ואריאציות אניגמה
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
ואריאציות על נושא מקורי, Op.36 הידועות גם כואריאציות אניגמה, היא יצירה תזמורתית מאת המלחין הבריטי אדוארד אלגר הכוללת 14 וראציות על בסיס נושא מקורי של אלגר.
היצירה, שנכתבה בין אוקטבר 1898 לפברואר 1899, הוקדשה ל"חבריי המתוארים דרך המוזיקה" - כל ואריאציה היא למעשה תיאור מוזיקלי של מכריו ומשפחתו של אלגר, ושל אלגר עצמו.
"העבודה הזו, המתחילה בשילוב רוח הומוריסטית ורצינות תהומית, כוללת סקיצות של חבריו של המלחין. כל אחת מן הדמויות משתקפת בנושא הראשי - ה"אנגימה" (בשם זה ידוע הנושא הראשי) ובנסיון "לפתור" אותו. הסקיצות (הואריאציות) הן אינן "פורטרטים" מלאים, אלא גרעין של רעיון יחודי על בסיס אישיות מסוימת. זהו הבסיס ליצירה, עם כי ניתן להאזין ליצירה כפשוטה גם ללא ההשפעות החיצוניות"
— מתוך תוכניה לקונצרט משנת 1911 בטורינו, בה בוצעה היצירה בניצוח המלחין
לאחר ביצוע הבכורה בלונדון בשנת 1899, הווריאציות ביססו באופן מיידי את הפופולריות של אלגר ואת המוניטין הבינלאומי שלו.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלגר ציין כי בערב של ה-21 באוקטובר 1898, לאחר יום עבודה מעייף, הוא התיישב על יד הפסנתר והחל לנגן מלודיה ולאלתר עליה. באלתורים הוא ניסה ליצור דיומי מוזיקלי של חבריו. האלתורים הללו, שלאחר מכן תוזמרו, נהפכו בסופו של דבר ל"ואריאציות אניגמה". ואריאציות על בסיס דמויות מלחינים אחרים כדוגמת ארתור סאליבן לא נכללו בשל חשש מפסטיש.
היצירה הושלמה ב-18 בפברואר 1899 ופורסמה בהוצאה Novello & Co. היא בוצעה לראשונה ב-19 ביוני 1899 באולם סנט ג'יימס בלונדון, בניצוח הנס ריכטר. הביקורות מיד לאחר בכורה שיבחו את המבנה והתזמור של היצירה. אלגר יצר גרסה אלטרנטיבית לואריאציאת הסיום, הכוללת גם תפקיד עוגב, שבוצעה לראשונה ב-13 בספטמבר 1899 בפסטיבל שלוש המקהלות עם אלגר כמנצח.
תזמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה כתובה לתזמורת סימפונית מורחבת:
- כלי נשיפה מעץ: 2 חלילים (חלילים אחד עובר לפיקולו ; 2 אבובים ; 2 קלרינטים בסי במול ; 2 בסונים . קונטרה בסון.
- כלי נשיפה ממתכת: 4 קרנות ; 3 חצוצרות בפה ; 3 טרומבונים, טובה.
- כלי הקשה: טימפני ; מצילתיים, משולש, טם-טם ותוף בס
- כלי מיתר: כינור ראשון, כינור שני, ויולות, צ'לי, קונטרבסים.
- עוגב (לא חובה)
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נושא (אניגמה: אנדנטה)
הנושא הכתוב בסולם סול מינור, נע בתחושת חיפוש מתמדת. לאחר מעבר רגעי לסולם היחסי סול מז'ור באופי יותר קל, הנושא חוזר למצב הרוח הנסער דרך הלחנה פוליפונית יותר.
"הנושא מבטא את בדידותו של האמן, וכביטוי מוזיקלי של השיר Ode (אנ')"
— מתוך תוכנייה משנת 1912 בה בוצעה יצירתו The Music Makers (אנ') המבוססת על אותו שיר
יש המשערים כי הנושא מדבר על אלגר עצמו, מאחר שהוא מתאים מבחינת המקצב לשמו המלא "אדווארד אלגר". הנושא מוביל לואריאציה הראושנה ללא הפסקה.
ואריאציה I (אותו הטמפו) C.A.E
קרולין אליס אלגר (C.A.E), אשתו של אלגר מיוצגת בואריאציה זו. הואריאציה מבוססת על מוטיב מלודי קצר בן ארבע צלילים.
"הואראיציה הזו היא למעשה הארכה של הנושא עם תוספות עדינות ורומנטיות"
— דברי המלחין לאחר פטירתה של קרולין
ואריאציה II (אלגרו) H.D.S-P
הואריאציה מבוססת על דמותו של האו דייוויד סטיוארט-פאוול (Hew David Steuart-Powell).
"פסנתרן חובב ונגן נהדר של מוזיקה קאמרית. אשר קשור בטריו ל B.G.N. הצ'לן ואנוכי הכנר. הדמות שלו אמורה להיות מנוגנת כטוקטה, למרות ש H.D.S-P לא חיבב כרומטיות במיוחד"
— דברי המלחין
ואריאציה III (אלגרטו) R.B.T
הואריאציה מבוססת על דמותו של ריצ'רד בקסטר טאונסנד (Richard Baxter Townshend), משורר וסופר, ואחיו של W.M.B. מהואריאציה הרביעית.
דמותו מתוארת כאדם זקן אשר משחק דמות תיאטרלית עם קול נמוך, אשר מתחלף בהפתעה לקול דמוי סופרן.
ואריאציה IV (אלגרו די מולטו) W.M.B
ויליאם מית' בייקר (אנ') אחיו של R.B.T מואריאציה שלוש, ודודה של פני מואריאציה עשר. דמותו מוצגת באופן אנרגטי. זוהי הואריאציה הקצרה בכל היצירה.
ואריאציה V (מודרטו) R.P.A
ריצ'רד פנרוז ארנולד, בנו של המשורר מת'יו ארנולד (אנ') ופסנתרן חובב. המעבר לואריאציה הבאה הוא ללא הפסקה.
ואריאציה VI (אנדנטינו) Ysobel
איזבל פיטון, תלמידת ויולה של אלגר. המלחין הסביר "זה נראה שבבתיבה הראשונה ישנו תרגיל במעבר מיתרים, שהוא אתגר עבור נגנים מתחילים.הואראציה מאופיינת בתחושה מהורהרת ורומנטית.