צבע (חומר)
צבע הוא כינוי למשפחה של חומרים שמכסים בהם גופים (על ידי משיחה, ציפוי וכדומה) כדי שישנו את צבעם. בימינו מורכב חומר כזה מפיגמנט (צבען), מבסיס (חומר מאחז שאוחז הן את הצבען הן את הגוף הנצבע), ומחומרים מדללים. אדם שמקצועו צביעה נקרא צַבָּע.
צבע יכול לשמש למטרות שימושיות, כגון הגנה על משטחים רגישים מפני שיתוך (קורוזיה), הבדלה בין פרטים או הדגשת פרטים (דף מודפס למשל), וכן למטרות אומנותיות.
השימוש בצבע למטרות אומנותיות מאפשר שינוי של אווירה והשפעה על הרגש שמעבירה יצירה לצופה בה, ולכן השימוש בו הוא נפוץ ביותר.
בתהליכי הייצור של כמעט כל פריט בחיי היום יום משתמשים בצבעים כדי להשיג את המראה הרצוי. צבע הוא כלי בסיסי באמנות, בעיצוב תעשייתי וכמובן גם בשימוש ביתי, בו הוא מיושם על קירות ומשטחים אחרים.
התפתחות הצבע בהיסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האדם משתמש בצבע בפיסול ובציור מזה עשרות אלפי שנים – בציורי המערות ואצל הסינים הקדמונים, ששכללו את ייצור הצבע והשימוש בו. מאוחר יותר השתמשו המצרים הקדמונים בצבעים לכתיבת הירוגליפים ולקישוטים, ואחריהם עשו כן היוונים והרומאים. בציורי קיר השתמשו אז בצבעים מבוססים על פיגמנטים מינרליים בשעוות דבורים, ידע שאבד אחר כך והוחלף בצבעי שמן. צבעים מיוחדים היו מבוקשים ויקרי ערך כבר בימי קדם. לדוגמה, את צבע התכלת הפיקו מחילזון ימי והשתמשו בו לצביעת בגדי הכוהן הגדול, והנוזל שהופק מהחילזון היה יקר יותר מזהב. עד ימי הביניים היו הצבעים ששימשו לאמנות ולצביעת בתים ובדים בעיקר צבעי אדמה – הם הופקו בדרך כלל מפחם ומאדמה שהכילה תחמוצות ברזל צבעוניות. הציורים ששרדו מאז מכילים בעיקר את הצבעים שניתן היה להפיק מחומרים אלו: שחור, חום, אדום וצהוב. כדי ליצור כחול או ירוק שחקו אבנים יקרות למחצה לאבק צבעוני.
בימי הביניים התווספו כמה גוונים חדשים לצבעים שלמד האדם לייצר. במקרים רבים הצבעים יוצרו מחומרים רעילים, (למשל, את הצבע הירוק הפיקו מארסן) אך הביקוש לצבעים היה כה רב שהייצור והשימוש בהם נמשכו למרות רעילותם. גוון צהוב מסוים הופק משתן פרות שעורב בבוץ וזוקק בלונדון, וצבע חום יוצר מדיו של דיונונים.
