לודוויג גיס

לודוויג גיס
Ludwig Gies
	לודוויג גיס, 1920
	לודוויג גיס, 1920
לידה	3 בספטמבר 1887; מינכן, הקיסרות הגרמנית
פטירה	27 בינואר 1966 (בגיל 78); קלן, גרמניה המערבית
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנויות במינכן
תקופת הפעילות	1910–1962 (כ־52 שנים)
תחום יצירה	פיסול, עיצוב מדליות
פרסים והוקרה	עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית

לודוויג גִיס (בגרמנית: Ludwig Gies;‏ 3 בספטמבר 1887, מינכן, גרמניה – 27 בינואר 1966, קלן, גרמניה) היה פַּסָּל גרמני, מעצב מדליות ומורה באקדמיות לאמנויות. ב-1937 נכללו כמה מיצירותיו בתערוכת האמנות המנוונת שאצרו הנאצים במינכן. העיט הפדרלי הגרמני המעטר את אולם המליאה של הבונדסטאג בברלין מבוסס על הדגם שיצר ב-1953.

קורות חייו ופועלו

גיס למד בבית הספר המלכותי לאמנויות שימושיות (גר') והמשיך באקדמיה המלכותית לאמנויות במינכן. במהלך לימודיו החל לעבוד עבור יצרני כלי מתכת וקדרות למיניה. על פי רוב פיסל עצמים קטנים בעץ, מתכת, שנהב וחרסינה בהשראת סגנון אר נובו. בשנות מלחמת העולם הראשונה לא גויס לצבא כלוחם בשל מגבלות בריאות ועבד במפעל לייצור תחמושת. גִיס נודע במיוחד במדליות שעיצב בתקופה זו ואשר ביטאו סלידה בוטה מתחלואי המלחמה. בתום המלחמה הועסק במוזיאון התעשייה בבית הספר לאמנויות בברלין (לימים האוניברסיטה לאמנויות בברלין), שם עמד בראש הסדנה לגילוף וחריטה. משנת 1924 לימד במכללה לאמנויות שימושיות (גר') בברלין-שרלוטנבורג.^[2] ב-1931 צורף כחבר באקדמיה הפרוסית לאמנויות.

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה נתקל בקשיים, בין היתר משום שניסה להגן על תלמידיו היהודים באקדמיה לאמנות והתנגד להחלטה ב-1934 של הוורקבונד למנוע מלא-ארים להימנות עם חבריה. עם זאת לא נפסל לחלוטין והמשיך ליצור. בין היתר נבחר לעצב את האמבלמה (אנ') של הרייכסבנק בברלין (גר') שבנייתו החלה ב-1934, סמל שכלל את הנשר הגרמני, זֵר עלי אלון וצלב קרס. עם הקמת בניין הספורט הגרמני (גר') במתחם האולימפיאדה בברלין התקבלה הצעתו לעיצוב העיט שעיטר את האולם המרכזי. אבל הקרוסיפיקס ב-1921 לקתדרלה של ליבק הוחרם והוצב בתערוכת האמנות המנוונת שנפתחה במינכן ב-1937.^[1] ב-1938 נשללה מגיס האפשרות ללמֵד במוסד ציבורי ועוד קודם לכן סולק מהאקדמיה הפרוסית לאמנויות.

אחרי מלחמת העולם השנייה עבד כאמן עצמאי בברלין, וב-1950 קיבל משרת מורה לפיסול באקדמיה לאמנויות בעיר קלן (גר'), שבה השתקע. דגם העיט הפדרלי הגרמני, שעיצב גיס ב-1953 לבית הנבחרים (גר') בבון, הוצב ב-1999 באולם המליאה של הבונדסטאג בבניין הרייכסטאג המחודש בברלין.^[3] לודוויג גיס מת ונקבר בקלן.

