חביבה מסיכה
 | |
| לידה |
1903 תוניס, תוניסיה הצרפתית  |
|---|---|
| נרצחה |
20 בפברואר 1930 (בגיל 27 בערך) תוניס, תוניסיה הצרפתית |
| שם לידה |
Marguerite Msika |
| מקום קבורה |
בית הקברות בורג'ל |
| מוקד פעילות |
 תוניסיה |
| שפה מועדפת |
ערבית מצרית |
  | |
חְבִּיבָּה מְסיכָּה (בערבית: حبيبة مسيكة, שם המשפחה נכתב לעיתים בעברית גם מסיקה; בצרפתית: Habiba Msika; כונתה "ציפור האש"; 1903 – 21 בפברואר 1930) הייתה זמרת ושחקנית תיאטרון יהודייה שהייתה דמות נערצת בתוניסיה בשנות ה-20, הן בציבור היהודי והן בציבור המוסלמי[1].
קורות חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסיכה נולדה כמרגריט בשנת 1903 למשפחה דלת אמצעים בעיר תסתור (אנ')[2]. לאחר שהתייתמה עברה להתגורר עם דודתה, הזמרת לילה ספאז, ברובע היהודי ("אל-חארה") בעיר תוניס[3]. היא למדה קרוא וכתוב בצרפתית בבית ספר לבנות של הארגון היהודי הצרפתי כל ישראל חברים, אותו עזבה לאחר שבע שנות לימוד כדי ללמוד שירה, סולפג' וערבית קלאסית אצל המלחין הנודע ח'מיש תרבאן והטנור חסן בנאן. לחינוך שרכשה במסגרות אלה הייתה השפעה רבה על גיבוש אישיותה ועל מהלך חייה.
הקריירה האמנותית שלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסיכה החלה להופיע על הבמה בגיל צעיר, תחילה כזמרת חתונות ברובע היהודי. היא זכתה להצלחה, והקהל החל לכנות אותה "חביבת הכול" (בערבית: حبيبة الكل), כינוי שהפך לשם הבמה שלה: "חְבִּיבָּה". היא פנתה ביוזמתה למוזיקאי אשר מזרחי, אשר כתב לה שירים ולימדה "כמה כללי יסוד במוזיקה ובמחול, ונגינה על עוד"[4].
בגיל עשרים הצטרפה לתיאטרון הערבי החדש בתוניס. היא עד מהרה הפכה לכוכבת התיאטרון. היא דרשה וקיבלה שכר גבוה משאר השחקנים. כאשר גילמה תפקידים ראשיים של דמויות גבריות, כמו זו של יוסף (המוזכר גם בקוראן), עוררה את חמתם של אנשי הדת והחוגים הדתיים השמרניים. עם זאת, ההשפעה הצרפתית על החברה התוניסאית כבר יצרה מציאות חדשה בתוניסיה בתקופה זו[5].
את הרסיטל הראשון שלה נתנה בארמון אסוס בעיר אל-מרסה (אנ') (בערבית: المرسى), שם פגשה את מזכירו של הביי, שהפך תומך ומאהב. בשנות ה-20 הקריירה שלה נסקה לשיאים חדשים ושמעה יצא ברחבי תוניסיה. חביבה הפכה מעין סמל מין של התקופה, וזכתה לכינויים כמו "הנאה שבנאוות" או "הטיגריס בעל העיניים הירוקות".
חביבה הקימה לעצמה להקה משלה שליוותה אותה בשיריה, ואיתה ויצאה למסע הופעות באירופה, יחד עם מאהבה. בפריס היא פגשה את פבלו פיקאסו וקוקו שאנל, שאמרה עליה שמתחת לעידון המזרחי בוערת להבת אש עזה, וכי אין ספק שהיא תהפוך נודעת בפריס כמו גם בצפון אפריקה. עם שובה לתוניסיה שיחקה במספר תפקידים ראשיים במחזות שיקספיריים[6].
דמותה והשפעתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסיכה הייתה דמות נועזת ושנויה במחלוקת. היא ניהלה חיי אהבה חופשיים שלא היו מקובלים בתקופה זו בחברה היהודית המסורתית. היא נודעה כמי שהיו לה מחזרים רבים, יהודים ומוסלמים.
היו זמרות עם קול ערב משלה ויופי מושך יותר, אולם סוד הצלחתה היה טמון באישיותה יוצאת הדופן וביכולתה ליצור קשר חם עם הקהל.
— ירון צור, סיפור תרבות: יהודי תוניסיה וארצות מוסלמיות אחרות, עמ' 87
היא נהגה לבטא את עמדותיה באופן חופשי והייתה אישה עצמאית ומשוחררת. היא שמה דגש על זהותה הלאומית התוניסאית, וכך למשל בשנת 1928 הופיעה עטופה בדגל תוניסיה ושרה למען שחרורה מהשלטון הצרפתי. השיר "סוריה, את ארצי" (בערבית: أنت سوريا بلادي)[7], שהקליטה באותה שנה בחברת Baidaphon, הפך להמנון הלא רשמי של התנועה הלאומית הערבית, ונמכר ברבבות עותקים ברחבי המזרח התיכון[8].
