מילאנו - סן רמו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילאנו - סן רמו
Petacchi MSR 2005.jpg

אלסנדרו פטאקי מנצח בשנת 2005
שם בשפת המקור Milano-Sanremo
כינוי הקלאסיקה של האביב
מדינות איטליהאיטליה  איטליה
סוג אחד מחמשת המונומנטים
חודש מרץ
משך יום אחד
היסטוריה
התקיים לראשונה 1907
מרוצים עד כה 107
מנצח ראשון צרפתצרפת  צרפת לוסיין פטי ברטון
מוביל במספר הניצחונות בלגיהבלגיה  בלגיה אדי מרקס (7)
מנצח אחרון צרפתצרפת  צרפת , ארנו דמאר
שנת מרוץ אחרונה 2016

מילאנו - סן רמו הוא מרוץ אופניים חד-יומי אשר פותח את עונת המרוצים הקלאסיים באירופה ועל כן נקרא גם "לה פרימוורה" (האביב). המרוץ אשר מתקיים בריביירה האיטלקית, לאורך החוף הצפוני של הים הליגורי, נחשב כיום למרוץ החד יומי הארוך ביותר. המרוץ נמנה עם חמשת המרוצים הקלאסיים החשובים ביותר הנקראים גם חמשת המונומנטים.

ההיסטוריה של המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתו של המרוץ החלה בשנת 1906 עת חברו יומון הספורט האיטלקי הגזאטה דלו ספורט וגורמים אשר חפצו לפרסם את הריביירה האיטלקית, ובעקבות הצלחת הטור דה פראנס בצרפת, החליטו ליצור מרוץ אופניים באיטליה. המרוץ הראשון יצא לדרך בשנת 1907 בהשתתפות 36 רוכבים אשר זינקו ממילאנו והמנצח אשר הגיע ראשון לסן רמו היה הרוכב הצרפתי לוסיין פטי-ברטון. מייסד ומארגן המרוץ היה אאוגניו קוסטמניה. המרוץ אשר מוזנק מדי שנה, בשבת השלישית של חודש מרץ, התקיים כבר 103 פעמים. השנים היחידות בהן לא התקיים המרוץ (בשל מלחמה) הן: 1916, 1944 ו-1945. הרוכבים האיטלקיים, להם נחשב ניצחון במרוץ זה כשיא בקריירה שלהם, זכו ב-50 פעמים מתוך ה-106.

  • ב-1910 נערך המרוץ בתנאי מזג אוויר קיצוניים של סופת שלגים. מתוך 63 רוכבים שזינקו למרוץ סיימו שבעה רוכבים בלבד. המנצח, אז'ן כריסטוף, אושפז מיד בסיום המרוץ ושהה במרפאה פרטית במשך כחודש לאחר המרוץ.
  • ב-1928 קוסטנטה ג'יררדניו מנצח בפעם השישית במרוץ ומשלים השג של 11 פעמים על פודיום המנצחים ב-12 השנים שמ-1917.
  • ב-1946 נערך המרוץ שוב לאחר שב-1944 וב-1945 המרוץ בוטל עקב מלחמת העולם השנייה. המועמד המוביל לפני המרוץ היה ג'ינו ברטלי. פאוסטו קופי יצא לבריחה כבר אחרי 50 קילומטרים, פעולה שנחשבה כחסרת סיכוי. למרות זאת, הצליח קופי לשמור על יתרונו ואף להגדילו וניצח במרוץ 14 דקות לפני המקום השני. מרוץ זה היה פתיחתה של היריבות הגדולה בין קופי ובין ברטלי אשר פילגה את אוהדי הספורט באיטליה לשני מחנות.
  • ב-1954 שודר המרוץ בפעם הראשונה בטלוויזיה. ניצח הבלגי ריק ון סטנברגן לאחר שניצח במיאוץ הסיום רוכבים מנוסים דוגמת קופי, ברטלי ובובה.
  • ב-1990 ניצח האיטלקי ג'אני בוניו וקבע שיא מהירות במרוץ, 45.806 קמ"ש.

מסלול המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ מילאנו-סן רמו נחשב כמרוץ מישורי בדרך כלל. במרוץ, אשר נמשך כיום בין 280 ק"מ עד 300 ק"מ (קיימים שינויים קלים במסלול מדי שנה), קיימות מספר עליות מפורסמות. העלייה הגדולה ביותר היא מעבר הטורקינו, הנמצא באמצע הדרך (בק"מ ה-143). מעבר זה נחשב ברוב שנות המרוץ כמכשול העיקרי, אבל ברבות השנים, הצליחו רוכבים רבים לצמצם בהמשך המרוץ את הפערים שנוצרו על הטורקינו.[1] על מנת ליצור מכשולים נוספים לרוכבים נוספו לקראת סיום תווי המרוץ חמש גבעות אשר מכונות ה"קאפי". שתי הגבעות הבולטות ביותר בחשיבותן להתפתחות המרוץ הן הגבע עלייה נמצאת עיירת החוף צ'יפרסה, אשר נמצאת כ-15-20 ק"מ לסיום, ואשר נוספה למרוץ ב-1982 וגבעת הפוג'ו די סן-רמו, אשר נמצאת כ-6-10 ק"מ לסיום, ואשר נוספה גם היא (בשנת 1960), כדי ליצור עניין במרוץ לקראת סיומו. שתי הגבעות האחרונות משמשות תמיד להתקפות של רוכבים אשר מנסים לברוח מדבוקת הרוכבים ולהימנע ממיאוץ המוני בסיום. למרות ניסיונות בריחה אלו, חלק גדול מהמרוצים הסתיימו ומסתיימים בשנים האחרונות במאוצים המוניים.

רוכבים אשר צברו מספר ניצחונות גדול במרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת המנצחים בשנים האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SanRemo Primer: Letter From A Tunnel, אתר pezcyclingnews