בתקופת הרנסאנס למדו באירופה כיצד להפיק את הצבע המבוקש כחול אולטראמרין והחלו לייצר זכוכית קובלט כחולה. גילו דרכים ליצור פיגמנטים חדשים, ורוד וארגמן, מפירות יער ומגזעי עצים, ודרכים לצבוע בדים בכחול אינדיגו. במקביל גילו האינדיאנים באמריקה דרך להפיק אדום שני מגופן של חיפושיות – תהליך שבעזרתו מפיקים צבעי מאכל עד ימינו. עופרת לבנה, צבען לבן ובסיס נפוץ (ורעיל), הגיע אז בעיקר מוונציה. במאות ה-18 וה-19, החל מהמהפכה התעשייתית, גילו שיטות לייצור צבעים שרעילותם נמוכה יותר, והחלו לייצר צבעי שמן מבוססים על תרכובות מיסודות שהופרדו ממינרלים, כגון מנגן וקובלט, שאיפשרו לצייר בצבעים שעד אז הצליחו ליצור רק בזכוכית צבעונית אך לא על הבד. כמו כן פותח בפעם הראשונה צבע ניתן לרחיצה, ובפעם הראשונה יוצרו צבעים לשימוש ביתי בקנה מידה מסחרי, שלא דרשו ניסיון מקצועי או אמצעי בטיחות מיוחדים.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 פותחו צבעי האקריליק על ידי תעשיית הפטרוכימיה, והם היום בשימוש נרחב. באותן שנים החלה המגמה להיפטר מצבעים רעילים, ויצרנים החלו להחליף את הצבענים המבוססים על עופרת בחומרים בטוחים יותר. בשנות ה-50 הופיעו תקנים רבים האוסרים שימוש בעופרת בצבע ובסוף שנות ה-70 נאסר השימוש בעופרת בצבע לשימוש בבתים. גודל השוק של תעשיית הצבע על פלחיה השונים הוא כעת בשווי עשרות מיליארדי דולרים בשנה.
בישראל חברת הצבע הראשונה, טמבור[1], נוסדה בשנת 1936 ומאז היא מתמחה בייצור ובשיווק של צבעי איכות דקורטיביים לתעשייה ולבניין, צבעים ליישומים מיוחדים בתחומי תעופה, רכבות וספנות, חומרי בנייה מתקדמים, לוחות גבס, תקרות אקוסטיות, בלוקי גבס, טיח גבס, ניצבים ומסלולים, חומרי בידוד ואיטום, אמולסיות לתעשיית הצבע, נייר וקרטון, דבקים לבניה, לנייר ולעץ, צבעי דפוס, צבעי רכב, צבעי רצפות, צבעי אבקות, סימון דרכים ועוד.
מרכיבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלושת המרכיבים העיקריים בצבע הם בסיס, מדללים, פיגמנט ותוספים אחרים. המרכיב החיוני ביותר אינו הפיגמנט אלא הבסיס – זהו המרכיב שמתקשה והופך לשכבה עמידה הנאחזת בגוף הנצבע. המדללים מאפשרים שליטה בצמיגות הצבע ומכיוון שהם נדיפים הם אינם חלק של שכבת הצבע היבשה. הפיגמנט משפיע על הגוון הסופי.
חומרי בסיס נפוצים הם שרפים טבעיים או מלאכותיים כגון אקרילים, פוליאוריתנים, פוליאסטרים, מלמינים, שמנים וגומי.
מדללים נפוצים כוללים ממסים אורגניים כדוגמת אלכוהולים, קטונים, אסטרים ועוד. גם מים הם ממס נפוץ, למשל בצבעי גואש ובצבעי מים. בגלל הזמן הארוך שלוקח למים להתייבש אין השימוש במים כממס תעשייתי אלא כממס ביתי או אמנותי.
התוספים השונים הם אוסף של חומרים רבים שמטרותיהם מגוונות – זרזים, מסמיכים, מייצבים, מתחלבים, שוברי ברק ועוד.
לאחר היישום, מתקשה שכבת הצבע, באופן שתלוי בבסיס. במקרים מסוימים התקשות זו נגרמת כתוצאה מפילמור של הבסיס, התאיידות של המדללים, או קירור פשוט. בצבעי שמן ההתקשות היא תוצאה של חמצון. תחליבים הם משפחת צבעים שבהם הבסיס מדולל במים (תמיסה), וכשהם מתנדפים נקשרות מולקולות הבסיס זו לזו, ונוצר צבע שאינו מסיס במים.
פיגמנטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פיגמנטי צביעה
פיגמנטים (צבענים) הם לרוב אבקות בלתי מסיסות שמשפיעות על גוון הצבע ועל שקיפותו או אטימותו. הפיכת הצבע לאטום הוא אחד התפקידים החשובים של הפיגמנט. האטימה לאור מגנה על העצם הנצבע מקרינת השמש, במיוחד מהקרינה המייננת האולטרה סגולה שלאורך זמן גורמת נזק. צבעם של פיגמנטים חדישים מסוימים תלוי בזווית הפגיעה של האור בהם, תכונה מיוחדת ומסובכת להשגה, שגרמה לשילובם בשטרות כסף.
