איזולאוצין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איזולאוצין
L-Isoleucin - L-Isoleucine.svg
שם באנגלית Isoleucine
סימון ארוך Ile
סימון קצר I
נוסחה כימית C6H13NO2
משקל מולקולרי 131 גרם למול
נקודה איזואלקטרית 6
pKa קרבוקסיל 2.36
pKa אמין 9.68
pKa שייר אין
נוסחה קווית של איזולאוצין
נוסחה מלאה של חומצה איזולאוצין

איזולאוצין (Isoleucine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז איזולאוצין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה מוכרח האדם לצרוך דרך המזון.

כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייר של איזולאוצין זהה בהרכבו לשייר של חומצת אמינו אחרת, לאוצין, אך שונה בסידור האטומים (שני השיירים מהווים, אם כן, איזומרים מבניים). השייר של איזולאוצין הינו פחמימני, והוא מכיל ארבעה אטומי פחמן; זוהי חומצת האמינו ההידרופובית ביותר. שיירי איזולאוצין נמצאים בדרך-כלל באזורים הפנימיים של חלבונים, כדי שלא יבואו במגע עם המים המקיפים את החלבון בסביבה התאית. איזולאוצין יוצרת אינטראקציות הידרופוביות עם חומצות הידרופוביות אחרות, ותורמת בכך רבות לייצוב המבנה התלת-ממדי של החלבון.

מקורות תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזולאוצין, כמו כל חומצת אמינו חיונית, קיימת כמעט בכל מזון[1], וכמו כל חומצת אמינו חיונית, המקורות המשמעותיים ביותר שלה הם מזונות עשירים בחלבון, כגון בשר בקר, דגים ועוף, חלב, ביצים, קטניות (כגון פולי תורמוס, פולי סויה, עדשה תרבותית, שעועית, חומוס, פול ואפונה) וגרעינים מסוימים.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיזולאוצין תפקיד חיוני במעגל קרבס, כמו כן היא ממלאת תפקיד משמעותי בגלוקונאוגנזה.

  1. ^ תכולת האיזולאוצין במזונות על פי משרד החקלאות האמריקאי