ליזין
| שם באנגלית | Lysine | ||
|---|---|---|---|
| סימון ארוך | Lys | ||
| סימון קצר | K | ||
| נוסחה כימית | C6H14N2O2 | ||
| משקל מולקולרי | 146 גרם למול | ||
| נקודה איזואלקטרית | 9.74 | ||
| pKa קרבוקסיל | 2.18 | ||
| pKa אמין | 8.95 | ||
| pKa שייר | 10.53 | ||
| |||
| מספר CAS |
70-54-2  | ||
  | |||
ליזין (Lysine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז ליזין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.
כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השייר של ליזין מורכב מארבע קבוצות מתילן (CH2) ומקבוצת אמין (NH2) הנמצאת בקצה. קבוצת האמין נוטה לקלוט יון מימן ולהפוך ליון בעל מטען חשמלי חיובי (+NH3); מכאן שליזין היא אחת משלוש חומצות האמינו הבסיסיות (בסיס מוגדר כתרכובת הנוטה לקלוט יוני מימן).
ב-pH נייטרלי (7) נוטה קבוצת האמין לקלוט יון מימן ולהופיע בצורת היון החיובי, בעל מטען חשמלי של 1+.
מקורות תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ליזין, כמו כל חומצת אמינו חיונית, קיימת כמעט בכל מזון[1], וכמו כל חומצת אמינו חיונית, המקורות המשמעותיים ביותר שלה הם מזונות עשירים בחלבון, כגון בשר בקר, דגים ועוף, חלב, ביצים, קטניות (כגון פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) וגרעינים מסוימים.
ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחסור בליזין המגיע דרך המזון מביא למחסור בניאצין שיכול לגרום לחוסר בוויטמין B. סיבוכים בריאותיים נוספים כתוצאה מחוסר ליזין בתזונה הם אבנים בכליות, עייפות, חוסר תיאבון ועוד. רבות מתופעות אלה נקשרות לצורך בליזין לייצור נוגדנים.
תוספת ליזין למזון ידועה כאחת הדרכים לטיפול במחלת ההרפס, בצירוף דיאטה מעוטת ארגינין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליזין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עשרים חומצות האמינו הסטנדרטיות הנפוצות בטבע | ||
|---|---|---|
|
