טירוזין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "Tyr" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבום של להקת בלאק סבאת', ראו Tyr (אלבום).
טירוזין
שם באנגלית Tyrosine
סימון ארוך Tyr
סימון קצר Y
נוסחה כימית C9H11NO3
משקל מולקולרי 181 גרם למול
נקודה איזואלקטרית 5.66
pKa קרבוקסיל 2.2
pKa אמין 9.1
pKa שייר 10
נוסחה קווית של טירוזין
נוסחה קווית של טירוזין
נוסחה מלאה של טירוזין
נוסחה מלאה של טירוזין
מספר CAS 60-18-4 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טירוזין (Tyrosine) היא אחת מ-20 חומצות האמינו הנפוצות בטבע.

מקור השם טירוזין ביוונית: טירוס פירושו "גבינה", וממנה אכן בודדה חומצת האמינו לראשונה.

חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטירוזין חיונית לתהליכים שונים בגוף[1]. ממנה מיוצר הפיגמנט מלאנין.[דרוש מקור] היא ידועה כבסיס להורמון תירוקסין המופרש מבלוטת התריס ואחראי על חילוף החומרים בגוף. כמו כן, היא משמשת כמולקולת הקדם ממנה מסונתזים המוליכים העצבים המונואמינים מסוג קטכולאמין, דופמין ונוראדרנלין[1]. למרות חשיבותה, אין זו חומצה חיונית לאדם, משום שגוף האדם מסוגל לייצרה מחומצת אמינו פנילאלנין בעזרת האנזים פנילאלנין הידרוקסילאז.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השייר של טירוזין מורכב מקבוצת מתילן (CH2) וקבוצת פנול (המורכבת מטבעת בנזן אליה קשורה קבוצת הידרוקסיל: C6H5OH) הנמצאת בקצה. קבוצת ההידרוקסיל היא חומצית ומסוגלת ליצור קשרי מימן עם מולקולות מים. לעומת זאת, טבעת הבנזן הידרופובית ונוטה לדחות מולקולות מים; לפיכך להידרופוביות ולכושר המסיסות במים של טירוזין, יש ערכים אמצעיים בהשוואה לשאר חומצות האמינו.

מקורות תזונתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לצרוך טירוזין מהמזון[1]. מקורות תזונתיים שמכילים טירוזין הם המזונות עתירי החלבונים: מוצרי סויה, עוף ותרנגול הודו, דגים, בוטנים, שקדים, אבוקדו, בננות, חלב ומוצריו (בעיקר גבינה צהובה, יוגורט וגבינת קוטג'), שעועית, פול, גרעיני דלעת, גרגירי שומשום וכן תוספי תזונה שונים.

היבטים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירוזינמיה היא מחלה תורשתית בה הגוף לא מסוגל לייצר כמה אנזימים המשתתפים בפירוק טירוזין. חומצת האמינו מצטברת וגורמת לתופעות חמורות רבות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טירוזין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.


ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.