תראונין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חומצת אמינו: תראונין
שם באנגלית Threonine
סימון ארוך Thr
סימון קצר T
נוסחה כימית C4H9NO3
משקל מולקולרי 119 גרם למול
נקודה איזואלקטרית 5.87
pKa קרבוקסיל 2.1
pKa אמין 9.62
pKa שייר אין
נוסחה קווית של תראונין
נוסחה מלאה של תראונין
מספר CAS {{{מספר CAS}}}
טמפרטורת היתוך C°{{{טמפרטורת היתוך}}}
טמפרטורת רתיחה C°{{{טמפרטורת רתיחה}}}

תראונין (Threonine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע. תאי גוף האדם אינם מסוגלים לסנתז תראונין ולכן היא מהווה חומצת אמינו חיונית, אותה יש לקבל דרך המזון.

כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייר של תראונין מורכב מאטום פחמן הקשור לאטום מימן, לקבוצת מתיל (CH3) ולקבוצת הידרוקסיל (OH). שייר זה זהה כמעט לשייר של חומצת אמינו אחרת: ולין, כשהשניים נבדלים זה מזה בכך שקבוצת ההידרוקסיל מוחלפת בוולין בקבוצת מתיל נוספת. קבוצת ההידרוקסיל היא קוטבית ומסוגלת ליצור קשרי מימן עם מולקולות מים. תראונין הינה לפיכך הידרופילית, זאת לעומת ולין ההידרופובית.

מקורות תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק מקורות צמחיים בודדים מכילים תראונין, בפרט עדשים וזרעוני שומשום, וכן סויה, חומוס, ובוטנים[1]. ועל כן הם מרכיבים חיוניים בתזונה צמחונית. תראונין הייתה חומצת האמינו האחרונה שנתגלתה, בשנת 1938.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגמים במנגנונים לעיבוד תראונין קושרו למחלות עצבים כאלצהיימר[2][3]ופרקינסון[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Chem template.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.