים והפקודות המאפשרים הפקעה של מקרקעין

• פקודת המכרות 1925.
• פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור) 1943.
• חוק רכישת מקרקעין (אישור פעולות ופיצויים) 1953.
• חוק הניקוז והגנה מפני שיטפונות 1957.
• חוק המים 1959.
• חוק רישום שיכונים ציבוריים (הוראת שעה) 1964.
• חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום תשכ"ה 1965.
• חוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965.
• חוק רשויות נמלים ומעיינות 1965.
• חוק העתיקות 1978.
• חוק התקשורת 1982.
• חוק רשות הדואר 1986.
• חוק הרשויות המקומיות (שימוש ארעי במגרשים ריקים) 1987.
• חוק כביש ארצי לישראל 1994.

ראו גם

• פיצויים (חוק התכנון והבנייה)
• יום האדמה

לקריאה נוספת

• חנוך דגן "שיקולים חלוקתיים בדיני נטילה שלטונית של מקרקעין" עיוני משפט כ"א 491 (1998).
• אירית חביב סגל "בעיות תיאום ושאלת המטרה הציבורית בהפקעת מקרקעין" עיוני משפט כ"א 449 (1998).

קישורים חיצוניים

חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, באתר ויקיטקסט

פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי הציבור), 1943, באתר ויקיטקסט

• תומר ריטרסקי, הרשויות המקומיות ותעשיית הפקעת הקרקעות
• שלומית צור, "עשרות פעמים אמרו לי, 'בגללך לא אוכל להאכיל את הילדים שלי'", באתר TheMarker‏, 16 בפברואר 2023

• Miceli Thomas I. and Segerson Kathleen, Takings in Bouckaert Boudewijn and Degeest Gerrit, Encyclopedia of law and Economics, Cheltenham, 2000

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.