טביעות רגליים

טביעות רגליים הן סימנים הנוצרים ממגע כפות רגליים, נעולות או יחפות, של בני אדם או של בעלי חיים אחרים, בחומרים שונים.

יצירת טביעות רגליים

כדי שעקבות יוטבעו עליהן להיווצר בחומר שאינו אלסטי. עומק ההטבעה תלוי ברכות החומר המוטבע, עומקו ומשקל הגוף. למשל, על גבי משטח קשיח (כגון רצפה) ומאובק תיווצר עקבה שטחית. הטבעה יוצרת עקבה תלת־ממדית, לעומתה דריכה על גבי משטח קשיח עשויה ליצור עקבה דו-ממדית, הניכרת בצבע שונה מזה של המשטח (למשל, דריכה בסוליה מכוסה בוץ, צבע נוזלי או אבקה על רצפה או סלע).

הבטון הוא אחד החומרים השכיחים בסביבה האנושית ונוח לקבל טביעות לפני שהתקשה ולשמר אותן לאחר התקשותו. אנשים, בעיקר בגיל הנעורים, הנתקלים בבטון לח במהלך בנייה מנצלים לא פעם תכונה זו כדי לנסות להנציח את עצמם. בשדרת הכוכבים של הוליווד מוטבעות בבטון כפות ידיהם ורגליהם של ידוענים שכוכביהם משובצים בה.

שימושים לטביעות רגליים

גששים נעזרים בעקבות של בני אדם או בעלי חיים, המוטבעים בטבע, כדי ללמוד מי עבר במקום, מתי עבר, לאיזה כיוון פנה ואפילו פרטים על משקל העובר ומצבו הבריאותי. בשמירת גבולות נעזרים בשביל טשטוש כדי לגלות אם למרות כל האמצעים, הצליחו לחצות את המכשול ולנסות לנתח את טביעות הרגל כדי לאסוף מידע על החודרים. מספר דוגמאות ידועות לשבילי טשטוש: פעילות סיירת שקד התבססה בין היתר על שביל הטשטוש בבקעת הירדן, בגבול הצ'כי עם גרמניה בשנות ה-50 הוכנס לשימוש שביל טשטוש (על בסיס חרישת הקרקע), שביל טשטוש הוכנס לשימוש במערך של חומת ברלין, כמו כן קיים שביל טשטוש בגבול ארצות הברית עם מקסיקו.

טביעות רגליים, לרוב טביעות נעליים, שנמצאו בזירת העבירה משמשים לעיתים את רשויות החוק והמשפט כדי לזהות את העבריין ולהרשיע אותו. לשם שימוש בטביעות רגליים בתחום החוק והמשפט יש צורך בתיעודן, על ידי צילום או על ידי יצירת יציקת גבס המשמרת את הצורה התלת־ממדית של העקבה ומאפשרת השוואה עם עקבות שעשויות להימצא במקומות אחרים או עם כפות רגליהם או נעליהם של חשודים.

על פי עקבות מאובנות לומדים הפליאונטולוגים על בעלי חיים שחיו על כדור הארץ בעבר הרחוק, לעיתים בעלי חיים שנכחדו מזה עשרות מיליוני שנים. גם חוקרי עולם החי של ההווה נעזרים בחקירת טביעות רגליים במעקב על חייהם של זנים שונים וגם באיתור זנים לא מוכרים. לעיתים העקבה היא תמריץ לחיפוש אחר בעל חיים, חיפוש שלא תמיד משיג תוצאות, כמו במקרה של היצור המיתולוגי ביגפוט.

הודות לכך שטביעות רגליים הן בעלות כיוון, בדומה לחץ, הן שימשו גם להכוונת תנועה. בעת העתיקה, בנמלים הרומיים, הוטבעו על ריצוף רחובות העיר עקבות זאב שהובילו מהנמל אל בתי הבושת המקומיים. מטרת ההכוונה הייתה למנוע הצעות מגונות של מלחים, שהגיעו מהפלגה ממושכת, אל הנשים הלא נכונות. נעשה שימוש בעקבה של זאב משום שעובדות בית הבושת כונו בשם "זאבה" LUPA ובלילה, כשהעקבות לא היו גלויות לעיני המלחים, הן השמיעו קריאות של זאבים, כדי לכוון אליהן את המלחים המחפשים.