אותות הוקרה

לודוויג גיס זכה לאותות הוקרה לא מעטים. חברותו באקדמיה הפרוסית לאמנויות (גר') (אנ') מאז 1931, שנשללה ממנו ב-1937, הושבה לו והוא אף נבחר ב-1953 לחבר כבוד בה.^[4] ב-1953 התקבל כחבר כבוד לאקדמיה לאמנויות של מינכן. ב-1957 קיבל את עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית הגרמנית בדרגת "צלב הכבוד הגדול". ב-1959 התכבד בפרס קורנליוס (גר') של העיר דיסלדורף לצד הצייר אוטו דיקס. קרן LETTER (גר') מעניקה מדי שלוש שנים מלגה לפָּסַּלים של יצירות קטנות-ממדים הנושאת את שמו – "פרס לודוויג גיס לפיסול זעיר".^[5]

גלריה

"טביעת הלוסיטניה"; מדליית ברונזה, 1915
"פליטים 1914–1915"; לוחית ברונזה, 1915
זֵר כבוד לנופלים במלחמת העולם הראשונה;^[6] מתכת בציפוי כסף וזהב, 1931
העיט הפדרלי הגרמני באולם המליאה של הבונדסטאג בבון^[7]
שער כנסיית מאוריציוס הקדוש בקלן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לודוויג גיס בוויקישיתוף

Bernhard Weisser, "Medallic Art in Germany and the Austro-Hungarian Empire in the First World War", in: Patricia Phagan and Peter van Alfen (eds.), The Art of Devastation: Medals and Posters of the Great War (Studies in Medallic Art 3), New York, 2017

הערות שוליים

^ ¹ ² הפסל, שנועד להנצחת הנופלים במלחמה, עורר מחאות וב-1922 נותץ בידי פורעים; חלקיו אוחו מחדש והוא נמכר למוזיאון של העיר שטטין שם נשמר עד שהוחרם ב-1937. בתום סבב התערוכה נגנז במחסני משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם בברלין, וככל הנראה עלה באש אחרי הפצצת הבניין במלחמת העולם השנייה; היצירה מוכרת מתצלומים
^ נוסדה באותה שנה ביוזמתו של האדריכל פאול ברונו (Bruno Paul) ברוח האופטימיזם של ויימר והרעיונות של הוורקבונד ופעלה עד 1939
^ הסמל מכונה בהלצה בשם "התרנגולת השמנה" (Fette Henne) וגם "העיט של גיס" (Gies-Adler).
^ ב-1993 הוסב שמה ל"אקדמיה לאמנויות של ברלין" (גר')
^ Ludwig Gies-Preis für Kleinplastik; בטריאנלה של 2010 זכה בפרס האמן הישראלי גיא בן-אמוץ
^ הזֵר, דמוי עלי אלון (מסמלי הגבורה הגרמנים), הוצב ב-1931 בלב בית המשמר החדש בברלין, אבד אחרי הרס המבנה במלחמה, אותר והוא מוצג במוזיאון הגרמני להיסטוריה
^ התצלום מההצבעה על אשרור הסכמי פריז ולונדון בפברואר 1955

[קרוסיפיקס-1] ¹ ² הפסל, שנועד להנצחת הנופלים במלחמה, עורר מחאות וב-1922 נותץ בידי פורעים; חלקיו אוחו מחדש והוא נמכר למוזיאון של העיר שטטין שם נשמר עד שהוחרם ב-1937. בתום סבב התערוכה נגנז במחסני משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם בברלין, וככל הנראה עלה באש אחרי הפצצת הבניין במלחמת העולם השנייה; היצירה מוכרת מתצלומים

[2] נוסדה באותה שנה ביוזמתו של האדריכל פאול ברונו (Bruno Paul) ברוח האופטימיזם של ויימר והרעיונות של הוורקבונד ופעלה עד 1939

[3] הסמל מכונה בהלצה בשם "התרנגולת השמנה" (Fette Henne) וגם "העיט של גיס" (Gies-Adler).

[4] ב-1993 הוסב שמה ל"אקדמיה לאמנויות של ברלין" (גר')

[5] Ludwig Gies-Preis für Kleinplastik; בטריאנלה של 2010 זכה בפרס האמן הישראלי גיא בן-אמוץ

[6] הזֵר, דמוי עלי אלון (מסמלי הגבורה הגרמנים), הוצב ב-1931 בלב בית המשמר החדש בברלין, אבד אחרי הרס המבנה במלחמה, אותר והוא מוצג במוזיאון הגרמני להיסטוריה

[7] התצלום מההצבעה על אשרור הסכמי פריז ולונדון בפברואר 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]