לורן ז'אלאבר

לורן ז'אלאבר
Laurent Jalabert
לידה	30 בנובמבר 1968 (בן 55); מזמה, צרפת
כינוי	ז'אז'ה
גובה	176 ס״מ
משקל	68 ק"ג
תחום	רב גוני
התמחות	כביש
קבוצות עבר	טושיבה (1989-1991) ; ONCE (1992-2000) ; CSC (2001-2002 ;
הישגי שיא	גרנד טורס: טור דה פראנס קטגוריית הנקודות (1992, 1995) קטגוריית מלך ההר (2001, 2002) 4 קטעים. וואלטה אספנייה דירוג כללי (1995) קטגוריית הנקודות (1994–1997) קטגוריית מלך ההר (1995) 18 קטעים. ג'ירו ד'איטליה קטגוריית הנקודות (1999) 3 קטעים. חד-יומי וקלאסיקות - אליפות העולם (נגד השעון) (1997) מילאנו - סן רמו (1995) ג'ירו די לומברדיה (1997) קלאסיקה סן סבסטיאן (2001-2002) לה פלש ואלון (1995, 1997) אליפות צרפת באופני כביש (1998) מילאנו–טורינו (1997) מרוצי קטעים: וולטה אה קטלוניה (1995) טור דה רומאנדי (1999) הטור של חבל הבסקים (1999) פריז - ניס (1995-1997)
	www.laurent-jalabert.com
	מאזן מדליות
מתחרה עבור צרפת
אליפות העולם

לורן ז'אלאבר (בצרפתית: Laurent Jalabert; נולד ב-30 בנובמבר 1968) הוא לשעבר רוכב אופני כביש. ז'אלאבר נחשב לאחד מטובי הרוכבים הצרפתים בכל הזמנים, בזכות הישגיו השונים שכוללים ניצחון ב-18 קטעים בוואלטה אספנייה ובדירוג הכללי במהדורת 1995 של המרוץ, ניצחונות במונומנטים מילאנו–סן רמו וג'ירו די לומברדיה ובקלאסיקות נוספות. הוא ניצח בקטגוריית הנקודות ובקטגוריית מלך ההר בטור דה פראנס פעמיים, והוא אלוף העולם במרוץ נגד השעון ב-1997. בנוסף לכך, ז'אלאבר הוא זוכה מדליית הכסף באליפות העולם במרוץ הכביש ב-1992.

ז'אלאבר הוביל את דירוג ה-UCI בשנים 1995–1997 ובשנת 1999. הוא זכה בפרס אופני הזהב בשנת 1995.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אלאבר נולד ב-30 בנובמבר 1968 במזמה (אנ') שבצרפת.

טושיבה (1989–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 הוא הפך למקצוען עם הצטרפותו לקבוצת טושיבה (אנ') הצרפתית. בשנת 1990, סיים שני בקטגוריית הנקודות בוואלטה אספנייה ובקלאסיקה סן סבסטיאן. הוא סיים במקום השישי באליפות העולם שהתקיימה ביפן. ב-1991 סיים ז'אלאבר במקום השני בקטגוריית הנקודות בטור דה פראנס.

ONCE (2000–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 הצטרף לקבוצת ONCE (אנ') הספרדית. הוא ניצח את קטגוריית הנקודות בטור דה פראנס וגם ניצח בקטע בודד במרוץ. הוא זכה במדליית הכסף באליפות העולם, לאחר שהפסיד לג'אני בוניו האיטלקי בספרינט. הוא ניצח שלושה קטעים בוולטה אה קטלוניה.

ב-1993 ניצח תחילה ז'אלאבר את וואלטה מיורקה. הוא ניצח קטע בפריז–ניס וסיים רביעי במילאנו–סן רמו, שביעי בגנט - וולגם ותשיעי בלייז'–בסטון–לייז'. הוא ניצח שני קטעים בוואלטה אספנייה, אך סיים רק במקום השלישי בקטגוריית הספרינט. הוא השתתף בטור דה פראנס אבל פרש בקטע ה-15, ובסוף העונה ניצח את הוואלטה לה ריוחה.