הלווייתה נערכה ב-23 בפברואר 1930 בתוניס. על פי דיווחים של ראש הביטחון במנהל החסות הצרפתי, אלפי אנשים (יהודים, מוסלמים ולאומנים תוניסאים כאחד) נאספו בצהרי היום בשדרת לונדון - הרחוב המרכזי בתוניס, המוליך אל הרובע היהודי. במאי התיאטרון בשיר מתאני הספיד אותה באומרו שהרצח שלה היה "מטופש וסדיסטי", אבל דמותה והמוזיקה שלה לא ישכחו לעולם. השלטונות הקולוניאלים חששו מהשפעתה על התנועות הלאומיות בצפון אפריקה. מכירה או ייבוא של תקליטיה נאסרו ברחבי המגרב[9].
על חייה נכתבו שני רומנים לפחות. בשנת 1994 ראה אור הסרט "מחול האש" (La Danse du Feu) של הבמאית התוניסאית סלמה באכר, המבוסס על חייה של מסיכה[10]. המוזיקאי אשר מזרחי חיבר קינה לזכרה.
חייה האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חביבה הייתה נשואה למשך פרק זמן קצר לדודנה, ויקטור סטבון.
היא הייתה מאהבתו של המלך המצרי פואד הראשון. באותה תקופה התוודעה ליהודי האמיד אליהו מימוני, אשר התאהב בה. אף שדחתה את חיזוריו, ייתכן שהיו נאהבים[11]. כאשר התברר לה שהיא בהריון, היא החליטה להינשא לחבר נעוריה, מונדהר מהארזי. אחוז קינאה, בבוקר ה-20 בפברואר 1930 מימוני נכנס לדירתה בתוניס, שפך עליה חומר דליק והציתה בחיים. היא מתה מפצעיה יומיים לאחר מכן.
הבית בו שבנה בעיר תסתור הפך למרכז תרבות לזכרה בשם "בית חביבה מסיכה"[12].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ירון צור, סיפור תרבות: יהודי תוניסיה וארצות מוסלמיות אחרות, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2003.
- מיכל מלאכי (שרף), חביבה מסיכה - אמנית יהודית בתוניסיה, מהות: כתב-עת ליצירה יהודית כה, גנזי מיכל, מחקרים בתרבות ובספרות של יהודי תוניסיה וצפון אפריקה, לוד: מכון הברמן למחקרי ספרות, תשס"ב -2002, עמ' 255-274
- נטלי מסיקה, חביבה, רשומון של חיים מופלאים, הוצאת פרדס 2023
- Faivre d’Arcier, Jeanne. Habiba Messika: Le brûlure du péché (Paris: Belfond, 1997).
- Riahi, Jessie. Cantique pour Habiba: La vie tumultueuse de la chanteuse Habiba Messika (Paris: Wern, 1997).
- Tobi, Yosef. "Habiba Messica: A Star of Arab Theatre in Tunisia," Journal of Theatre and Drama 3 (1997): 129-146.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חביבה מסיכה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
חביבה מסיכה, באתר Discogs (באנגלית)- קרן אמר שחף, הזמרת נרצחה בטוניס לפני 86 שנה - בישראל מתווכחים על זה עד היום, באתר Xnet, 25 במאי 2016
קטעי שירה של חביבה מסיכה, מתוך אתר youtube, סרטון באתר יוטיוב- על חביבה מסיכה, מתוך אתר "עמית" העמותה למורשת יהדות תוניסיה
איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל תור הזהב: לאן נעלמו כל היהודים שהצליחו כאמנים בארצות ערב?, באתר הארץ, 30 ביולי 2015- אושי דרמן, חביבת הקהל: הילדה היהודייה מתוניס שהפכה לאגדה נצחית, באתר בית התפוצות, פברואר 2018
- דויד פרץ, הדיווה התוניסאית: סיפורה הלא ייאמן של חביבה מסיכה, באתר ישראל היום, 31 באוגוסט 2023
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ששון סומך, הזמרת כמשל, באתר הארץ, 13 בינואר 2004
- ^ أحمد نظيف, تأثير اليهود في الأغنية الشعبية التونسية, رصيف 22, 2016-07-10 (בערבית)
- ^ חביבת הקהל: הילדה היהודייה מתוניס שהפכה לאגדה נצחית - מוזיאון העם היהודי, באתר מוזיאון העם היהודי, 4 בינואר 2018
- ^ יעקב אסל, אשר שמעון מזרחי, בתוך מקדם ומים: מורשתו הרב-תרבותית של אשר שמעון מזרחי, עמ’ 2-4, 2006
- ^ סיפור תרבות, עמ' 87
- ^ TESTOUR - Célébration des 90 ans de la disparition de Habiba Msika, lepetitjournal.com (בצרפתית)
- ^ Habiba Messika - Anti Souria Biladi, (Baidaphon, c. 1928) (באנגלית), נבדק ב-2022-02-25
- ^ Chris Silver, Habiba Messika – Anti Souria Biladi & Ya man yahounnou – Baidaphon, c. 1928, Gharamophone, 2018-04-25 (באנגלית)
- ^ The Life and Death of North Africa's First Superstar | History Today, www.historytoday.com
- ^ La Danse du feu (באנגלית), נבדק ב-2022-02-26
- ^ Khalid Amine, Marvin Carlson, The Theatres Of Morocco, AlgeriaAnd Tunisia Performance Traditions Of The Maghreb, New Yorl: Palgrave Macmillen, 2012, עמ' 92
- ^ Habiba Msika’s house, tunisiatourism.info