ולדימיר פוזנר

ולדימיר פוזנר
Влади́мир По́знер
לידה	1 באפריל 1934 (בן 90); פריז, צרפת
כינוי	לארי קינג הרוסי
שם לידה	Владимир Жеральд Дмитрий Дюбуа-Нибуайе
מדינה	רוסיה
השכלה	Faculty of Biology and Soils, Moscow State University; תיכון סטאיווסנט; City and Country School ;
תקופת הפעילות	מ-1961
עיסוק	עיתונאי, במאי טלוויזיה, מפיק טלוויזיה, עורך
מעסיק	ערוץ 1
סוג כתב	מנחה טלוויזיה
בן או בת זוג	Valentina Chemberdzhi (1957–1967)
צאצאים	יקטרינה צ'מברדז'י
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1 בינואר 2014); מדליה על גבורת העמל (14 בנובמבר 1980); עיטור הידידות בין העמים (29 באפריל 1994); עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (27 בנובמבר 2006); עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (3 בדצמבר 1999); פרס TEFI; פרסי Muz-TV; תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית; פרס ניקה ;
קישורים חיצוניים
פייסבוק	pozneronline
טוויטר	vladimirpozner
טלגרם	pozneronline
	http://pozneronline.ru

ולדימיר ולדימרוביץ’ פוזנר (בצרפתית: Vladimir Vladimirovitch Pozner, ברוסית: Владимир Владимирович Познер; בלידתו נקרא בשם "ולדימיר ז'רלד דמיטרי דיובואה-ניבואייה", ברוסית: Влади́мир Жера́льд Дми́трий Дюбуа́-Нибуайе́) הוא עיתונאי ואיש תקשורת סובייטי-רוסי ואמריקאי, יליד צרפת ממוצא יהודי, מנחה התוכנית "פוזנר" בערוץ הפדרלי הראשון של רוסיה, בעקבותיה זכה לכינוי "לארי קינג הרוסי". בין השנים 1994–2008 כיהן כנשיא האקדמיה הרוסית לטלוויזיה.

הוא דובר רוסית, צרפתית ואנגלית שוטפת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר נולד בצרפת למהגר רוסי-יהודי ולדימיר אלכסנדרוביץ’ פוזנר שהיגר לצרפת ב-1922 וז’רלדין לוטן – צרפתייה-קתולית. הוא נטבל לנצרות בקתדרלת נוטרדאם, אך הוריו נישאו רק בהיותו בן 5. מכיוון שאביו ביכר חיי הוללות, בגיל 3 אימו היגרה עימו לארצות הברית היכן שהתגוררו אימה ואחותה, שם הועסקה בתור עורכת סרטי וידאו במדור הצרפתי של אולפני פרמאונט. כעבור 5 שנים, ב-1939, אביו הועסק אז בחברת ההפקה Metro Goldwyn Mayer השיב את אשתו ובנו – ולדימיר, בחזרה לצרפת, אולם בעקבות פלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת ב-1940, משפחתו הפליגה לארצות הברית היכן שב-1945 נולד אחיו - פבל פוזנר. עם סיפוחה של ליטא, היכן שהתגורר סבו של פוזנר, לברית המועצות ב-1940 אביו קיבל דרכון סובייטי. אביו היה פטריוט סובייטי להוט; החל מ-1943 בהיותו ראש צוות במדור דוברי-רוסית באגף הקולנוע של USDOD פעל בשירות המודיעין הסובייטי והדליף מידע מסווג בשל מניעיו האידאולוגיים. ב-1948 משפחתו היגרה למזרח גרמניה בגין התחקות שירותי ה-FBI אחר אביו ועל רקע עידן המקארתיזם. ולדימיר אלכסנדרוביץ’ חלם לשוב ולחיות בברית המועצות וב-1952 שב אליה עם משפחתו; הם השתכנו במוסקבה.

על אף שאמו צרפתייה ואביו התנער מיהדותו, הוזכר לפוזנר כי הוא ממוצא יהודי - כך למשל, התקבלותו לאוניברסיטת מוסקבה העלתה חרס בשל מוצאו, אך בזכות קשריו של אביו עם ה-ק.ג.ב., ב-1953 הוא החל את לימודיו בפקולטה לביולוגיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו פוזנר ניסה כוחו בתרגום השירה האנגלית והועסק אצל משורר הילדים – סמואיל מרשק, בתור מזכירו הספרותי; הוא השיב באנגלית ובצרפתית על מכתבי-פנייה שהופנו למרשק.

ב-1961 התקבל לסוכנות התקשורת "נובוסטי" בתור עורכו של העיתון Soviet Life שהופץ לצורכי תעמולה בחו"ל. ב-1967 הועסק בביטאון "ספוטניק". באותה השנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בין השנים 1970-1985 הועסק בארגון הטלוויזיה הממשלתית של ברית המועצות בתור פרשן באנגלית בשידורי רדיו שכוונו לארצות הברית ולאנגליה; באותה העת הופיע פוזנר ברשת הטלוויזיה האמריקאית ABC בתוכנית Nightline. לתהילתו בקרב הקהל הסובייטי זכה בזכות הנחיית התוכנית "גשר טלוויזיוני: לנינגרד-סיאטל" עם פיל דונאיו ששודרה בעידן הפרסטרויקה. התוכנית הנ"ל התנהלה על ידי ועידת וידאו וכללה מדגם מייצג הן של אזרחי ברית המועצות והן של אזרחי ארצות הברית. במסגרתה דנו בענייני טאבו, כגון פלישתה של ברית המועצות לאפגניסטן. בין 1991-1997 הועסק בערוץ CNBC בתוכנית Pozner&Donahue, אך בגין מינויי מנהל חדש שהתערב בתוכן התוכנית בניגוד להשקפותיו של פוזנר, פוטר מן הערוץ.

מ-2008 החל לשתף פעולה עם איוון אורגנט בהגשת סרטי-מסע בערוץ הראשון ברוסיה. פוזנר הוא אחד מבכירי אנשי-התקשורת ברוסיה ומנחה את תוכנית הראיונות "פוזנר" בערוץ הראשון של רוסיה, במסגרתה התראיינו בנימין נתניהו, הילרי קלינטון, דמיטרי מדבדב, אמנים ובכירי המדינאים. הוא השתתף בצילומי סדרת התעודה "העולם אחרי" אודות השלכות מגפת הקורונה ברוסיה.

ביולי 2021 הצטרף לסגל ערוץ הספורט Match TV להגשת סדרת התעודה "אגדות האגרוף".

בית הספר פוזנר לטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 הוא חנך במוסקבה את בית הספר לאמנויות הטלוויזיה. למנהלת בית הספר מונתה אשתו השנייה של פוזנר, יקטרינה אורלובה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוזנר מגדיר את עצמו כאתאיסט. הוא מגנה את הנצרות האורתודוקסית על אי-זכייתה בעידן התחיה. לפי טענותיו נקרו בדרכו כמרים כסילים שאינם בקיאים בברית החדשה. את הנצרות הוא מדמה עם מרקסיזם – שתי תורות נהדרות לדידו, אך מיישמיה (המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והשדרה הרוחנית) לוקים בחסר.