ב-1994 רשם ז'אלאבר הופעת שיא בוואלטה אספנייה, כשניצח ב-7 קטעים ובקטגוריית הנקודות במרוץ, עם ניצחונו בקטגוריה הפך ז'אלאבר לצרפתי השני שמנצח בה.

עונת 1995 נחשבת לאחת הטובות בקריירה של ז'אלאבר, תחילה ניצח בפריז–ניס ובקטע אחד במרוץ. לאחר מכן ניצח במונומנט מילאנו–סן רמו ואז במרוץ קריטריום אינטרנשיונל, כשהוא מנצח גם בשני קטעים במרוץ. ז'אלאבר המשיך את עונתו המצוינת במרוץ "קלאסיקה פרימאוורה דה אמורביטה", בו סיים גם במקום הראשון. הוא סיים שני בוואלטה אל פאייס ואסקו וניצח את המרוץ היוקרתי לה פלש ואלון, ז'אלאבר סיים רביעי בלייז'–בסטון–לייז' וניצח את הוולטה אה קטלוניה (ושלושה קטעים במרוץ). הוא ניצח בפעם השנייה בקטגוריית הנקודות בטור דה פראנס, וגם ניצח בקטע אחד במרוץ. ז'אלאבר המשיך את עונתו המצוינת, כאשר ניצח בסוף העונה את הוואלטה אספנייה. ז'אלאבר ניצח בחמישה קטעים במרוץ, וגם בקטגוריית הספרינט ומלך ההר.

ב-1996, ניצח ז'אלאבר בפתיחת העונה את הוואלטה ולנסיה. לאחר מכן, ניצח את מרוץ פריז–ניס בפעם השנייה. ז'אלאבר השתתף באולימפיאדת אטלנטה, סיים במקום ה-13 בנגד השעון ובמקום ה-21 במרוץ הכביש. הוא ניצח שוב בקטגוריית הנקודות בוואלטה אספנייה ובשני קטעים נוספים במרוץ. בסוף העונה סיים חמישי בפריז–טור ושביעי באליפות העולם.

בעונת 1997 רשם ז'אלאבר הצלחות רבות, הוא ניצח את מרוץ פריז–ניס בפעם השנייה ברציפות ושני קטעים נוספים במרוץ. הוא סיים שני בוואלטה אל פאייס ואסקו וניצח שני קטעים. ז'אלאבר ניצח את הקלאסיקה לה פלש ואלון, וסיים ארבעה ימים מאוחר יותר במקום השני בלייז'–בסטון–לייז'. בטור דה פראנס ז'אלאבר לא התבלט, אבל בוואלטה אספנייה הוא המשיך לככב. כאשר ניצח בשני קטעים ואת קטגוריית הנקודות. הוא זכה במדליית זהב באליפות העולם בנגד השעון, וניצח את המונומנט ג'ירו די לומברדיה ואת מרוץ מילאנו–טורינו בסוף העונה.

ב-1998 סיים ז'אלאבר במקום השני בפריז - ניס ובוואלטה אל פאייס ואסקו (ניצח גם שני קטעים). הוא סיים שני גם בלייז'–בסטון–לייז' וניצח את הוואלטה אסטוריאס. הוא ניצח שני קטעים בטור דה סוויס, השתתף בטור דה פראנס אך לא זינק לקטע ה-18 ובכך פרש מהמרוץ. הוא ניצח את אליפות צרפת באופני כביש^[1] והתחרה בוואלטה אספנייה, הוא סיים במקום החמישי הכללי ובמקום השני בקטגוריית המאיצים והמטפסים.