סוגי צבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימים מספר סוגים של צבעים על בסיס חומרים שונים.
צבע שמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צבע שמן
צבעי שמן הם פיגמנטים המעורבבים בתוך שמני ייבוש. שמנים נפוצים כוללים את שמן פשתן, הפרג, אגוז מלך וחריע. השמנים השונים קובעים את תכונות הצבע, למשל גוונו וזמן התייבשותו.
צבע שמן נמסך במים הוא סוג של צבע שמן לשימוש אמנים, אשר ניתן לערבוב עם מים למטרות דילול וניקוי. לאחר שהמים מתאדים והצבע מתייבש, שכבת הציור חסינת מים. ניתן להשתמש בצבע שמן נמסך במים גם עם ממיסים רגילים, כגון טרפנטין, בכל שלבי הציור.
צבע מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צבע מים
צבע מים הוא צבע לציור המורכב מפיגמנטי צביעה, מים וגומי ערבי לעיבוי וייבוש. צבעי מים ניתנים לשימוש על מצעי ציור רבים, ביניהם קרטון, בד, קיר ועוד, אך לרוב מצוירים על גבי נייר עבה ומותאם במיוחד לספיגה, הקרוי נייר אקוורל. צבעי מים מגיעים לצרכן בשני אופנים: צלוחיות ושפופרות.
גואש הוא סוג של צבעי מים בעלי גוון אטום. כמו צבעי מים אחרים, צבעי גואש מורכבים מפיגמנט, חומר עיבוי (בדרך כלל גומי ערבי), ומים. בנוסף, לעיתים קיימת כמות של צבען גיר בצבעי גואש, על מנת לשפר את עובי ומרקם הצבע. צבע מים אחר, שהיה מקובל בעיקר בעבר, הוא צבע מבוסס חלב.
יישום
[עריכת קוד מקור | עריכה]צבע ניתן ליישום כמוצק, כתרחיף גזי או כנוזל. ליישום הצבעים ניתן להשתמש במגוון שיטות, הבחירה בטכניקה מסוימת תלויה בצרכים האמנותיים או המסחריים. כשלב מקדים מקובל לשים צבע פרמייר.
צביעה ידנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצביעה ידנית מניחים ומורחים את הצבע תוך שימוש במברשת, מכחול, גלגלת, ספוג, או אמצעים אחרים. יתרונה של שיטה זו על אחרות היא שבזמן שעד ייבוש הצבע ניתן לערב ולמזג אותו באופן רציף עם אזורים שצבועים בצבעים שונים. זמן זה ניתן לשינוי על ידי שליטה בכמות המדלל או על ידי הוספת מעכב ייבוש.
צביעה בהתזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – צביעה בהתזה
ביישום צבע בצורת תרחיף או גז, הצבע מרוסס על העצם הנצבע ונדבק אל פניו. יתרונותיה של שיטה זו בחוסר המגע עם העצם וביכולת להשיג שכבה אחידה ומבוקרת מאוד. יישום כזה ניתן להשגה באמצעים שונים החל מתרסיס המיועד לכיסוי שטחים קטנים ועד לשיטת האיירלס שבעזרתה ניתן ליישם חומרים צמיגיים על משטחים גדולים.
צביעה בתנור
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ציפוי אלקטרוסטטי
בשיטה זו הצבע המוצק (אבקה) או הנוזלי נצמד אל המשטח ומחומם בתנור בטמפרטורה גבוהה עד להמסתו כך שהוא נדבק לפני השטח. צביעה בשיטה זו מבטיחה ציפוי אחיד ועמיד לפגעי מזג האוויר והיא משמשת בייצור תעשייתי לצביעת חלקי מתכת.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מניפת הצבעים של טמבור
- צבע, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- צבע – paint, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טמבור, אודות טמבור, באתר http://tambour.co.il