אשר מזרחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אשר מזרחי
Acher Mizrahi.jpg
מזרחי, כשעל חליפתו מדליות ההוקרה שקיבל
לידה 1890
ירושלים
פטירה 27 באוקטובר 1967 (בגיל 77 בערך)
ירושלים
מוקד פעילות ירושלים, תוניס וצרפת
סוג קול טנור
עיסוק זמר, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוּד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אשר שמעון מזרחי (189027 באוקטובר 1967) היה מוזיקאי, טנור, חזן, מלחין ומשורר ציוני, גדול הפייטנים-חזנים של החזנות הספרדית-ירושלמית במאה ה-20, ו"המפורסם מבין כל המנגנים והפייטנים, גם בקרב היישוב הערבי"[1]. כתב והלחין כ-600 שירים[2], בהם מעל ל-200 פיוטים בעברית, כ-300 שירים בערבית, ומספר לא ידוע של שירים בלאדינו כמו "מיסגורה" ו"מרסיליה".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזרחי לבוש כחזן
שער ספרו "מעדני מלך", מהדורה שנייה שיצאה לאחר פטירתו

נולד ברובע היהודי של ירושלים העתיקה לרבי יצחק (סחוקה) שנודע כמקובל ובעל תלמידים, ולוידה לבית אלחדיף מרודוס. בשנת 1905 עברה משפחתו להתגורר מחוץ לחומות בשכונת ימין משה, שם שימש כחזן בבית הכנסת הגדול הספרדי, ואביו היה מאדריכלי השכונה. בירושלים התחתן עם רחל לבית אלשיך, ועסק לפרנסתו בחזנות, בשירה, בנגינה, וברקימה על טליתות ופרוכות לבתי כנסת. בתקופה זו נולדו שתי בנותיו, רבקה ושרה.

בזמן מלחמת הבלקן הראשונה, בעקבות גיוס יהודים לשורות הצבא העות'מאני, הוברח על ידי הרב אליהו פאניז’יל למלטה במסווה של עובד על ספינת משא שהובילה תפוזים. בשל אי היכולת של הקהילה היהודית הקטנה במלטה להעסיק חזן בסדר גודל כמו שלו, הוא המשיך משם לתוניסיה, כשאשתו ושתי בנותיו הצטרפו אליו שנה מאוחר יותר.

בתוניסיה לימד את פיוטיו, ושירים מהמסורת הירושלמית. עד מהרה השתלב גם בחיי האוכלוסייה המוסלמית המקומית, והלחין וחיבר עבורם שירים בערבית. בתקופה זו נולדה בתו יהודית, ובנו יצחק.

עם הכרזת הצהרת בלפור, רקם על פרוכת את תוכן ההצהרה בצורת מנורה, ובשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, חזר לירושלים, לביתו שבשכונת ימין משה. בירושלים שב לשמש כחזן בבית הכנסת הספרדי בשכונה, לימד מוזיקה ונגינת עוד, והחל לכתוב רומנסות בשפת הלאדינו ופיוטים אחרים. בתקופה זו התפרסם שמו בירושלים, והוא הפך לדמות נערצת. בתקופת שהותו בירושלים הוסמך לשחיטה, אך לא עסק במקצוע זה.

בשנת 1926 הוזמן להופיע באלכסנדריה, בבית הכנסת הגדול, ולאחר שראו אנשי הקהילה את כשרונו, הציעו לו להשתקע שם בתור חזן ושוחט, אך סירב.

לאור מאורעות תרפ״ט, הורעו היחסים בין היהודים לערבים בירושלים, ואנשי ההגנה המליצו למזרחי להימנע מחבישת תרבוש, שהיה מסימני ההיכר העיקריים בהופעותיו. הציבור הערבי ראה בשינוי זה תפנית של מזרחי לעבר הציונות, והוא החל לקבל איומים שונים. בשל כך, בחודש אוקטובר 1929 חזר לתוניסיה.