ב-1999, ניצח שני קטעים בוואלטה אל פאייס ואסקו ואת המרוץ כולו. בהמשך העונה, ניצח את טור דה רומאנדי בשווייץ ושלושה קטעים במרוץ. ז'אלאבר רשם הופעת בכורה בג'ירו ד'איטליה והצטיין, כאשר ניצח שלושה קטעים וניצח את קטגוריית הנקודות. ז'אלאבר אף סיים במקום הרביעי הכללי, 5:16 דקות אחרי איוואן גוטי,^[2] עם ניצחונו בקטגוריית הנקודות הפך ז'אלאבר לאחד מהרוכבים הבודדים בעולם שניצח בקטגוריה בכל אחד משלושת הגרנד טורס. הוא סיים שני בטור דה סוויס וניצח קטע אחד, ז'אלאבר ניצח גם את דירוג הנקודות במרוץ. הוא השתתף בוואלטה אספנייה ולא התבלט.

בעונת 2000 ז'אלבר סיים רביעי בטירנו–אדריאטיקו, ניצח קטע וסיים שלישי בוואלטה אל פאייס ואסקו. הוא סיים שלישי בלה פלש ואלון, ועשירי בלייז'–בסטון–לייז'. ז'אלאבר ניצח קטע בדופינה ליברה והשתתף בטור דה פראנס, אך לא בלט. הוא השתתף באולימפיאדת סידני וסיים חמישי גם במרוץ הכביש וגם בנגד השעון.

CSC (2002–2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמונה שנים בקבוצת ONCE, הצטרף ז'אלאבר לקבוצת CSC(אנ') הדנית. לאחר שנפצע בתאונה ביתית והחמיץ את החלק הראשון של העונה,^[3] הוא ניצח שני קטעים בטור דה פראנס ובדירוג מלך ההר. ז'אלאבר ניצח בפעם הראשונה את קלאסיקה סן סבסטיאן.

ב-2002 ניצח קטע בפריז–ניס וסיים שלישי. הוא השתתף בטור דה פראנס וניצח את דירוג מלך ההר בפעם השנייה ברציפות. עוד מרוץ שז'אלאבר ניצח בפעם השנייה ברציפות היה קלאסיקה סן סבסטיאן, לאחר שניצח בספרינט מתוך חמישה רוכבים. בתום עונת 2002 ז'אלאבר פרש, כשהוא בן 34.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו של ז'אלאבר, הוא הפך ליועץ של חברת האופניים LOOK ותרם לעיצוב מבנה השלדות החדשות שהחברה ייצרה. לז'אלאבר אח צעיר בשם ניקולא, שרכב בצורה מקצוענית והמשיך להתחרות גם אחרי פרישתו של לורן ופרש לבסוף בשנת 2009. ז'אלאבר עבד בין היתר בתור פרשן של מרוצי אופניים בערוצים מקומיים בצרפת, לעיתים מן האולפן ולעיתים בפריצות לשידור מאופנוע בו ליווה את המרוץ.

ב-2005, השתתף ז'אלאבר במרתון ניו יורק וסיים במקום ה-391 מתוך 36,894 משתתפים, בזמן של 2:55.39 שעות.^[4] ז'אלאבר השתתף גם בתחרויות טריאתלון, בשווייץ ואף באליפות העולם של 2007 בקונה (הוואי).

במרץ 2013, נפצע ז'אלאבר מפגיעת מכונית בזמן שרכב על אופניו בצרפת. הוא סבל משברים ביד וברגלו השמאלית.

פרשיות סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אלאבר הופיע ברשימת בדיקות הסמים שארגן הסנאט הצרפתי ב-2013, הוא נמצא חיובי בשימוש של EPO בשנת 2004.

קבוצת ONCE בה רכב ז'אלאבר במשך רוב הקריירה שלו ובה צבר את הישגיו החשובים, נחשדה ב-2006, בעקבות מבצע פוארטו, בסימום שיטתי של רוכביה שאורגן על ידי מנהלה הספורטיבי הראשי מנולו סאיז (אנ'). ז'אלאבר עצמו העיד ואמר שהוא לא יכול להכחיש שלא השתמש מעולם בחומרי אימרוץ, ואמר שנוצר אמון הדדי בין הרוכבים לבין הרופאים במהלך תקופתו בקבוצת ONCE, ולכן הרוכבים לא שאלו שאלות.