בתוניסיה המשיך להתפרסם ברחבי המדינה. מירושלים הביא עמו ליהודי תוניסיה את סגנון תפילת הירושלמים, ומעבר למנגינות שהלחין לשיריו, כתב פזמונים ופיוטים והלבישם על מנגינות ערביות ידועות, בעיקר ממצרים. יש הסבורים אף כי הביא עמו לתוניסיה את רוח המוזיקה מאנדלוסיה, שהשפיעה על המוזיקה הערבית התוניסאית בכלל. הוא זכה להכרה בקרב האוכלוסייה הערבית והכללית בתוניסיה, ועל יצירותיו זכה במספר מדליות הוקרה, בהן אות המסדר "נישן איפטיכר"(אנ') החשובה שהוענקה לו על ידי הביי המקומי.

במהלך השנים בהן חי בתוניסיה כתב והלחין שירי קודש ופיוטים רבים, מהם שלח לארץ ישראל למלחין רחמים עמר שהלחין רבים משיריו, וכן שירים רבים לגדולי הזמרים הערביים. גדולי המוזיקאים היהודים והמוסלמים בתוניס ביצעו את שיריו.

כתב שירים לרקדנית והזמרת היהודיה חביבה מסיכה, ואף פתח בפניה את עולם המוזיקה כשלימדה כללי יסוד במוזיקה ובמחול, ונגינה על עוד. כשנפטרה באופן טראגי, חיבר קינה לזכרה.

במשך מספר שנים העביר שיעורי פיוט לרבי דוד ריאחי, שלימים נודע כפייטן ומלחין בעל שם עולמי. הוא אף שידר במשך תקופה מסוימת תוכנית בעברית מדי יום שני ברדיו תוניס, שם השמיע שירים בעברית, ובין היתר ביצועים שלו עם בנותיו, אך פוטר מתפקידו לאחר שסירב לשדר בחג השבועות.

במהלך שנות ה-30 נסע להקלטות בפריז שבצרפת, יחד עם אמנים נוספים מתוניסיה, ובהם שייך אל-אפריט, שאפיה רושדי, דלילה ומסעוד אחביב. בפריז הצטלם לקליפ קצר של חברת פטה, שהוקרן בבתי הקלונוע, ובו הוא שר ומנגן בעוד שיר אישי שלו. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 התקבל כחבר באיגוד היוצרים והמלחינים הצרפתי. במקביל, עסק בהוראה בבתי ספר יהודיים בעיר תוניס, בעיקר בתחומי השירה והשפה העברית.

בשנת 1946 הוציא לאור את ספרו "מעדני מלך", שבו ריכז חלק מהפיוטים שחיבר. "אל חביבי", "נגילה הללויה", "חביבי, יה חביבי", "אנא בחסדך, תרוממני", "למולדת שובי רוני", "בתי צאי מבית כלא" ופיוטים רבים אחרים שחיבר, מפורסמים ושגורים בפיהם של שוחרי הפייטנות והשירה.

בחודש פברואר 1957, כשנשיא תוניסיה, חביב בורגיבה, ביקר ברובע היהודי בתוניס, נענה מזרחי לבקשת נשיא הקהילה שארל חדד, וכתב שיר לכבודו של בורגיבה, שהתפעל מקולו ומביצועיו בשפה הערבית.

בחודש יולי 1967, לאחר מאמצים רבים ובסיוע של שארל חדד, נשיא הקהילה היהודית בתוניס, עזב מזרחי את תוניסיה במטרה לחזור לישראל בשל מצב בריאותו הרופף. תחילה נסע למרסיי שבצרפת, שם הקליט עבור חדד מספר שירים וכן את "סדר העבודה", ובחודש אוגוסט 1967 הגיע לירושלים. למרות מצב בריאותו, הספיק לסייר בשכונות ילדותו בעיר ובכותל. בחג שמחת תורה ה'תשכ"ח עוד הספיק להאזין ממיטת חוליו להקפות שנערכו לראשונה בשער יפו, ולמחרת הלך לעולמו, ב-27 באוקטובר (כ"ג בתשרי).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשר מזרחי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יעקב יהושע, ילדות בירושלים הישנה, עמ' 212
  2. ^ רוני איש-רן, אשריקו, באתר בית אבי חי